צדקה ומשפט חלק א רכח

הערות הרה"ג מוה"ר שלמה משה לניאדו הי"ו וטובים השנים מבני ישיבתו: הרב המופלג החו"ב מוה"ר נסים עזרא חכם כצ'ורי נ"י והרב החכם ששון דניאל הי"ו מבגדאד. ב"ה. לכבוד ידידינו הרב המו"ל סה"ק צדקה ומשפט מוהר"ר יצחק נסים בן מו' רחמים שליט"א ראינו לפי שעה מ"ש מוני"ר בהערה א' לסי' ח' מיו"ד ותמהנו מאד שלא זכר כת"ר להגאון חקרי לב חלק ג' סי' קכ"ה] דגם הוא הבין לכאורה דברי הרא"ש כמו שהבינו הגהמ"ח והגאון רעק"א, אלא דשוב ראה לתשובת הרא"ש כלל ה' סי' א' שכתב בהדיא דמלתיה דרבא קאי על כל מה שהזכיר במשנה אפילו דברים שהם חמורים מבהכ"נ ואכולהו אמר רבא שבני העיר יכולין לשנות, וע"כ כן כוונתו גם בפסקיו ושפיר כתב רבינו הטור בשמו, והגהמ"ח ורעק"א בודאי לא ראו את דברי הרא"ש שבתשובה הנ"ל וע"כ הקשו להטור מה שהקשו, וממילא גם מ"ש כת"ר לבסוף דאע"ג דאין ראיה לנגד הטור ממ"ש הרא"ש ה"ה בהכ"נ וכו' אבל מ"מ גם ממ"ש הרא"ש תחלה לא משמע כ"כ כהטור ואדרבא יותר מסתבר וכו', אינו וזה פשוט. ומ"ש כת"ר שם בסוף הערה ב' לישב קושית הגאון חת"ס, בהא מלתא מוני"ר בר מזליה דהגאון חקרי לב הנ"ל שגם הוא הקשה על הרמב"ם כהחת"ס ורצה לישב כן דאיירי כשבלו דלא חזו למידי דלא יזרקו אלא יגנזו, ואה"נ דאי חזי למידי ביד זט"ה להפקיע קדושתם וזה ממש כדברי כת"ר אלא דשוב שדא נרגא בתירוץ זה ועי"ש מ"ש לישב ועיין להגאון משנה ברורה בביאור הלכה סי' קנ"ד מ"ש בזה, ומה שכתב הרה"ג המגיה מוה"ר בן ציון קואינקה נ"י להביא ראיה לדברי כת"ר מהברייתא במחכ"ת שלא בהשגחה כתב כן, דמ"ש בברייתא דתשמישי מצוה נזרקין פירוש דיכול אפילו לזורקן לאשפה וכ"ש להשתמש בהם ולא מבעיא לדעת הטור או"ח סי' כ"א דאפילו בשעת מצותן יכול להשתמש בהם כל מה שירצה דבודאי אין ראיה אלא אפילו לדעת השאלתות והרמב"ם דס"ל דבשעת מצותן אסור להשתמש בהם ג"כ אין ראיה שהרי הם מודים דלאחר מצותן מותר ולדידהו הברייתא מיירי באחר מצותן ולא דלא חזו למידי כמ"ש הוא, ועו"ק לן ע"ד דמה עלה על דעתו להביא ראיה מסברת הרמב"ן לסברת הרמב"ם ולהוכיח היפך מסברתו שהרי הוא מוכרח לפרש לסברת הרמב"ן דמ"ש הברייתא דת"ק נגנזין בכל גוונא מיירי ואפילו ראויים דלהרמב"ן ת"ק כל היכא דקיימי בקדושתייהו קיימי, ומוכרח הוא לומר דלדעת הרמב"ן הברייתא מלי מלי קתני ת"מ נזרקין דוקא באינם ראוים ות"ק נגנזין אפי' בראוים, וא"כ גם להרמב"ם מ"ש ת"ק נגנזין כלומר אפי' בראוים והדרא קושיה לדוכתה באופן דברי הרה"ג המגיה הנ"ל לא יכולנו להלום כו"ע ובעיקר הדין דסי' ח' הנ"ל שהעלה הגהמ"ח דהרמונים של ס"ת דכרכים אין למוכרם ואפי' לס"ת אחר בזה יש לדון דהכנה"ג בהגה"ט בשם המבי"ט כתב דבשל כרכים נמי אם מוכרים לבני קהל אחר שבאו מחוץ כדי שיתפללו בבהכ"נ ועדין הבהכ"נ במקומו ובקדושתו עומד מותר וכ"כ בשמו המ"א [סי' קנ"ג אות כ"ז] וכ"ש לדעת הטו"ז אות ו' דמתיר אפילו מרבים ליחיד ואע"ג דהאחרונים חלקו עליו ואסרו למכור מרבים ליחיד מ"מ יודו דמרבים לרבים שרי וכן משמע מהחקרי לב הנ"ל שבסוף התשובה כתב אסור למכור הרמונים ליחיד להניח בס"ת שלו הרי דדוקא מרבים ליחיד אסור אבל מרבים לרבים משמע דשרי וכ"כ המר ואהלות חיו"ד סי' ג' עי"ש ושמענו שהגאב"ד דפה מהר"ר אלישע דנגור עשה מעשה והורה להתיך הרמונים וכסף התיקין של הס"ת ולמוכרם לס"ת אחר ובדמים יחזקו בדקי הבהכ"נ ובודאי סמך בזה נ"ל האחרונים הנ"ל דמרבים לרבים מותר למכור וכן עשו מעשה פה לפני איזה שנים כהוראת הגאב"ד כנ"ל דהיינו שהתיכו הכספים ומכרו אותם ע"מ שיעשו אותם לס"ת אחר ובכה"ג נראה דשרי וכנ"ל ועיין להרב פרמ"א והובא בחק"ל ומר ואהלות שכתב דברמונים גם של כרכים שרי למכור וגם שדחו דבריו מ"מ מהני לן לסניף ועיין עוד בהקובץ על הרמב"ם ה' תפלה פרק י"א שכתב ג"כ שהרמונים וכו' שאינם צריכים תדיר ואפשר בלעדם יכולים למוכרם כמו בכפרים עיש"ב וזאת להודיע כי מאין מקום עכבנו להחלק השני את תשובתנו ע"ד הרה"ג הנ"ל ובפרט על מה שצדדו להקל בדין הרמונים דכרכים שבסימן ה' הנ"ל. ת"ו החלק הראשון בס"ד