צמח צדק הקדמון קיד

מלשון התקנה שכתבו וז"ל ובעינן שישליש כתובתה וכו' עכ"ל הרי כתבו כתובתה ולא כתבו סתם שישליש כתובה דהוה משמע כתובה דעלמא שהכל שוים בה אלא כתבו שישליש כתובתה היינו כתובה דידה לפי מה שהיא לפעמים רב ולפעמים מעט וזה נכון לפי דקדוק הלשון: ומסברא דהרי ר"ג מ"ה ובית דינו תקנו תחלה והחרימו שלא לישא שתי נשים וב"ד שלאחריהם תקנו שאם יראו ב"ד טעם מבורר יתירו לו מאה רבנים רק שישליש כתובתה ולמה כן אם יראו טעם מבורר למה יהא צריך להשליש אלא על כרחך היינו טעמא משום שחששו אף אם יראו טעם מבורר כגון שנשתטית דילמא היום או למחר תתרפא ותשתפה ויצטרך הוא לגרשה מצד החרם דר"ג מ"ה ושמא לא יהיה לו לפרוע כתובתה ותשאר הכתובה חוב עליו ואם כן היאך אנו ב"ד מפקיעין זכותה שתצא ממנו בגט ולא תגבה כתובתה רק תשאר עליו חוב אף על גב דהדין כן וק"ל הכי דהיכי שיכול לגרשה מן הדין אינה יכולה לעכב עליו בשביל הכתובה אלא תשאר עליו בחוב היינו דוקא היכא דיכול לגרשה מצד הדין אבל הכא אלו לא היינו מתירין לו לישא אחרת והיתה מתרפאת היתה נשארת תחתיו ועכשיו שאנו מתירין לו לישא אחרת צריך הוא לגרשה והיאך אנו מפקיעין את זכותה שתצא ממנו וכתובתה תשאר עליו בחוב לכך מצאו תקנה לזה שצריך שישליש את כתובתה וכיון דהכי הוא מה לי עיקר כתובה ומה לי תוספות שכך צריכין אנו לחוש שלא להפסיד התוספות כמו העיקר ובדוכתא טובא מצינו בתלמוד דאפילו היכא דאין לה כתובה אית לה מכל מקום תוספות ויעויין בטור א"ה סימן קי"ז הביא דינין אלו ואם כן אם חששו האחרונים על עיקר כתובה מכל שכן שחששו על התוספות לכך נראה לי כשיש לבעל צריך להשליש נגד כל כתובתה והתוס': וכן מצאתי אחר כך מבואר בהדיא שכתב מ"ו בספר בית חדש מטור א"ה סימן א' בד"ה כתב הרב בהג"ה ש"ע סימן ובמקום וכו' וז"ל מיהו ראיתי מרבותי שקבלו גם הם מגדולי עולם וכו' וכמו שכתב בספר כל בו בתקנת ר"ג מ"ה וגם ישליש סך כתובתה ונדונייתא ותוס' שכתב לה וכו' עכ"ל הרי כתב בהדיא שצריך שישליש גם התוס' וכל זה כשיש לו אבל היכא דאין לו ומכל שכן היכא דיש לחוש שאפילו מזונות לא יהיה לה ודאי דשפיר דמי למיעבד כן למיזבן כתובתה בטובת הנאה לבעלה בכדי דמי' שיהיו מספיקי' לה הרווחים בודאי למזונותה. ולפרנסתה בדרך שכתבתי למעלה: שאלה ס"ח נשאלתי מק"ק קרומנייא חרש אחד שאינו שומע ואינו מדבר ומלאכתו מלאכת חייטין שמתה אשתו הראשונה ונשא אחרת בת אחותו ואין זוויגם עולה יפה והרי אשתו זאת היתה מתגלגלת עמו יותר משנה תמימה ולפי שהיא בקיאה ברמיזותיו עשתה ממנו השתדלות ופיוסים שיהא נוהג עמה כאורח כל ארעא ואיננה מקניטו כלל ובכל זאת איננו מתפייס ומואס בה ואינו רוצה לדור עמה אלא רוצה לגרשה. היאך יש לנהוג בגירושין דהאי חרש: והנה מתחלה לא עלה על דעתי שיהא שום שינוי בגט חרש מגט פקח דכיון דיכול לגרש ברמיזה כמו ששנינו ביבמות ריש פרק חרש כשם שכונס ברמיזה כך מוציא ברמיזה אם כן שפיר דמי למיכתב בנוסח גט חרש כנוסח שכותבין בגט פקח אלא פלוני וכו' צביתי ברעות נפשי בדלא אניסנא ושבקית ופטרית ותרוכית יתיכי ליכי אנת אנתתי פלונית וכו' די תיהוייין רשאה וכו' להתנסבא לכל גבר וכו' והרי את מותרת לכל אדם וכו'. משום דאף על פי שאינו מדבר כך בפיו ממש בפועל מכל מקום מדבר כך ברמיזותיו שמגרש ברעות נפשו ושתהא היא מותרת לכל אדם וכשהוא מצוה לסופר ולעדים ברמיזה שיהיו כותבין וחותמין הגט כוונתו שיהיו כותבין בכל לישנא שפירא על פי התורה שתהא מגורשת ממנו על ידי גט זה ככל הנשים המתגרשות מן בעליהן פקחין וכשם שנמצאו הרבה מעמי הארץ שאין מבינים לשון הגט ואינן יכולין לומר זה הלשון אלא פלוני וכו' צביתי ברעות נפשי וכו' אלא שאנו קורין הגט לפניהם ומפרשים לו לשון גט שיהא מבין מה כתוב בו. הכא נמי מפרשים לחרש על ידי רמיזה שיהא מבין מה שכתוב בגט שמגרשה ברצון ושתהא מותרת לכל אדם ורמיזותיו מהני כיון דהכניסה גם כן לא היתה אלא ידי רמיזה ובנקל יש לו להבינו על זה ברמיזה לכך לא עלה על דעתי שיהא שום חילוק בין גט חרש לגט פקח. אלא שמצאתי שכתב הרב ב"י בסימן קכ"א מטור א"ה סמוך לסופו וז"ל טופס גט חרש כתב רבינו ירוחם בסוף נתיב כ"ד עכ"ל משמע מלשונו דיש חילוק בין טופס גט חרש לתופס גט פקח. וספר רבינו ירוחם לא היה אז מצוי לי ושאלתי את פי כמה רבנים האם יודעי' מאומה מגט חרש היאך נוהגים והאם נמצא מה בסדרי גיטין מהאחרונים ואין פורש לי וכתבתי להרב הגדול המופלא זקן ויושב בישיבה בק"ק קראקא הגאון מהר"ר ליפמן בעל תוספות יום טוב והוספתי לשואלו האם צריכין לכל השאלות וביטול מודעי. והיתר נדרים וכו'. וזה אשר השיב לי הרב הנ"ל: וז"ל אל הר גבוה ותלול וכו' כמהר"ר מנחם מענדל ר"מ ואב"ד דניקלשפורג ומדינת מעררין יצ"ו קבלתי כתבו והנני מעתיק לשון רבינו ירוחם וזהו טופס גט חרש כפי שכתב בעל העיטור וכן נמצא בשם הגאונים בכך וכך וכו' אנחנו בי דינא דחתימי לתתא במותב תלתא כחדא הוינא אתא קדמנא פלוני בר פלוני ורמזינא ליה ורמז להוציא פלונית בת פלוני דאינסבא ליה ברמיזא ומדרמז לנו כתבנו לה גיטא דנא למהוי מגורשת גמורה ותהא רשאה ושלטאה בנפשה למהך להתנסבא לכל גבר דיתיצביין ואנש לא ימחא בידה מן יומא דנן ולעולם ודן די יהוי לה גט פטורין ואגרת שבוקין וספר תרוכין כתקנתא דרבנן והרי את מותרת לכל אדם עכ"ל ודקדקתי בספר העיטור ולא מצאתי כלום אך נראה בעיני פשוט דזה שכתב טופס גט חדש לא לאפקועי מיניה טופס שאר גיטי נשים אלא נוסף על שאר טופס גט צריך טופס זה לפי שצריך שיהא רומז וזה אי אפשר בלא בית דין שיהיו חוקרין על זה שרומז אם הוא כהוגן וכן צריך בדיקה כדמסיק ב"י ובודאי שצריך ב"ד לכל זה והילכך על זה עושין זה הטופס אבל כותבין הגט ככל שאר גיטין ולשון גיטא דנא שכתוב בזה הטופס אגיטא דנכתב בפני עצמו קאי ונמצא במכתבים שבידי עובדא להגאון מהר"ר וייבש ז"ל שהיה ר"מ פה ק"ק קראקא כתב כתובה לאשת חרש בכיוצא בטופס זה ושם כתוב להדיא וכתבנו לה שטר כתובתה כמו שכותבין לכל הנשים אות באות וזה נוסחה ברביעי בשבת וכו' עכ"ל. ואף על גב דהתם משמע שהכל בכתב אחד הכא לא מסתבר אלא שהגט עצמו נכתב בפני עצמו ככל חקותיו וככל משפטיו ותדע נמי שהרי כל נוסח גט אשה לא נכתב כאן אלא דאותו גט בפני עצמו נכתב כל זה נראה לי פשוט ומאי דמספקא ליה למר בשאלות אם צריכין לשאול הכל אין לי בזה שום ספיקא דמהיכי תיתי שלא יהא מרמז על הכל דהא רמיזא דידיה במקום אמירה דפקח הוא ובגיטין דצריך רצון ודאי דצריך שירמוז על זה מה שאין כן קידושין ואלא מיהת בביטול מודעי מסתברא שאינו צריך דמהיכי תיתי לחשודי ליה שמסר מודעא דמאין נודע לו זה ואי איתא דאפשר למבדקיה אי ידע מענין מסירת מודעי אין הכי נמי שצריך שירמוז בביטול' ושלו' למר ולתורתו אוהבו הטרוד דובר שלו' ודורש טוב יום טוב הנקרא ליפמן לוי העליר יום הששי כ"ג תמוז תי"ל עכ"ל.