ציון לנפש חיה על שבת יט.

תוס' ד"ה ר' ישמעאל וכו' פי' וכו'. וקשה לר"י היכי מוכח וכו' ודלמא סברי כב"ה. ונלע"ד לקיים פירש"י דריב"ח סבר דשביתת כלים לב"ה דאורייתא היכא דעבד מעשה וקורות בית הבד ועיגולי הגת מיקרי עביד מעשה שהם מכבידים למטה וסוחטים את הזיתים והענבים וא"כ אפי' לב"ה אסור משום שביתת כלים ואי לאו דמה דאתי ממילא שפיר דמי ואפילו אדם עצמו רשאי לעשותו מן התורה וק"ו הכלי אף שבאדם אסור מדרבנן בכלים לא גזור:

ור"ע סבר דבאדם איכא חיוב חטאת. ואסור גם בכלים מן התורה ושניהם כב"ה:

והא דלא משני כדמקשה ור"א מ"ט לא אמר כריב"ח היינו משום דלית ליה שביתת כלים דקשה דלר' יוחנן דמחוסרין דיכה לכ"א אסור א"כ בין לר"ע ובין לר"י אית להו שביתת כלים וקשי' משנתינו ושוים והרי אפי' לב"ה ראוי לאסור משום שביתת כלים: ועוד שאם משנתינו מיירי אפילו במחוסרין דיכה מנ"ל לר' יוחנן דר' ישמעאל אינו סובר כמשנתינו:

ונראה דהכל מתורץ בחדא מחתא דעדיפא משני מר"א. הוכיח לסתור דברי ריב"ח לגמרי דהא ר' יוחנן אמר במחוסרין דיכה דכ"ע ל"פ והני כמחוסרין דיכה ואיך התיר במשנתינו אלא ודאי דיגמור ולא יגמור דר"ע ודר"י אין הפירוש שיניחנו אלא כשאר פירושים והיינו בשבת כפי' התוס' וא"כ במחוסר דיכה] אין ראיה מדברי ר' ישמעאל דדוקא אתי ממילא ורש"י שפי' יגמור היינו לריב"ח. [ליקוט[:

סליק פרק ראשון