טורי אבן נד

דהיינו כ"ט יום קשי' הא וודאי אלו לא ידעו וצריכים לשלוחי' ומאי פריך: ומיהו למ"ד לקמן אדר הסמוך לניסן לעולם חסר. לק"מ דבע"כ הני נמי ידעי ביום י"ד שהוא פורים דעיברו השנה דאל"כ היו השלוחי' באין אליהם בי"ד מיום ל' לאדר דאי לא עיברו השנה אדר זה הוא סמוך לניסן והוא חסר וה"ל היום י"ד לניסן שהוא זמן הגעת השלוחים לכאן אלא דמ"ד אדר הסמוך לניסן לעולם חסר איתותב לקמן בסמוך ועק"ל אפי' לת"ק דאמר עיבור השנה הוא שלשי' יום דווקא מ"מ אם עיברו השנה בכ"ט לאדר יצאו שלוחים להודיע לאותן הדרי' ממקום הועד בכדי מהלך יותר מי"ד יום ומגיעי' אליהם בליל או ביום ט"ו דהשתא יגיעו אליהם ביום הפורים שהוא יום י"ד דלאלו אין הוכחה שעיברו השנה מדלא באו השלוחי' ביום י"ד דהא אין זמן השלוחי' לבא אליהם עד (ט"ז) [צ"ל ליל ט"ו] או יומו ואפי' לאותן שמגיעי' אליהם השלוחי' בי"ד ביום יש להם תועלת ביציאת השלוחים לענין מקרא מגילה בלילה וכ"ש לאותן שאין מגיעים אליהם עד סמוך לערב ביום י"ד בכדי שלא נשאר להם ביום זמן למ"מ דיש להם תועלת בשלוחים לענין קריאת המגילה דלילה ודיום והא ע"כ אין מאחרין לעבר השנה יותר מכ"ט לאדר ולא ביום ל' הואיל וראוי לקבוע בו ניסן כדאמר בפ"ק דסנהדרין (ד' י) $$ציור בספר$$ מיהו למ"ד אדר הסמוך לניסן לעולם חסר הא לק"מ אלא דהא איתותב ועוד אפי' תיקשי אם עיברו השנה קודם לכ"ט לאדר מאי איכא למימר הא ודאי יש תועלת ביציאת השלוחים על אדר שני להני דפי' וגם לרחוקים מהן לפי ערך הקדמת העיבור בימי אדר דאז יש שהות לשלוחי' לילך ולהגיע עד הפורים למקומות יותר רחוק לפי ערך הקדמת העיבור קודם ר"ח אדר שני ולא מסתבר לומר דקים להו לרבנן שבכדי מהלך י"ד יום מירושלים שהוא מקום הועד לא הי' מקום ישוב אלא ימי' נהרות ומדברות דהא ליתא שהרי מקום הועד לא הי' קבוע דהא אמר' לקמן בפ"ד (דף ל"א) י' גליות גלתה סנהדרין ועוד אמרינן שם (דף ל"ב) וכשקדשו ב"ד החודש באושא אמר ר"ש לא הי' נוהגין כן ביבנה אלמא יבנה ואושא היו נמי מקום ועד ורבי אמר לר' חיי' זיל לעין טב וקידש' לקמן פ"ב (דף כ"ה)

אדר הסמוך לניסן לעולם חסר נ"ל דתקנת חכמים היא לבתר דתיקנו שיהא שלוחים יוצאי' כדתנן בפ"ב (דף כ"ב) וא"א להגיע למקומו' הרחוקים עד הפסח מש"ה תיקנו שיהי' אדר לעולם חסר דהשתא אפי' הרחוקים יודעין מתי פסח. ואע"ג דמ"מ צריכין לעשות ב' ימים י"ט דלא גרע מהא דאמר לקמן (דף כ') כל היכא דמטי שלוחי ניסן ולא מטו שלוחי תשרי לעבדו תרי יומא גזי' ניסן אטו תשרי וה"נ איכא למיגזר אטו תשרי דאלול פעמים מלא פעמים חסר. מ"מ נ"מ לענין מת בי"ט שני דקימ"ל יתעסקו בו ישראל לדידן דבקיעין בקביע דירחא ולאו משום ספיקא אנו עושין י"ט שני והה"נ אי אדר לעולם חסר ובכ"מ אין עושין י"ט שני של פסח אלא משום גזי' אטו תשרי ולא משום ספיקא מת בי"ט שני יתעסקו בו ישראל בכ"מ משום דזימנין דליכא עממים מש"ה תיקנו שיהי' לעולם חסר. וכה"ג אמר' לקמן דעיברו לירחא משום מתיא וה"מ לקמן גבי הא דכל היכא דמטו שלוחי ניסן וכמ"ש שם וה"נ נ"מ לענין מכחול עינא וכדפי' במתני': וכ"ת ה"ל לתקן איפכא שיהא אדר לעולם מלא דהשתא נמי יהי' ידוע אימת פסח אפי' להר קים. י"ל דס"ל כמ"ד לקמן מאיימי' על העדי' משום לקדשו ומשום לעברו לא משום דהא מיחזי כשיקרא והא ל"מ כשיקרא מש"ה א"א לתקן לאדר שיהי' לעולם מלא משום דהא זימנין מחזי כשיקרא כשנראה החדש בזמנו ואין מעברין לי' אבל לחסר תקנה קבוע לעול 'היא דהא ל"מ כשיקרא $$ציור בספר$$ והא דלא תיקנו שיהי' אלול חסר לעולם כדי שיהי' יום קבוע למועדות של תשרי ולא יהי' י"ט בספק אפי' לרחוקים מה"ט כדפי' משום דהתם לא אפשר דלפעמים צריכן לעבר שלא יבאו שבת ויוה"כ בהדדי משום מתיא וכן משו' יום ערבה שלא יפול בשבת צריך לעבר אלול לפעמים כדאמרינן בפ"ד דסוכה (דף מ) משא"כ באדר דאפש' לחסרו לעולם וליכא למיחש למידי ולפ"ז בזמן שהי' משיאי' משואות ועי"ז הי' יום הקידוש נודע לכל אפי' להרחוקים וכדתנן בפ"ב (דף כ"ב) ולא היו עושין י"ט שני כלל בשום מקום אדר הסמו' לניסן הי' שוה לכל החדשים והי' פעמים מלא ופעמים חסר דלא היה שום נ"מ בחיסרונו אפי' להרחוקים

לעולם חסר הק' התוס' א"כ אמאי יוצאי' על ניסן מפני הפסח. ול"נ דמש"ה יוצאי' כדי לידע שאין השנה מעובר'. וכ"ת טורח זה בכל שנה ל"ל לא ליפקו אלא בשנה מעוברת בלבד להודיע שנתעברה השנה וממילא ידעי כשאין השלוחי' יוצאי' שאינו מעוברת. י"ל דלא רצו חכמים לסמוך על זה שידעי ממילא במועדים דחמירי' והרבה מצות תלוין בהן ומסורי' לכל לנשי' וע"ה. תדע דהא משום הכי יוצאין על ששה חדשים דמתניתן בין אמלא בין אחסר ולא סגי דליפקו אחסר ולא אמלא ומדלא נפקי ממילא ידע דמלא הוא א"ו ה"ט. דלא רצו חכמים לסמוך במועדת על ה"ט דידעי ממילא וכדפי' במתני' ואע"ג דלתנא דידן אי נתעברה השנה לא נפקי אאדר שני מפני הפורים משום דס"ל עיבור השנה ל' יום וידעי ממילא כדאמ' לעיל שאני פורים דקיל שאינו של תור' ולא חשו כל כך לתקלה כמו מועד' של תורה דחמירי והא דפריך לעיל וכיון דנפקו אאלול אתשרי ל"ל דנפק הא מימו' עזרא לא מצינו אלול מעובר שאני התם דס"ד מימות עזרא ואילך תקנ' קבוע היא שלא לעבר אלול לעולם ותו ליכא למיטעי שוב ראיתי להרז"ה בס' המאור שכתב הא דנפקי אניסן משום ספק שנה מעוברת ואפילו שנה מעוברת מתחילתו שיצאו שלוחי' על השני מפני הפורי' נ"ל דליפקו אניסן מפני הפסח שהשליחו' לכל מסורה ואין הכל בקיעין לידע שאדר הסמוך לניסן לעולם חסר ודילמא מיקלקל לפסח דאית בי' כרת והא דהקילו בפורים בנתעברה. השנה למ"ד עיבור השנה ל' יום משום דידעי ל"ד לפסח דחמיר ואע"ג דאמר וכיון דנפקא אאלול למה לי דנפקי אתשרי אלמא ידעי חדש זה מכלל חדש זה שאני התם שאין לאלול שליחות בשביל עצמו אלא בשביל ר"ה אבל אדר הסמוך לניסן אע"ג דלעול' חסר כיון שיש לו שליחות בשביל עצמו אע"ג שיוצאין על אדר חוזרין על ניסן אלו דבריו ומקצתן דחוקי'. ומ"ש הוא מרווח דהא דס"ד דתשרי ידעי מכללא דאלול היינו משום דס"ד דמימות עזרא תקנה קבוע היא שלא לעבר אלול לעולם ותו ליכא למטעי אבל אדר הסמוך לניסן אע"ג דליכא למטעי בחדש מלא שהוא חסר לעולם הא איכא למטעי בין שנה פשוטה למעוברת לפיכך על דידעי מכללא לא סמכינן ואפי' בשנה המעוברת בתחילתה. נפקי נמי אניסן משום משום שלא תחלק בשליחות דניסן והשוו חכמים מידותיהם עוד י"ל אע"ג דאדר חסר לעולם אפ"ה נפקי אניסן אע"ג דידעי ממילא גזי' ניסן אטו תשרי דלא ידעי ממילא דהא אלול פעמי' מלא פעמים חסר וכדאמרי' לקמן גבי כל היכא דמטו שלוחי ניסן ולא מטו שלוחי תשרי לעבד תרי יומא גזי' ניסן אטו תשרי וה"נ אי אמרת דליעבד בניסן בכ"מ שלא על פי השלוחי' אתו למעבד לתשרי נמי יום אחד שלא ע"פ השלוחי' אפי' לא מטו השלוחי' להתם והא דפריך לעיל וכיון דנפקי אאלול אתשרי למה לי ולא אמרי' גזי' תשרי אטו ניסן. פריך אליבא דמ"ד אדר הסמוך לניסן לעולם חסר דהשתא ניסן ותשרי שווין שבשניהם חדש שלפניהם שהן אדר ואלול חסרין וליכא למימר הא אטו הא דלעולם קבוע ר"ח שלהם ביום ל' לחדש שלפניהם ואע"ג דהאי מ"ד איתותב בסמוך מ"מ בכ"מ דרך הגמ' להקשו' לימא מהא נמי תיהוי תיובתא ולמאי דמשני אי איצטר' מעברין לאלול השתא י"ל גזי' ניסן אטו תשרי וכ"ת לעבד מיהת יו' א' בניסן שלא ע"פ השלוחי' במקום דמטו שלוחי תשרי כיון דאדר לעולם חסר לא מינכר מילתא ואתי למעבד נמי הרחוקים פסח יום אחד דאמרי מ"ש אינהו מינן משום דסמכו אאדר דחסר לעולה ה"נ אנן ואתי למיעבד בתשרי נמי יומא חד שלא ע"פ שלוחי' ואתי למטעי משום הכי השוו חכמים מידותיהן אפי' הני דמטי להו שלוחי תשרי נא יעשו בניסן יום אחד שלא ע"פ השלוחי' ואין זה גזי' לגזי' דא"ל כולא חדא גזירה היא א"נ איכא דוכתא דגזרי בי' רבנן גזירה לגזירה כדפי' התוס' בכמה מקומות תדע הא דגזרו ניסן אטו תשרי כל היכא דלא מטי שלוחי תשרי הוי גזירה לגזירה שהרי תשרי מדינא ביום אחד סגי דרוב פעמים אין אלול מעובר וכדפי' לעיל ומה"ת אזלינן בתר רובא ורבנן חיישי' למיעוטא למעבד בתשרי ב' ימים וכי גזרינן ניסן אטו תשרי ה"ל כגזי' לגזירה ועוד דהא האידנא בקיעין בקביע דירחא ואפ"ה עבדינן תרי יומא משום גזי' שמא יחזור דבר לקילקלו כדאמרינן בפ"ק דביצה [ד] ואפ"ה כל מה דגזרו בי' רבנן משום שבות בי"ט אכתי באסורא עומד ביום שני נמי אלמא מפני חומר המועדות השוו מידותיהן להרבות בגזירות ותירוץ זה עיקר דלתירוץ א' ק"ל הא דשנינו בכ"מ במשנה וברייתא שני י"ט של גליות הא למ"ל למ"ד אדר הסמוך לניסן חסר לא בפסח ולא בעצרת אלא בחג בלבד ולתירוץ ב' א"ש

אמאי מחללין נעברו האידנא ונקדשי' למח' וכ"ת אפ"ת אדר לעולם חסר אכתי תקשה אמאי מחללין על תשרי דהא ליכא למ"ד אלול לעולם חסר וא"כ ניעברו לאלול וניקדשי' לתשרי למחר. לק"מ דא"א לעשות לר"ה ביום א' דא"כ מיקלעי יום של ערבה בשבת ואין ערבה בזמן הזה דוחה שבת אע"ג דבזמן הבית דוחה כדתנן רפ"ד דסוכה (ד' מ) וכמ"ד התם בזה"ז לא מיקלע ז' של ערבה בשבת מה"ט ומתני' דעל ששה חדשי' שלוחי' יוצאי' בזמן הזה מיירי מדתני סיפא בזמן שבה"מ קיים מכלל דרישא בזה"ז מיירי אבל גבי ניסן פריך שפי' ניעברו לאדר וכה"ג פירש"י בפ"ק דסנהדרין (ד' יג) גבי כולה חג בעינן בתקופה חדשה. $$ציור בספר$$ מ"מ ק"ל למאי דקאמר השתא דאם ראו עדי' הלבנה ביום ל' שחל בשבת אין מחללי' את השבת אלא מעברין ואין מחללין אא"כ חל יום ל"א בשבת משום מצוה לקדש על ראיי' והא לקמן רפ"ב (ד' כב) תנן אם אינן מכירין אותו פי' אם העד כשר לעדות משלחין עמו אחר להעידו ובגמרא מעשה בר"נ שהלך אצל העד להעי' עליו בשבת באושא והא לפי סוגיא דידן באיקלע יום ל' בשבת אין מחללין אפילו עידי ראייה גופייהו דמעברין האידנא מקדשין למחר כ"ש המעידין עליהם דודאי לא עדיפ' מינייהו וא"כ באיקלע בשבת למ"ל חילול שבת של מעידין עליהם דהא לא מקדשין היו