צמח צדק הקדמון קנב

יראה א' מהם במיתתו של חבירו עד שבא רבי עקיבא ודרש וחי אחיך עמך חייך קודמין לחיי חבירך: הרי מבואר אפילו אי לא היה הולך ממנו אלא כדי להציל את עצמו לא היה חייב משום דקיימא לן כרבי עקיבא דחייו קודמין לחיי חבירו מכ"ש כשהלך ממנו מתחלה היה כוונתו כדי להציל גם אותו והנער עצמו אמר לו שילך אל העיר וישלח לו עגלה להוליכו לעיר הרי ברשותו הלך ממנו וכאשר באמת עשה כן והודיע ליהודים שהלכו וחפשוהו אלא שלא מצאוהו ודאי דאין לו בזה שום פשיעה: אלא שמכל מקום כיון דכל המקיים נפש אחת מישראל כאלו קיים עולם מלא יש לתלות קצת אשמה בכמר יעקב כ"ץ בזה שלא נשאר עם הנער בכפר ההוא ששם היה הנפח כיון שראו שהרוח היה הולך וסוער כל כך אף על גב דכבר כתבתי דאין להפשיעו בזה כיון שהוא אמר אל הנער שישאר שם ולא רצה הנער מאי הוה ליה למיעבד מכל מקום לקושטא דדינ' לא מיפטר בהכי כיון דאסור להתייחד עם הגוי כדתנן ריש פרק ב' דע"ז לא יתייחד עמהם מפני שחשודין על שפיכות דמים והביאו הטור י"ד בסימן קנ"ג ואם כן לא היה רשאי להניחו יחידי עם הגוי אף על פי שהנער לא רצה לישאר שם לא מטעם זה לא רצה לישאר שם אלא כמו שאמר שרוצה ליהנות מתבשיל של שבת מכל מקום הוא לא שפיר עביד מתחלה שרצה להניחו יחידי עם העכו"ם הרי בזה שלא רצה לישאר גם הוא שם פשע כיון שראה שהרוח סוער והולך מתחזק ולא היה לו לומר כלל אל הנער שישאר שם אם לא היה רוצה גם הוא לישאר שם: ועוד יש לו לתלות קצת פשיעה משום שהנער היה משרתו ובעסקיו הלך עמו הוי הוא כגורם מיתתו שמת בדרך בצינה וקור דהכי כתב מהרי"ו בתשובה סימן קכ"ה וז"ל מה שכתבת שבשליחותו נהרג רבי עזרא הי"ד גרסינן בפרק חלק דף צ"ה אמר ליה הקב"ה לדוד עד מתי יהיה עון זה טמון בידך על ידך נהרג נוב עיר הכהנים. על ידך נהרגו דואג ואחיתופל על ידך נהרגו שאול ובניו רצונך יכלה זרעך או תמסור ביד אויביך וכו' אלמא אף על גב דדוד המלך ע"ה לא פשע במידי רק שעל ידו באו לידי תקלה אפילו הכי נענש כל שכן הכא שבשליחותך בא אליו הרעה הזאת דאיכא למיחש לעונש יסורים וטוב שתקבל עליך יסורים כגון תענית ארבעים יום ואם יש לו בנים קטנים תן להם כפי נדבת ידך ותנצל מצוקה וצרה עכ"ל והביאו מהררש"ל בתשובותיו סימן צ"ו ומהר"ם לובלין סימן מ"ד בתשובותיו וכן פסק נמי בבאר שבע על המאמר הנ"ל בפ' חלק: ואם כן הוא הדין נמי כאן שהנער הלך עמו בעסקיו ומת על הדרך מחמת צינה מיקרי הוא הגורם לדברי הפוסקים הנ"ל: ואף על גב שכבר כתבתי בתשובתי סימן שיש לי גמגום על פסק זה ושנראה לי דשליח שנהרג או נטבע בדרך כשהלך בשכרו לא דמי להאי מעשה דדוד בנוב משום דהתם במעשה דדוד בנוב היה הוא הגורם והכשיל לאחימלך בלי הגיד לו כי בורח הוא ואלו היה יודע אחימלך שהוא בורח מן המלך לא היה נותן לו לחם וחנית הרי הביאו דוד לידי סכנה ההיא אבל שליח ההולך בשכרו שמדעתו מוסר נפשו לסכנה כי כל פועל ושכיר יום נושא את נפשו לעלות בכבש ולתלות באילן וכמו שדרשו רבותינו ז"ל על ואליו הוא נושא את נפשו שבשביל שכרו הוא מכניס את עצמו לידי סכנת נפש ודאי דאין בעל בית השוכרו מיקרי הגורם כמו שהארכתי שם בתשובה: הא כבר כתבתי התם שמכל מקום דלמסקנ' אעפ"י שנראה לי כן להלכה אבל למעשה אין לזוז מדבריו של מהרי"ו וכל הגדולים שנגררו אחריהם וצריך כפרה: לכך נראה כיון שכמר יעקב כ"ץ רוצה להצדיק את עצמו ולצאת ידי ספיקו ולבו הומה עליו על כן יש לו לילך על קברו של הנער עם תלתא גברא דסמיכי ויבקש מחילה ממנו ויתענה ארבעים יום רצופים ולא יאכל בשר ולא ישתה יין בלילה ואח"כ יתענה כל יום ב' וה' משך שנה תמימה גם כל ערב ראש חדש ולא יאכל בשר ולא ישתה יין לא בליל שלפני התענית ולא בליל שלאחר התענית חוץ מר"ח שרשאי לאכול בשר ולשתות יין אבל לא דרך שכרות ולא ילך לשום סעודה ושמחה אפילו לסעודת מצוה ומכל שכן לסעודת מריעות כל משך שנה זאת ויתענה בי' ימי תשובה כל ימי חייו וכן בה"ב אחר הרגלים וכן ערב ראש חדש כל ימי חייו: שאלה צ"ד קהל יש להם בית הכנסת שהיו בונים זה כמו שלשים שנה ונעשו מקומות לישיבה לארבע רוחות כותלי בית הכנסת וסביב הבימה שבאמצע בית הכנסת גם העמידו ספסלים באמצע בית הכנסת אחורי הבימה אבל מכל מקום יש רווח בבית הכנסת בין ארון הקודש ובין הבימה וגם מצד צפון ודרום בין הכותל ובין הבימה אלא שמתחלה לא הוי צריכים להוסיף עוד מקומות לישב כי די והותר היה להם באותן שעשו מתחלה ועתה שנתרבו בני הקהלה תהלות לאל יתברך נמצאו כשנים עשר בעלי בתים שאינם יכולים למצוא אפילו לשכור מקומות כי כולם מושכרים הם ורוצים אלו בעלי בתים והרבה מהקהל שיהיו מוסיפים לעשות מקומות באותן גבולים הפנויים הנ"ל כדי שלא יהיו מגורשים מהסתפח בנחלת ה' להתפלל בצבור וגם יגיע מזה תועלת לצדקה בממון שיתנו עבור המקומות ואותן בעלי בתים שיש להם מקומות לישיבה בגבולין הנ"ל מעכבים עליהם בטענה שיש להם רווחא טפי להלוך וגם להעמיד העמוד שלפניהם שעליו מניחים הספרים מה שאנו קורין שטענדי"ר ואם יוסיפו לעשו' מקומות וצר להם הדרך ועמיד' שלפניה' ממה שהיה מקודם לכן: תשובה דבר זה כבר היה לעולמים שנשאל הריב"ש בתשוב' סימן רנ"ג על ענין זה ממש והביאו הרב בהג"ה ש"ע מטור ח"מ סימן קס"ב ופסק דיכולין למחות שלא יוסיפו עוד לעשות מקומות לישיבה במקומות הפנויים מפני שמיצר להם הדרך או מרבים להם את הדרך והביא ראיה ממבוי כשם שבמבוי אם רוצים בלי מבוי לעשות דלת למבוי יכול אפיל אחד מבני מבוי לעכב מטעם שיכול לומר רצוני שאכנס בחבילתי על כתפי עד פתחי הכי נמי בבית הכנסת אף על פי שאין לו טענה זאת דחבילה לא שייכה בבית הכנסת מכל מקום יש לו טענה כיוצא בזה שמקצרין לו את הדרך שהיה רחב תחלה יעויין שם: והרב בתשובת משאת בנימין סימן ד' הביא דברי הריב"ש ומפקפק על ראיותיו דיליף דין בית הכנסת מדין מבוי ומחלק בכמה גוני ביניהם יעויין שם ולבסוף מסיק וכתב וז"ל ופשוט הוא כשמש בצהרים אלא שאין רצוני להכניס ראשי בין הרים גדולים אם לא שיסכימו עמי חכמי הדור וגדוליהם עכ"ל ואחר כך מחלק שם בין נדון דידן שנשאל עליו להעמיד עמוד מנורה סמוך לארון הקודש לנדון דהריב"ש בהוספת העמדת ספסלים וכתב שאין יכולים לעכב מלהעמיד עמוד מנורה: ואם כן היה נראה לכאורה דאין מקום לשאלה זו כיון דכבר מילתא דא אמורה בפוסקים האחרונים. וכתבו שאין להוסיף ספסלים בבית הכנסת ודאי דאין לזוז מדבריהם אבל כד דייקינן שפיר נראה דיש לחלק לנדון דידן דמיירי ביה הריב"ש כי הנה קשיא לי היאך מצי הריב"ש למילף בית הכנסת ממבוי שאני בני מבוי שאין יכולין לכוף זה את זה לעשות דלת למבוי