צמח צדק הקדמון קנ

ארץ והיה שם נפח אחד ערל שהיה מכירו אמר אליו אתה יעקב בא אל ביתי כי קור לך ויחם לך הלך הוא והנער אל הבית ההוא וישבו שם לנוח ולפוש אמר הנפח טוב לכם אם תשארו פה אז אמר הוא אל הנער אם תרצה לישאר פה יכול ורשאי אתה אמר הנער דרך שחוק מוטב לי לילך ולאכול מן העגול שאופין בתבשיל של שבת וישבו שם קצת כרביעית שעה אמר הנפח שנית אם תצייתו לי תשארו פה כי הנה הרוח הולך ומתחזק וסוער מאד אמר הוא אל הנער אני איני רוצה להשאר פה כי רוצה אני להיות ביום השבת בביתי אמנם אתה תוכל לישאר פה כי אין אתה חזק כמוני לילך בטוב ושוה לי ואם אנו נלך צריכין אנו לילך לגמרי ולא נשאר בכפר והשיב לו הנער אם אין אתה רוצה לישאר פה גם אני איני רוצה לישאר פה באשר תלך אלך אז אמר הוא אל הנער אם כן הוא צריך אתה לישא את רגליך ולהתחזק בדרך ונתן הנפח לנער כובע משלו והיא כשל ההגרי"ם שתהא מהודקת על ראשו שלא ישאנה הרוח גם נתן לו בתי ידים משלו והלכו לדרכם והרוח היה מתחזק והולך והשלג היה מנשב ממרום ומתחת וכסה כל דרכים ויהי כאשר הלכו מצאו עמוד אחד צבוע אדום שעל ידי זה הכירו דרכם. והראה לנער ואמר ראה סימן זה שבדרך ישר אנו הולכים אחרי כן כאשר הלכו חזרו ולא הכירו את דרכם עד שבאו אל עמוד אחד לבן אמר אל הנער ראה את העמוד הזה הרי אנו הולכים דרך ישר וישב שם הנער לנוח ולפוש וישב לפני העמוד שיגין עליו מפני הרוח וחזרו ועמדו והלכו דרך שם והיה עמק וגשר מעל העמק והשלג היה מכסה העמק והגשר אמר הוא אל הנער ראה לפניך ולך אחרי שלא תפול אל העמק והיה מגשש במקלו לכוון הליכתו על הגשר והנער הלך אחריו ונתקו רגליו מעל הגשר ונפל אל העמק וטרח הוא והצילו מן העמק אז נתקררו ומגלגל הנער ונטל הוא בית יד שלו ונתן להנער כדי שיחמם את ידיו אבל מעט הועיל לו ומאז נתייגע הנער ולא היה יכול לילך בטוב ונפל על ברכיו לפעמים ואמר הנער אליו לך אתה מצד זה שהרוח בא משם ואני אלך בצדך וכן עשה ואחר כך חזרו והלכו ולא היה כח בנער לילך ולקחו תחת זרועותיו והוליכו והיה מסייעו לילך וגם הגין עליו מהרוח והיה מגלגל עמו כך עד שאחר כך אמר הנער כי אינו יכול לילך עוד כלל אמר הוא אליו ראה הנה העיר והמבצר לפניך ולמה תרך לבבך קרוב הוא הדרך לבוא אל העיר אמר הנער העיר והמבצר אין אני רואה רק כמדומה ההר והתלוי' העומדת על ההר אני רואה חזרו והלכו מעט עד שבאו כמהלך חצי שעה או פחות מן העיר ונחלש הנער מאד עד שלא היה יכול לילך עוד כלל ונתן לו מן הלחמים העגולים החלולים שאופין בימי העינוי שלהם ולא היה לו שליטה לשוברו כי נתקררו ידיו וגם נשתנו ממראיתם ואמר הנער אליו הנה אשאר פה ולך אתה אל העיר ושלח נא אלי עגלה להוליכני אל העיר בכן הלך הוא ממנו במרוצה אל העיר והרוח היה הולך וסוער ונחלש גם הוא ונתקררו אזניו ובקשוי ובדוחק גדול שהשיג לבא אל בית ערל אחד כמעט שפרחה נשמתו ולא היה בו כח לעמוד ובא הערל בעל הבית ההוא ובני ביתו והושיבו אותו אל התנור ונתנו חומץ לתוך פיו להשיב את נפשו ושאלו אותו מי הוא ואמר להם את אשתו ואת ביתו גם הגיד להם כי נערו שוכב על פני השדה שנתקרר והוא ירא שימות והודיע הערל ההוא את הדברים לרחוב היהודים ובאו אליו אשתו ושאר יהודים ורצו מיד אל הדרך שמשם באים מעיר לאב כדי להציל את הנער וכל כך היו נחפזים עד שלא שמו אל לבם לשאול את פי כמר יעקב איה איפוא הניחו כי סבורים היו שימצאוהו על אם הדרך גם הוא מפני חלישתו לא שם על לבו להגיד להם רק שהניחו קרוב לעיר סמוך להר הראשון ולא מצאוהו וחזרו ובאו אל העיר אחר כך בבין השמשות לקחו עגלה וסוסים ונסעו אל המקום ההוא להציל את הנער והיה הרוח סוער ומסמא את עיני הבריות והשלג היה עוקץ ומכאיב כמחט בבשר החי ונעשה חושך ואפילה והיו מחפשים על הדרך ההוא ולא מצאוהו עד שלמחרתו בשבת הבוקר אור והאנשים שלחו מצאו אותו שוכב מת במקום ההוא שאמר כמר יעקב כ"ץ רק שהיה שוכב כשש אמות מן הצד ולא באם הדרך והם לא ראוהו מאתמול: גרסינן בפרק המקבל דף ק"ז והסיר ה' ממך כל חלי אמר רב זו עין וכו' רבי חנינא אמר זו צינה דאמר רבי חנינא הכל בידי שמים חוץ מצינים פחים שנאמר צנים ופחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם ע"כ ובכתובות פרק אלו נערות דף ל' פריך וצינים פחים בידי שמים נינהו והתניא הכל בידי שמים חוץ מצינים פחים וכו' ומסיק התם צינים פחים בידי אדם וכתבו התוספות התם בד"ה הכל בידי שמים וכו' וז"ל והא דאמרינן לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה אלמא יכול לשמור עצמו מפורעניות וקיר נטוי דאסור לעבור תחתיו התם מן הפשיעה יכול לשמור עצמו דהא ודאי שבידו יכול להמית עצמו אבל כשמביאין עליו מן השמים באונס אי אפשר לו לשמור אבל צינים פחים לעולם אל יבואו עליו באונס אם רוצה ליזהר וכו' עכ"ל: הרי מבואר מתוך הגמרא וממה שכתבו התוספות דאדם יכול ליזהר עצמו מצינים ופחים שאפילו על ידי אונס אינם יכולים לבא עליו ואם כן היה נראה לכאורה שיש לתלות מיתת הנער הזה שמת בצינה בפשיעת כמר יעקב כ"ץ שלא שמרו כראוי והוליכו בדרך שלא היה יכול להציל את עצמו ולא מיחשב לאנוס שהרי כתבו התוספות בהדיא שאפילו על ידי אונס אינן יכולין לבא עליו אם רוצה ליזהר: אמנם לקושטא דמילתא לא ידענו דבר ברור במה לחייבו אי משום שיצא לכתחלה מהעיר בזמן ועת שהיה הקור גדול והיה לו לישאר בהעיר הא ודאי לאו מילתא הוא כיון שאז עדיין לא היה הרוח סוער לא היה סכנה לצאת לאדם שהוא מלובש כראוי והא קא חזינן שאין אדם נמנע מלילך לדרך שהוא צריך אפילו בזמן שהקור גדול אלא שצריך שיהא מלובש כראוי והרי גם הוא והנער היו מלובשים שהרי ביום שלפניו היה כמו כן קור גדול והלכו מכאן לעיר לאב ולא הוזקו: ותו שקודם שיצאו מן העיר אכלו פת שחרית ואיתא בהמקבל התם דף ק"ז ת"ר שלשה עשר דברים נאמרו בפת שחרית מצלת מן החמה ומן הצינה ומן הזיקין וכו' ותו איתא התם אמר ליה רבה לרבא בר מרי מנא הא מילתא דאמרי אינשי שיתין רהוטי רהיט ולא מטא לגברא דמצפרא כרך ואמר רבנן השכם ואכול בקיץ מפני החמה ובחורף מפני הצינה אמר ליה דכתב לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש לא יכם שרב ושמש כיון דלא ירעבו ולא יצמאו וכו' ע"כ הרי קיים מאמר רבותינו ז"ל והאכילו לנער פת שחרית להנצל מן הצינה ושיהא יכול לילך בטוב מאי הוה ליה תו למיעבד: הן אמת שמצאתי שמ"ו בעל ב"ח על הטור א"ח בסימן קנ"ה מביא בשם מרדכי הארוך וז"ל ששאלת לפרש שיעור פת שחרית ובאיזה שעה ביום אוכלין אותה דע שאנו לא נהגו בה כל עיקר ואין רבותינו רגילין בה מפני ששמענו שפת שחרית אינה באה אלא בתבואה הרחוקה מן הישוב ולא שמעה קול תרנגולים ולא קול מושכין באניות והרגילין בה צריכין לאוכלה תדיר בכל יום על כן נמנעין החכמים ממנה דאי אפשר לעמוד עמה עכ"ל הרי מבואר דפת שחרית דמיירי בה בגמרא שמצלת מן הצינה לאו היינו פת שחרית סתם מכל מקום כיון דבגמרא אתמר סתמ' פת שחרית עביד והאכילוהו פת שחרית ומילתא דהמרדכי הארוך לא מיתפרסם לאינשי: