צמח צדק הקדמון עב

התורה מין במינו בטל ברוב מיחשב ספק דרבנן ותלינן להקל: וא"ל דטעמא אחרינא איכא התם והיינו משום דיש לפנינו עוד קדירה אחת של בשר נבילה דהיא אסורה בלאו הכי וההיתר נשאר בהיתרו לכך מהני התם אם ההיתר רבה על האיסור ועושין מזה ספיק' דרבנן אבל אי לא הוה לפנינו עוד קדירה של נבילה שהיינו יכולים לתלות בה לא היינו תולין להקל אף על פי שהיתר היה רבה על האיסור הא ליתא דודאי אי לא איתחזיק איסור כלל כגון שאין לפנינו אלא קדירה אחת וספק אי נפל איסורא לתוכו אי לא דאזלינן לקולא דטפי יש להחמיר בשתי קדירות דהאיסור נפל בודאי ואין אנו יודעים באיזה נפל. מה שאין כן בקדירה אחת ואין אנו יודעים אי נפל כלל איסור להתם דלא איתחזיק איסור כלל ודאי דיש להקל טפי: וכן מבואר בהדיא מדברי הרשב"א שהביא הטור התם בסימן קי"א שכתב וז"ל. וכן הדין אם לא היה כאן אלא קדרה אחת של בשר שחוטה ונפל בה אחת מאלו שתי החתיכות ואין ידוע איזה נפל אין תולין דשל היתר נפל וכו' עכ"ל והיינו אם הוא איסור דרבנן תולין להקל אפי' בשאין ההיתר רבה על האיסור ואם הוא איסור דאוריתא תולין להקל אם ההיתר רבה על האיסור. אף על פי דבודאי נפל אחת מהם לתוכו מכל מקום כיון דספק הוא מעיקרא אי נפל איסורא לתוכה סגי אי בטל ברוב. ה"ה נמי בנ"ד: ולא דמי להא דכתב הטור בסמוך וז"ל היה כאן שתי קדירות של היתר ולפניהם שתי חתיכות אחת של היתר ואחת של איסור ונפלה אחת לתוך זו ואחת לתוך זו שתיהן אסורות וכו'. עכ"ל הרי אף על פי שבכל האחת יש היתר רוב על האיסור ומן התורה בטל ברוב אפילו הכי לא אזלינן לקולא ולומר על כל קדירה בפני עצמה כיון שהוא ספק אי נפל לתוכו האיסור או לא ואפי' אי נפל לתוכו האיסור הרי ההיתר רבה עליו הא מותר אלא אזלינן לחומרא ושתיהן אסורות. התם שאני כיון ששתי הקדירות של היתר הם וצריך עתה ליאסר אחת מהם בודאי כיון שנפל בודאי איסור לתוך אחת מהם והי מנייהו מפקית: וכדתניא בנדה פ"ח דף נ"ח שתי נשים שנתעסקו בצפור אחד ואין בו אלא כסלע דם ונמצא כסלע על זו וכסלע על זו שתיהן טמאות. ומוקי התם משום דאיכא סלע יתירה ופי' רש"י ומאי חזית דתלית ליה לסלע יתירה דטמא בהך תלייה בהך הילכך שתיהן טמאות וכו' עכ"ל אבל היכא דאין צריכין לאסור מידי כמו בנדון דידן שרי: שאלה מ"ד אמת ומשפט ושלום שפטו בשעריכם. אם תשמעו לקולי אשריכם: רוכב שמים יהיה בעזריכם. אתם משכילים מנהיגי הק"ק ברודא יצ"ו: הנה קובל עליכם האלוף מהר"ר אהרן ראש המדינה על דבר שנמצא מבואר בתקנות המדינה שאין רשאין להושיב בעל כרחו לראש הקהל מי שהוא ראש המדינה. אם לא שהוא מקבל ברצון על עצמו להיות ראש הקהל ע"כ התקנה וידוע הוא שבק"ק שלכם ק"ק ברודא טורח ועול הצבור מוטל כל כך בעת הזאת על טובי העיר המצורפים לראש הקהל כמו על ראש הקהל עצמו. ואתם רוצים למנותו לטובי הקהל בעל כרחו ויודע הוא בעצמו כי לא יוכל שאת עול דציבורא. ועול דמדינה והציע דבריו לפניכם בטוב טעם ודעת שלא תטילו עליו עול דצבורא. כי כבד עליו המשא שכבר נתמנה לראש מדינה. ואתם מתחזקים בדבר וקושרים עליו קשר למנותו לטובי הקהל בכן צריך אני להודיע אתכ' כי הדין עמו ואין אתם רשאים למנותו בעל כרחו: אף על פי שבלשון התקנה מבואר דדוקא לראש הקהל לא יושיבו אותו בעל כרחו ומשמע אבל לאחד מן הטובים יכולים ורשאים להושיבו. וכן נוהגין בכל הקהלות ששם ראש מדינה. מכל מקום בנדון זה שידוע לנו שאם יושיבו אותו לאחד מן הטובים יהיה עול דצבורא מוטל עליו ביתר שאת כפי מעמד הקהלה דהאידנא ולא יהיה יכול להתעסק בעסקי המדינה כהוגן ודאי דאין אתם רשאים למנותו לטובי הקהל בעל כרחו. דבכי האי גונא אזלינן בתר כוונת התקנה ולא בתר הלשון דכי היכי דבנדרים אזלינן אחר כוונת הנודר ולא אחר משמעות הלשון כדתנן פ' הנודר מן הירק דף נ"ה היה טעון והזיע והיה ריחו קשה ואמר קונם צמר ופשתים עולה עלי מותר להתכסות ואסור לפשול לאחוריו. וכתב הרמב"ם ז"ל פרק ח' מהלכות נדרים והעתיק הרב ב"י לשונו בש"ע מטור י"ד ריש סימן רי"ח וז"ל כל הנודר או נשבע רואין דברים שבגללן נשבע או נדר ולומדים מהם לאיזה נתכוין והולכין אחר הענין ולא אחר משמעות הדבור כיצד וכו' עכ"ל והכי נמי בהסכמות ותקנות הולכין אחר כוונת מתקנים דכולי חדא טעמא הוא: וכן כתב בהדיא רבי דוד כהן ז"ל בתשובותיו בית ל"ב וז"ל. כללא דמילתא דבהסכמת ותקנות אמדינן דעת מתקני התקנות בין להוציא ממשמעות ההסכמ' והתקנה מה שנראה לנו בין להכניס ולהוסיף בכלל התקנה מה שלא פורש בו ע"כ וזה ידוע הוא שתכלית הכוונה של המתקנים שתקנו שלא יושיבו לראש הקהל מי שהוא ראש המדינה בעל כרחו לא היה אלא כדי להקל מעליו עול הצבור ויהיה יכול להתעסק כהוגן בעסקי המדינה ולא התנו בתקנה כי אם על ראש הקהל ולא על טובי הקהל מפני שאין עול צבור מוטל על טובי הקהל רק על ראש הקהל כי הוא צריך לצאת ולבא לפניהם מה שאין כן טובי הקהל שאין עליו מוטל טורח הצבור אלא שלפעמים צריך הוא להיות סניף לראש הקהל באיזה עסק אבל לא תדיר. ואומד דעתם היה שאף אם יהיה ראש המדינה אחד מן טובי הקהל לא יצטרך בשביל זה לבטל מצרכי המדינה. אבל בכי האי גונא שידוע וברור לנו שבק"ק ברודא אם יהיה הוא אחד מן טובי הקהל יהיה צרכי הצבור מוטלים עליו כמו על ראש הקהל בעצמו ומתוך כך לא יכול להתעסק בעסקי המדינה כהוגן ודאי דאין דינו שאני מדין ראש הקהל ואינם יכולין להשיבו לאחד מן הטובים בעל כרחו כשם שאין יכולין להושיב לראש הקהל בעל כרחו. הכי נמי אינם רשאים להושיבו לטובי הקהל בעל כרחו דמאי שנא כיון דצריך הוא להתעסק הרבה בעסקי הצבור. והוה כאלו היה מבואר בתקנות מפורש דעיקר כוונת המתקנים היה מתחלה כדי שלא יהא ראש מדינה מבטל מעסקי המדינה מחמת עסקי הצבור: ולא ביארו את זה בפירוש בתקנה משום דלא אסקי אדעתייהו שיהיו עסקי הצבור מוטלים על הטובים כאשר באמת מעולם לא היה כן רק האידנא הוא כן בק"ק ברודא. על כן הדין נותן שאין אתם יכולין ורשאין להושיבו בין הטובים בעל כרחו כל זמן שהוא ראש המדינה ואין מנהג שאר קהלות ראיה להק"ק ברודא דיודעים אנו שמוטל כל כך טורח הצבור על אחד מן הטובים כמו על הראש הקהל משא"כ בשאר קהלות: שאלה מ"ה האחד המיוחד מנכבדי הארץ מאתי היה משתדל. פעמים הרבה עד כי לספור חדל. לעיין בשריותא דאתתא עגונה מרת הענדל. ואנכי הקטן מהוראה זו הייתי בודל. אמנם באשר אמרו רבותינו ז"ל אין מסרבין לגדול. על כן אמרתי גם אנכי את עצמי מזה לא אחדל. ואתיה את דעתי אף כי קטן אנכי