צמח צדק הקדמון ע

אזיל האי לעלמא ואיניש אחרינא נתלוה בהדיה והוא הדין נמי בנידון דידן ואשת כמר ליב נמי מותרת: ועוד נראה למצוא היתר בנדון דידן אף על פי שלא הזכיר הגוי רק שם אנשיל לחוד ולא הוזכר שם עירו על פי מה שכתב המר"ם לובלין בתשו' סימן קל"ב וז"ל ואם נפשך לומר ולחלוק הלא לא הזכירו כל הגוים המסיחים לפי תומם לא שם אביו ולא שם עירו כי אם שמו לבד ואנן על כל פנים שם עירו בעינן וכו' תשיב אמריך הלא מדברי העדיות נראה בהדיא שכל הגוים הנ"ל היו מכירים היהודים הנזכרים שהם מק"ק בא"ר כי לפי הנראה שהיו רגילים עמהם וכן היו מכירים ההרוגים שמותם ומקומם והיו רגילים עמהם ומסתמא כשדברו הגוים הנ"ל לפי תומם עם העדים הנ"ל יושבי ק"ק בא"ר דרך התאוננות והגידו להם שנהרגו היהודים הנ"ל פשיטא שלא כוונו אלא על אותן אנשים שהיו מיושבי עירם שלהם ושהיו חביריהם וניכרים להם גם העדים בשעת הגדתן לא הזכירו שמות אביהן כי אם שמותיהם לבד מרוב הפשיטות שעל אלו האנשים שהיו ידועים להם מאנשי עירם שהיו במדינת וואלח"י באותו זמן וידועים לכל בשמותן הם מעידים ולא היה ראוי להסתפק באנשים זולתם ופשוט הוא שזה עדיף מהיכא שאין אנו יודעים שהורגלו הגוים בו רק שהזכירו שמו ושם עירו וכו' עכ"ל והוא הדין נמי בנדון דידן שידוע הוא שהגוי הזה מכיר האנשים האלה שהגיד להם מהריגת אנשיל שהם מניקלשפורג ואותו אנשיל שהיה מכירו ורגיל עמו היה מניקלשפורג ולא היה צריך להזכיר שם עירו כלל והרי מוכח מתוך דבריהם זה לזה כששאל אותו כמר זלמן וכי ידעת מה נעשה באנשיל לא שאלו זה לזה איזה אנשיל רק היו מדברים סתם וסתמן כפירושן כי לא דברו כי אם על זה אנשיל שהיה ידוע לשניהם שהיה מכירו והוא היה מניקלשפורג ובלאו הכי אינם רגילים שום יהודים לסבב בכפרם אלו כי אם אנשי ק"ק ניקלשפורג וזה ידוע ומפורסם הוא והוי ממש כנדון דתשובת מהר"ם לובלין דלרוב הפשיטות לא היו צריכין להזכיר שם עירו ולכך מהני הגדת הגוי אף על פי שלא הזכיר רק שמו ולא שם עירו וכבר בארנו דכיון דאשת כמר אנשיל מותרת אשת כמר ליב נמי מותרת: עד הנה כתבתי מה שנראה לעניות דעתי על פי סוגיות התלמוד ופוסקים דרך משא ומתן לפני גדולי המורים סיני ועוקר הרים ובהסכמתם יצאו דברים ברורים דבכי האי גונא דספק הוא אי הוה הגוי מסיח לפי תומו כמו בנדון דידן חמור הוא מאוד. וכבר נמצא בתשובת ריב"ש הביאו ב"י סי' י"ז וז"ל ודי לנו בהיתר מל"ת כשיהיה לנו ברור שיהיה מסיח לפי תומו גמור אבל כל שיש להסתפק בספורו אם הוא נשאל הרי זה ספיקא דאורייתא ואוקי איתתא בחזקת איסורא וכו' עכ"ל הרי מבואר דבכי האי גונא יש להחמיר אלא שמכל מקום הניח הדבר על הסכמת רוב חכמי הארץ כנמצא בתשובותיו הביאם ב"י: אמנם על עדות כמר מענדיל בן אהרן שהעיד ביום א' ט"ז שבט תח"ל יש לסמוך טפי להתיר הנך נשי כי בעדות מבואר שאושפזכני דיליה היה מסיח לפי תומו גמור והגיד שהערל קראל"י משרי"ק הוא חתך ראשיהם של ג' אנשים על פי מה שהגיד לו הוא מעצמו שכן עשה ושעל כן היה בורח מתחלה רק שמקרוב חזר ובא והגיד שאחד מהם היה שמו אנשיל וכו' הרי מבואר בעדותו שהיה מסיח לפי תומו גמור ולא נפל ספק בעדותו אלא הא שלא הזכיר רק שמו ולא שם עירו ועוד יש להסתפק קצת כיון שלא הזכיר הגוי מתי עשה כן הערל קראל"י דילמא על מעשה שנעשה כבר מזמן ארוך הוא מגיד אבל נראה ברור דאין להסתפק בזה דהא לא הזכיר שם עירו כבר כתבנו בשם מהר"ם לובלין בתשובותיו סימן קל"ב דבכי האי גונא דידוע לנו שזה הגוי המסיח לפי תומו הוא מכיר את היהודים שמדבר עמהם מאיזה עיר הם כמו בנדון דידן שהוא יודע שהם מניקלשפורג שהם רגילים לשכון אצלו תדיר כמה חדשים רצופים בהפסק מעט ביניהם ויודע מוצאם ומובאם וגם אמר שהיה מכיר לאנשיל סתמא יודע היה מאיזה עיר הוא לכך כשדבר עמהם והגיד להם מהענין שהערל קראל"י חתך ראשיה' של ג' אנשים לא היה צריך לפרש שהיו מניקלשפורג כיון שהיה מדבר עמהם מסתמא על אנשי עירם הוא מדבר וסתמא כפירושו כמו שכתב נמי מהרר"מ הנ"ל וכמו שכתבתי למעלה ואין להאריך בזה: ומה שיש להסתפק על זמן ההריגה מתי היה גם הא ליכא ספק כלל דהדברים מוכיחים דעל זמן קרוב הוא מעיד שהרי אמר שמפני כן היה בורח ומקרוב חזר ובא ואנו יודעים שהערל הזה קראל"י מן כפר שרי"ק שהגוי הזה מגיד עליו שברח ומקרוב חזר הוא ברח ממקומו זה שנתים דהיינו אחר המעשה הזה וזמן קרוב הוא שחזר ומסתמא דשברח מחמת הרציחה שעשה ברח מיד אחר הרציחה אחר שנתפשט הקול הרי הוכחה גמורה שעל זמן קרוב הוא מגיד וזה ברור הוא כשמש דהרי אנו יודעים שהגוי הזה קראל"י מן שרי"ק לא היה בורח מן המקום שהיה דר בו רק זה שנתים כמו חדשים שלשה אחר המעשה הזה שנאבד שלשה אנשים ונתפשט הקול שהוא הרג אותם אז היה בורח ועתה מקרוב חזר ובא שלפי דעתו נשכח הדבר הרי מבואר שמה שהגיד הגוי הזה לפי תומו לפני כמר מנדיל בן אהרן העד על זמן זה היה מעיד ועוד דהרי אנו יכולין ורשאין לשאול אותו אם היה מגיד על זמן קדמון או על זמן זה כיון שהתחיל כבר להסיח לפי תומו יכולין לשאלו אחר כך אפי' שנשתה' זמן רב בין הגדתו מתחל' לפי תומו ובין השאלה שאחרי כן כמו שכתבו האחרונים בתשובותיהם הביאו מהר"ר אליה מזרחי סימן ע"ג ובתשובת בנימן זאב סימן י"ז והבאתי למעלה דבריהם: ולכך נראה דעדות העד הזה כמר מנדיל בן אהרן מהני לא מיבעיא להנך תלתא עמודי עולם מהר"א מזרחי בתשובותיו סימן ע"ד ובן לב ומשאת בנימן בתשובותיו סימן מ"ד דסבירא ליה דמנין אנשים ומקום הליכה הוי סימן מובהק פשיטא דיש לסמוך על העד הזה שהרי העיד שהגוי היה מסיח לפי תומו גמור והזכיר מנין האנשים ומקום שהלכו דרך שם אלא אפילו אי לא הוי סבירא ליה כוותייהו דיהא מנין אנשים ומקום הליכה לחוד מהני מכל מקום בנדון דידן דהזכיר הגוי המל"ת שם אחד מהנהרגים וגם איכא הוכחה שלכך לא הזכיר הגוי שם העיר כיון שהיה יודע שהיהודים האלו שהיה הוא מדבר עמהם הם מניקלשפורג תו לא היה צריך לפרש שעל יהודי מניקלשפורג הוא מדבר עמהם לרוב פשיטתו כמו שבארנו למעלה ודאי דבכי האי גונא מהני מנין אנשים ומקום הליכה שהזכיר הגוי מהני אף על גב דלא הזכיר שם העיר לכך נראה דהנשים הללו מרת חיה אשת כמר ליב ומרת קלערל אשת כמר אנשיל מותרים הם להתנסבא לכל גבר דיתיצביין כי כבר בארנו למעלה כיון שמרת קלערל אשת כמר אנשיל מותרת לעלמא הוא הדין מרת חיה אשת כמר ליב נמי מותרת כיון שידוע לנו שכמר ליב היה מהלך עם כמר אנשיל ועוד שלישי עמהם והגוי הסיח לפי תומו שכמר אנשיל נהרג ועוד שנים עמו ואנן סמכינן עליו כמו שבארנו סמכינן נמי עליה בהא ואמרינן שעל אלו שנים שאנו יודעים בהם שהיו מהלכים עמו בדרך זה מווינא לניקלשפורג דהיינו כמר ליב והחתן אהרן הם הם שהגוי מגיד עליהם שנהרגו ולא חיישינן לדילמא הנך אזלו לעלמא ושנים אחרים נתלוו עמו בדרך דלכולי האי לא חיישינן וראיה מעובדא דאבא ציידן וכו' כמו שבארנו למעלה מילתא בטעמא ואין להאריך יותר בענין זה: וכבר הקדמתי בפתח דברי דלא יועילו דברי אלה להתיר הנשים הללו כי אם שיסכימו על ההיתר תלתא בעלי הוראה גדולים ומפורסמים בדור הזה הן שיסכמו מטעמים שכתבתי הן מטעמים אחרים ואיזה מגדולי המורים שיעיין וידקדק בשריותא