צל"ח ביצה כז

ד"ה ושוין וכו' הקשו באמת מי פשיט היתר זה וכו' הא פלוגתא היא או בשר עוף בחלב דאורייתא וכו' וכן בעירובין דף ס"ב ע"ב בד"ה אפי' ביעתא בכותחא ג"כ כתבו כמו בחולין וע"ק על דברי מהרש"א דהיא גופה מנ"ל דר' יעקב סובר דבשר עוף הוא מן התורה ודלמא הוא סובר דמעורות גזרינן אטו גופה ממש ואפי' בדרבנן אסור והנלע"ד בזה דדברי התוס' עניים במקום זה ועשירים במקום אחר וצריכים זה לזה וקושיית התוס' היא מחמת צירוף דברי ר' יעקב עם דברי הסובר בשר עוף בחלב דאורייתא דהא דאמרינן אפי' ביעת' בכותחא לפי הנראה אין הכוונ' לבשל הביצה בכותח שאין דרך הכותח לבשל בו כי אם לטבל בו וכן משמע בפסחי' דף מ"ג ע"א קריבו לי מתכילתא קריבו לי' כותח וכן שם דף מ"ד ע"א אי משטר קשטיר וכו' וביעתא בכותחא היינו שטובל הביצה בכותח בתורת ליפתן וא"כ זה ודאי אין בו איסור תורה אפי' בבשר בהמה דדרך בישול אסרה תורה ואמנם כיון דחזינן דר"י אמר אם מעורות אסורות מכלל שאם אינן מעורות מותרות וא"כ ס"ל דבשר עוף בחלב דרבנן דאל"כ מ"ש מביצת נבילה לב"ה דאפילו כיוצא בה נמכרת בשוק אסורה א"ו דס"ל שהוא דרבנן ואעפ"כ מעורה אסורה והנה הך ביעתא בכותחא דאמרינן בעירובין על כרחך אין הכוונה ע' דבר המפורש בברייתא להיתר בלי שום מחלוקת דבזה לא שייך לשון הוראה ועיין במהר"ם שיף והל"ל אפילו ביעתא בכותחא לא התיר ומדקאמר לא אורי ע"כ לא מיירי באינה מעורה דזה מפורש בברייתא דמותר בין לתנא קמא ובין לר' יעקב א"ו דבמעורות מיירי ואעפ"כ ליכא קושי' דהרי ר' יעקב אוסר דשאני חד דרבנן מתרי דרבנן דבשר עוף בכותח שאינו דרך בישול הוה תרתי דרבנן וכן מהאי מ"ד דסבר בשר עוף בחלב דאורייתא וא"כ הרי הוא כביצת נבילה ג"כ ליכא קושי' דבכותח שאינו דרך בישול לכ"ע אינה מן התורה ולכך קיל מנבילה:

ואמנם קושייתם היא על ידי צירופי הדעות דמדר' יעקב חזינן עכ"פ דבחד דרבנן אסורה המעורה ואם כן מאן דסובר בהא כר' יעקב דבמעורות אפילו באיסור דרבנן גזרינן אטו גופה וסובר בבשר עוף כהאי תנא שהוא דאורייתא א"כ בכותחא אף שהוא אינו דרך בישול מ"מ לא הוה אלא חד דרבנן ויש סברא לאסור במעורות וא"כ אינו הוראה פשוטה כל כך וע"ז תירצו דבנבילה אסרו אטו טריפה וגם ר"י דאוסר במעורות היינו שסובר שהיא מן התורה ואעפ"כ אינו דומה לנבילה ולכך אינן מעורות מותרות אבל בכותח שאינו דרך בישול ואין בו שום דעה שהוא מן התורה לכ"ע מותר אפילו מעורות:

ד"ה וכ"ח וכו' ופריך תנינא דאדרב' נולדה חמורה וכו' ואין להקשות היא גופא מנ"ל ודלמא לעולם במעי אמה חמורה ומתניתין קתני נולד' להודיעך כחן דב"ה דאפילו נולדה אסורה דלב"ה אף אם אשמעינן דבמעי אמה אסור' ממילא ידעינן דנולדה אסורה דהרי בי"ט עכ"פ סתם לן תנא כרב יהודה כדאמרי' בריש מכילתין וכיון שאסור' במעי אמה אפי' בעומדת לשחיטה מטעם דאין יו"ט מכין לעצמו אז ממילא כשנולדה אף אם נימא בנולדה לא שייך הכנה לפי שמאתמול נגמר' ובחול נגמר' מ"מ אסורה משו' מוקצה דהרי בריש מכילתין אמרו אי בתרנגולת העומדת לאכיל' אוכלא דאפר' הוא ופירשו התוס' שם דלכך חשיבא אוכלא דאפרת דהרי אי בעי שחיט לה ואכל כל מה שבגוה ע"ש בתוס' אבל אם היא אסורה במעי אמה לא שייך דשחיט ואכל מה שבגוה וא"כ ממילא כשנולדה אסורה מתורת מוקצה או נולד אפי' אם נסתלק טעם הכנה ממנה מוקצ' ונולד היא בשלמ"א לב"ש שפיר אמרינן דקמ"ל בברייתא מה דלא אשמעינן במתניתין דלב"ש שפיר שייך לומר דדוקא בנולדה מתיר אבל במעי אמה אסורה והיינו משום דב"ש לית מוקצה ונולד:

אבל לב"ה אי אפשר לאסור במעי אמה ולהתיר בנולדת וכיון דא"א לו' במשנתינו רבות' לב"ה א"כ ע"כ נהפוך הוא דנולד' חמור':

וראיתי במהרש"א דאכתי נימא דברייתא קמ"ל דגם במעי אשה מתיר ב"ש דלא נימא במעי אמה חמירא ומתניתין קמ"ל דגם בנולדה מתיר ב"ש דלא נימא נולדה חמירא משו' דאיכא סברא לכל צד עיין במהרש"א ומ"ש ליישב בזה הוא דוחק גדול:

ואמנם לפמ"ש לעיל בדברי הגמרא בענין ביצים גמורות לבשלם בחלב וכן אם היא ביצת נבילה שאי אפשר לומר שהסברא מתהפכת ולומר שיש להחמיר יותר בחד צד בנבילה יותר מבב"ח ושיש ג"כ צד להחמיר בב"בח יותר מלענין נבילה דא"כ ה"ל למחשב בעדיות תרוייהו לענין קולי ב"ש וחומרי ב"ה א"כ הה"ד והוא הטעם שאי אפשר גם במעי אמה ובנולדת סברות מתהפכות דא"כ ממה ששנינו בעדיות ביצה שנולדה אכתי לא שמענו בביצה במעי אמה לא חומרי ב"ה ולא קולי ב"ש וה"ל למתני בעדיו' גם ביצה במ"א שהרי חשיב שם כל מה שהוא מקולי ב"ש וחומרי ב"ה א''ו הסברא מוחלטת ואינה מתהפכת כלל ורצה מתחלה לומר קמ"ל בברייתא וכו' ולהחליט דבמ"א חמורה ואעפ"כ לא חשבה בעדיות לפי שעכ"פ חומרה דב"ה כבר שמענו מק"ו מנולדה וכיון שעכ"פ ליכא למטעי ההיפוך לומר שהיא מקולי ב"ה וחומרי ב"ש לא הוצרך לחשבה:

דף ז' ע"א אבל רובה לא וכו' זה פשוט דרב לא איירי בי"ט שאחר השבת דא"כ אם יצאה לגמרי מעי"ט פשיטא דאסורה שהרי רב בהדיא קאמר לעיל דף ד' ע"א נולדה בזה אסורה כזה ואיך קאמר דעם יציאת כולה נגמרה היתר שלה א"ו דבי"ט דעלמא קאי ולפ"ז קשה למה באמת יהא אסור ביצאה רובה מעי"ט דהרי שתצא רובה ותחזור הוא מלתא דלא שכיחא כדמסיק לקמן והרי לעיל דף ב' ע"ב קאמר דלא גזרינן במעי אמה אטו דמתיילדן ביומי' משום דהוה מלתא דלא שכיח ולא גזרו בי' רבנן וא"כ כיון דרב מיירי בי"ט דעלמא שהוא רק גזירה דרבנן א"כ למה יהא אסור ביצאה רובה וחזרה הרי הוא מלתא דל"ש וצריך לומר דבשלמא במעי אמן אינן נכללת בגזירת ביצה שנולדה ועקר הקשיון לעיל שהי' לחכמים לגזור בפירוש על הנמצאים במעי אמן וע"ז משני שפיר דמלתא דל"ש לא גזרו יצאה רובה וחזרה ושוב נולדה לגמרי בכלל ביצה שנולדה היא וכיון שגזרו על ביצה שנולדה בי"ט גם זו ממילא היא בכלל אף דלא שכיחא. שם מאן תנא וכו' תמי' לי לפי דעת רב יוסף שדימה טומאה לאיסור א"כ מדוע לא קשיא ממשנה דפרק ה' דעדיות ביצת נבילה שאסורה לב"ה אפילו כיוצא בה נמכרת בשוק ואפילו ב"ש לא נחלקו אלא כשביוצא בה נמכרת בשוק אבל קודם לזה גם לב"ש אסורה וא"כ מדוע האוכל משלל של ביצים טהור:

ובשלמא למ"ש התוס' בעמוד הקדום בד"ה ביצים גמורות דגזרינן אטו ביצת טריפה וזה לא שייך לענין טומאה אבל לפי מה שכתבו התוס' בעירובין דף ס"ב ע"ב הלדכי החמירו בביצת נבילה יות' מבשר בחלב לפי שנבילה הוא דבר האסור מעצמו מה שאין כן בשר בחלב דכל חד בפני עצמו שרי וחילוק זה לא שייך לענין טומאה וכן במסכת חולין דף נ"ז עמוד א' כתבו כמו בעירובין וכן לתירוץ שהחמירו בנבילה שהוא מן התורה משא"כ בשר עוף בחלב הוא בדרבנן גם כן לא שייך לענין טומאה ושם בחולין דחו תירוץ דגזרינן אטו ביצת טריפה ואם כן קשיא סוגיא דכאן ולאיכ' דאמרי מאן תנא מן האשכול וכו' דקאמר רב יוסף ר"י היא. קשה לי להיפוך ודלמא ע"כ לא היקל ת"ק אלא בבב"ח שכל אחד בפ"ע שרי וגם אינו אלא מדרבנן אבל לענין טומאה שהיא בעוף מן התורה גם ת"ק מודה ודוחק לומר דרב יוסף סובר דודאי אין חומר טומא' כחומר איסור אבל הי' סובר שעל כל פנים ראוי בטומא' שהיא מן התורה החומר שיש באיסור שהוא מדרבנן דהיינו בב"ח:

וכעת צ"ע:

שם איני והאמר ר' יוסי ב"ש אמר רב וכו'. הך איני דמקש' היינו לל"ק לעיל דאם יציאת' דקאמר רב היינו יציאת רוב' וכדר' יוחנן ואם כן גם רב סובר כר' יוחנן שפיר מקשה כאן אבל לא"ד לעיל דעם יציאת' דקאמר רב היינו יציאת כולה ולאפוקי מדר"י ורב מרי בודאי כר' יוחנן אמר לשמעתי' ואיך מקש' איני והאר"י ב"ש א"ר וכו' הרי רב לשיטתו ודאי אסורה כיון דבדק מעי"ט ולא מצא אם כן ודאי לא נולדה מאתמול ואף אם יצאה רובה מאתמול לא מהני לרב:

שם אי הכי דרב מרי נמי אימא מארעא ספנא ויש לדקדק לפמ"ש הרא"ש בסימן ז' דהא דעגל שנולד ביום טוב מותר וביצה שנולדה אסור' היינו משום דבעגל לא שייך הכנ' דבביצ' שייך הכנה משום דע"י לידה הוכנה לגדל אפרוח דאלו נמצאת במעי אמה אינה מגדלת אפרוח עיין ברא"ש ולפי"ז בדספנא מארעא לא שייך בה הכנה שהרי גם כשנולדה אינה מגדלת אפרוח כדר' אמי לעיל דאמר דמקח טעות הוא ואם כן איכא למימר דרב מרי מיירי בתרנגולת העומדת לאכילה ולית בה איסור מוקצה ונולד כדאמרינן בריש מכילתין ואין הביצה אסורה רק משום הכנה ומעתה כשהשכים ומצא הביצה מותרת ממ"נ דאם ע"י זכר הוחמה אינה יולדת בלילה ובדאי יצאה רובה מאתמול וחזרה ומותרת כדר' יוחנן ואם מארעא ספנא אין בה שום איסור כלל ור' יוסי ב"ש מיירי בעומדת להטיל ביצים ויש בה איסור מוקצה אפילו ספנא מארעא ולכך חיישינן שמא מארעא ספנא ונולדה בלילה ואף שאין בה איסור הכנה יש בה איסור מוקצה בשלמ' לשטת בע"המ שהבאתי בריש מכילתין שתרנגולת העומדת לגדל ביצים היינו שמן הביצים יהיו אפרוחים ואז שייך בהביצה איסור מוקצה ונולד אבל אם התרנגולת עומדת להטיל ביצים שיאכלו הביצים כמו שהן אף שהתרנגולת היא מוקצית אין על הביצה לא איסור מוקצה ולא איסור נולד עיין לעיל בדברינו אם כן גם בדר"י ב"ש אף שמיירי בתרנגולת העומדת לגדל ביצים מכל מקום הביצה שהולידה ע"י שספנא מארעא אין עלי' לא איסור מוקצה ולא נולד שהרי הביצה הזאת אינה ראוי' לגדל אפרוח ואם כן שייך הממ"נ הזה עצמו דאם מזכר הוחמה ודאי יצאה מאתמול ואם מארעא ספנא אין בה לא איסור הכנה ולא איסור מוקצה אבל לשטת הר"ן שהבאתי שם שגם אם התרנגולת עומדת להטיל ביצי' ולאכול הביצי' כמו שהן אפ"ה כיון שהתרנגולת עצמ' יצאה מתורת אוכל אפי' חישב מעי"ט לאכול הביצה אפ"ה כשנולדה אסורה משום נולד אם כן נוכל לומר דר"י ב"ש מיירי בעומדת להטיל ביצים ואפי' ספנא מארעא אסור' משום נולד ורב מרי מיירי בעומדת לאכיל' ומותרת ממ"נ כנ"ל ונסתר קושיית הגמ'. ואמנם הרא"ש כתב שם גם כן דלכך חשיבה הכנה לפי שטוב יותר לאכילה כשנולדה יותר מהנמצאת במעי שחיטה ואולי זה שייך גם בספנא מארעא שגם כן טובה יותר לאכילה כשנולדה:

ודע כי לא מצאתי בדברי רבינו הגדול שהזכיר לא דברי ר' יוחנן ביצאה רובה וחזרה ולא דברי רב מרי ולא כל אלו החילוקים בין איכא זכר בהדה או לא ובכל נושאי כליו המפורסמי' לא ראיתי שהרגישו בזה והנלע"ד שרבינו תפס לישנא בתרא דלעיל עקר דהיינו איכא דאמרי דרב אמר עם יציאת כולה נגמרת ולאפוקי מדר' יוחנן וכיון דליתא לדר' יוחנן ממילא אין מקום לכל סוגיא דרב מרי ודר"י ב"ש כלל ואמנם היא גופה טעמא בעי למה דחה דברי ר"י מהלכה והלא אף אם נימא כא"ד מ"מ הרי קיי"ל כר' יוחנן נגד רב אפילו היכי דפליג רב בהדיא וק"ו כאן דבדברי רב גופא איכא תרי לישני ור"י מתיר להדיא שראוי לפסוק כר' יוחנן והנראה בזה כי אף דבכל דבר הנוגע לדינא רובו ככולן וכיון שהביצ' יצאה רובה מיחשב ככולה מ"מ לענין דבר הנוגע בטבע אינו כן והביצה אף שיצאה רובה וחזרה אף שלענין הדין אמרינן דהוה כאלו נולדה מכל מקום לענין שתוכל לגדל אפרוחים אם שוב נשחטה התרנגולת והביצ' בתוכ' אינה ראוי' לגדל אפרוח כי אין הטבע נגמר כי אם ביציאתה כולה לאויר העולם ולא ברובה וכן לענין הטעם אין שבח הטעם נגמר כי אם ביציאת כולה ומעת' נוכל לומר דלא"ד דרב פליג על ר"י היינו דאזלי לשטתייהו לעיל דף ד' ע"א דרב אית ליה הכנה דרבה ור"י לית ליה הכנה ולר"י טעם איסור ביצה שנולדה ביום טוב הוא משום משקין שזבו כדאמרי' לעיל דף ג' ע"א ולכן כיון שיצאתה רובה דנחשב ככול' שוב לית בה גזירת מ''שז ורב לטעמי' דאית ליה הכנה והרי עקר ההכנה דביצה היינו שע"י הלידה היא מוכנת לגדל אפרוח וכן נגמר טעמה לשבח וזה אינו נגמר כי אם ביציאת כלה ולכן כיון שלא נגמר יציאת כלה עד יום טוב מקרי לענין זה ביצה שנולדה ביום טוב והרי היא בכלל מה שאסרו חכמים משום גזירה דיום טוב אחר השבת וכיון דלעיל דף ד' ע"ב מסקינן דהלכתא דרב בהני תלת לכן דחה רבינו