טורי אבן נג

בעוד שהי' כהן גדול. מ"מ משמע לר"א דע"כ לא הוצרכו לתקן אלא משו' לאחר החורבן דאלו בזמן הבית ת"ל דה"ל יו' שנהרג גדלי' כדפריך בסמוך ואל תתמה על זה דידעו שיחרב הבית. כדפי' התוס' גבי הלל שהתקין פרוזבול לאחר שיחרב הבית וה"נ אמר בפ' ה' דנזיר [דף לב] דידעין להון דיחריב כו' ולא' ידעין לאימת כו' ואכתי מי ידעי בהי יומא וכ"ת לאחר החורבן הא ג' בתשרי ה"ל צום הז' ואיך תקנו לי"ט י"ל שתקנו בזמן שאין גזי' מלכות ואין שלום דרצו א"מ

שלפניו נמי ת"ל דה"ל יו' שלאחר ר"ח. ק"ל מאי פריך הא תנן בפ"ג דתענית (ד' טו) כל הכתוב במג"ת דלא למיספד לפניו אסור ולאחריו מותר רי"א לפניו ולאחריו אסור והשתא דילמא הא אתיא כרבנן וי"ל דסתמא דמג"ת כר"י אתיא דתני' התם ומבי' הגמ' שם מתמניא בניסן עד סוף מועדא איתות' חגא דשבועיא דלא למספד בהון ופריך ל"ל עד סוף המועד לימא עד המועד ומועד גופי' י"ט הוא ומשני לא נצרכא אלא לאסור יום שלאחריו וכר"י דאמר לאחריו אסור מ"מ אכתי ק"ל אי המקשה ידע לברייתא זו הא מוכח מינה דר"ח לא בעי חיזוק דקתני רישא דההיא מריש ירחא דניסן עד תמניא בי' איתוקם תמידא דלא להתענות בהון ופריך ל"ל מריש ירחא לימא מתרי בניסן ור"ח גופי' י"ט הוא ואסור ומשני לא נצרכא אלא לאסור יום שלפניו דאלו משום ר"ח שרי דלא בעי חיזוק וי"ל דאע"ג דידע המקשה מהא אפ"ה ס"ד דר"ח בעי חיזוק והא דלא קאמר מתרי בירחא הא קאמר התם אהא דפריך אתמניא בי' ל"ל מתמניא לימא מתשעה ותמניא גופי' אסור דה"ל יומא דאיתוקם תמידא ומשני כיון דאלו מיקלע בי' מילתא ובטלינהו [צ"ל לשביעי] (ל"ד) תמניא גופ' אסור דה"ל יומא קמא דאיתותב בי' חגא דשבועיא ופירש"י שאם נגזר גזי' וצריכין להתענות תוך אלו ימי' דתמיד ובטלו אותן להתענות בכולן שאין לבטל לחצאין אכתי יום ח' אסור משום חגא דשבועיא. וכיון שכן ח' סנפו אותו לחגא דשבועיא דאי בטל מקצת ימי תמיד בטילין כולן אבל כיון שהוא סניף לחגא אכתי בקדושתו עומד משום חגא. ה"נ א"ל איפכ' ולהקל דמה"ט סנפו ר"ח ניסן לנס דתמידא דאם נגזרה גזי' להתענו' בר"ח ניסן כדתנן התם אין גוזרין תענית על צבור בר"ח ואם התחילו פי' (שיתחילו) [צ"ל שהתחילו] להתענות קודם לכן אין מפסיקין וכיון שהתענו יום אחד מן נס דתמידא בטלו ימי התמידא דשנה זו כולם מי"ט שלהם. ואי הוי נקט מתרי בירחא ואין יום ר"ח סניף לתמידא אכתי ימי תמידא בקדושתן קאי דלא נתבטל מי"ט שלהם כלום:

ולמאי דפי' הה"נ דהמ"ל אהא דפריך לימא מט' בו דמה"ט סנפו את הח' ליו' דחגא דאי מיקלעי דבטל לח' כגון שגזרו להתענות בח' בחודש יחי חגא דלאחריו בטילין מי"ט שלהם. אלא דבר הרגיל ושכיח יותר דליבטול חג מז' שלפניו מחד יומא דתמניא יומא לחוד דלא שכיח כ"כ וכ"ת א"כ מה פריך הכא שלפניו נמי תפוק ליה דה"ל יום שלא' ר"ח דנ"מ דאי בטלו לההוא ר"ח תשרי וגזרו להתענות בו בטל יום הטפל לפניו ולאחריו מכ"ש שאם בטל מקצת הימי' בטילי כולם אע"ג דשקולים הן ק"ו שאם עיקר הי"ט בטל שבטל הטפל לו משלפניו ולאחריו ומ"מ משום יום דלפניו דביטל אדכרתא אסור כיון די"ט דביטל אדכרתא במ"ע ולא נתבטל וכה"ג אמר' התם כ"ט נמי כיון דאלו מיקלעי מילת' ובטלינהו כ"ח כ"ט גופי' אסו' משום קמא יומא דתמיד'. די"ל דלמאי דאפרש בסמוך דבר"ח תשרי שהוא י"ט של ר"ה אסור בלא"ה בהספד ותענית משום לתא די"ט ניחא דהשתא ל"ל דאי בטלינהו בר"ח זה דאי אפשר לבטלו וליגזור בו תענית לעולם דע"כ לא תנן אם התחילו אין מפסיקין אלא בר"ח חנוכה ופורי' דקילי אבל בי"ט דחמירי לא:

ומדפריך ת"ל דה"ל יום דלאחר ר"ח נ"ל להוכיח דאסור להתענות בר"ח זה שהיא ר"ה ולאפוקי ממקצת מפרשי' שאמרו שמותר להתענו' בו ומקצת מן המפרשי' שהפריזו על המדה ואמרו שמצוה להתענו' בו ובתשובה הבאתי ראיו' רבות דמשום די"ט אסור להתענות בו כשאר י"ט והא דפריך ת"ל דה"ל יום דלאחר ר"ח ול"ק דה"ל יום דלאחר ר"ה משום דהא ידע המקשה די"ט דאורייתא ודברי תורה א"צ חיזוק אבל ס"ד דר"ח דרבנן הוא ומשום דר"ח בעי חזוק ומשני ר"ח נמי דאוריית' ולא בעי חיזוק ולפ"ז הא דמסיי' לכדתני הימי' האלו הכתובין במגלת תענית לאו מדברי התרצן הוא הוא דהמקש' נמי ידע דד"ת א"ל חיזו' אלא סתמא דגמ' מ"ל לפר' דברי המקש' והמתרץ וכהנ' רבו' גמ' וגם מהא דפי' בסמוך נמי יש ראיי' דר"ה אסו' בתעני' משום לתא די"ט

ותיפוק לי' דהוה לי' יו' שלפני יו' שנהרג בו גדלי' ק"ל דהא ה"ל להקשו' ברישא מיד כשמשני לא נצרכא אלא לאסור יום שלפניו ת"ל משום הא גופ' דיום שנהרג בו גדלי' נמי נאסור יום שלפניו וא"כ אכתי לא משני מידי אהאי קושי' דת"ל דה"ל יום שנהרג בו גדלי' ומאי קאמ' לא נצרכא לאסור יום שלפניו הא משום הא דגדלי' גופי' נמי נאסר יום שלפניו ואכתי אותה קו' קמייתא עצמו ת"ל משום יום גדלי במקומה עומד' דמשום הא דגדלי' ראוי לאסור יום שלפניו כהוא עצמו ואמאי שביק להאי קו' דמיני' ובי' ולא עלת' אכתי ארוכ' לקו' קמיית' ופרי' לה בריש' ממנין חד'. ועו' דהא ל"ק אלא אדר"י וכדפ' ואלו קו' דלפני גדלי' הוי לכ"ע אפי' לרבנן דר"י

דף יט ע"ב קשיא הלכתא אהלכתא ל"ק כאן בחנוכה ופורי'. ק"ל הלכה מכלל דפליגי הא מסיק לעיל דבחנוכ' כ"ע מודי' דלא בטלו משום דמיפרסמא ניסא כ"ש דפורים דמיפרסמא ניסא טפי מחנוכה ועוד כל עצמו של פורים בגולה ניתקנה אחר חורבן בית ראשון. ויש לפ' דהא דקבע הלכתא דחנוכה ופורים לא בטלה היינו כחומר י"ט דמג"ת דאסור לפניהם ולאחריה'. מיהו הרבה מן המפ' הסכימו דלפניהם ולאחריהם דחנוכה ופורים בטלה ולפ"ז תקשי הלכה מכלל דפליגי מיהו י"ל דהא דשני לעיל שאני חנוכה דמפרסמא ניסא היינו משום דאכתי לא קם לן הא דבטלו מג"ת בתנאי והוה קשי' לן למ"ד בטלו מעובדא דגזרו תענית בחנוכה בלוד ודחיק לשנויי' בע"כ דשאני חנוכה. אבל לבתר דקם לן הא דבטלו מג"ת בתנאי השתא א"ל דלמ"ד בטלו חנוכה נמי בטל ולא תקשה אהא עובד' דלוד דההיא כר"מ ואיהו דא' כר"י דס"ל בטלו מש"ה הוצרך לפסוק הלכתא דחנוכה ל"ב. וכ"ת תינח חנוכה אבל פורים תקשה ל"ל הלכתא הא לכ"ע פורים ל"ב דהא כל עיקר בגולה ניתקנה וכדפי'. י"ל דנ"מ להא דאמרינן בפ"ק דמגילה (דף ה') כתיב במג"ת את יום י"ד ואת יום ט"ו יומי פורים אינון דלא למספר בהון ואמר רבא לא נצרכא אלא לאסור את של זה בזה פי' בני י"ד בט"ו ובני ט"ו בי"ד והשתא למ"ד בטלה מג"ת של זה בזה שרי מש"ה מסיק הלכתא דפורים לא בטלה ואכתי של זה בזה באיסורו עומד ובחי' בפ"ק דמגילה אכתוב עוד בזה

והא מיקלקל ר"ה. לפי' רש"י במתניתן דבגולה סומכי' על רוב השנים דאין אלול מעובר וביום ל' לאלול לבד עושין ר"ה ניחא לשנא דמיקלקל ר"ה דהשתא דמעברין לאלול נמצא שעשו בגולה לקודש קול אבל א"א לומר כן דוודאי בגולה עושין ב' ימים ר"ה מספק כדפי' במשנתנו והתוס' פי' והא קלקל ר"ה שיעשו ב' ימים מספק ואין לשון קילקל נופל על זה אלא בעושין לקודש חול אבל במאי שעושין ב' ימים מה קילקל יש לר"ה בזה אם עושין מחול קודש ועוד ק"ל ה"ל להקשו' הא מיקלקל יוה"כ שהרחוקי' אין עושין אלא יום א' ליום ל' של אלול לחוד כדאמ' לקמן (דף כ"א) גבי ר"נ ושביק קילקל חמור דיוה"כ דבכרת ומתמה על קילקל קל דביטל מלאכה לעם ב' ימים דר"ה. ואע"ג דקילקל זה דר"ה הוי לכל הדרים רחיק ממהלך יום אחד ממקום הועד ושל יוה"כ אינו אלא לרחוקים מהלך עשרה ימים ח"מ לא היו לו להניח קלקל גדול וחמיר ולהקשו' מדבר קל שאין בו דררא דאיסורא כלל הלכך נ"ל דודאי מדררא דאיסורא קא קשי' לי' הא מקלקלא ר"ה אע"ג דעושין בגולה ב' ימי' מספק אפ"ה איכא קילקול דאמר בפ"ק דביצה (דף ו') מת בי"ט שני יתעסקו בו ישראל אפי' בי"ט ב' של ר"ה וטעמא משום דרוב שנים אין אלול מעובה וסמכינן במת ארוכה כדמוכח (בפ"ב) [צ"ל פ"ק] דביצה (דף ז' שם) גבי אף ביצה מותרת ואם מעברין לאלול איכא קלקל ר"ה לענין מת דיתעסקו בו ישראל בי"ט שני וכיון דעיברו לאלול יום ב' י"ט גמור הוא וכיון דקילקל דר"ה נמי קילקולא דאיסורא הוי פריך מיני' משום דר"ה קדי' ליוה"כ ועוד כיון דתרווייהו קילקולא דאיסור הן חדא מינייהו נקיט

דיקא נמי דקתני על תשרי מפני תקנ' המועדו' פי' מדלא קא' על תשרי מפני המועדו' כדתני על ניסן מפני הפס' וכן כולהו וקתני תקנת המועדו'. קמ"ל דאע"ג דאיכא קילקול ר"ה אפ"ה תקנת המועדו' עדיף לן

כמה עיבור שנה ל'. פי' דווקא מלא ולא חסר כדמסי' מ"מ לא נתברר טעמא דת"ק מ"ט דווקא מלא. ונ"ל דתקנת חכמים היא לעשו' לעולם יום קבוע לר"ח אדר שני שיהי' ביום (ל') [צ"ל ל"א] לאדר א' שלא להטרי' השלוחי' בשנת עיבו' לצאת על אדר שני מפני הפורי'. והא דלא תיקנו להיפך שיהי' חסר לעול' דה"ל נמי יו' קבוע וא"צ להטרי' השלוחי'. י"ל דס"ל כמ"ד לקמן מאיימי' על העדי' על החד' שנרא' בזמנו לעברו אבל לא לקדשו משום כזה ראה וקד' מש"ה א"א לתקן שיהי' לעול' חס' דזימנ' לא נרא' החד' ביו' ל' אבל אי עבדינן מלא לעול' אפי' אם נרא' ביו' ל' ל"ל בה דכזה ראה וקדש הוא והא דלא תיקנו כן בשא' ו' חדשי' שהשלוחי' יוצאי' לעברן לעול' וא"צ כלל ליצא' השלוחי' י"ל דא"כ ו' חדשי' הללו מלאי' לעול' והשת' א"א לעב' בו' חדשי' הנותרי' בשנ' כ"א חדש א' דהא אמר' דערכין (ד' ט) דלא נרא' לעב' יות' מח' חדשי' בשנ' משו' דקדי' אתי סיהר' חדת' ב' ימי' וזימנ' א"א בלא עיבו' מן ו' חדשי' הנותרי' אם לא נרא' החדש בזמנו דבע"כ צרי' לעבר משו' כזה ראה וקדש: וכ"ת מ"מ ניסן ותשרי דלכ"ע מאיימי' אפי' לקדשו כדא' לקמן וכדפי' שם למה לא תקנו שם שיהי' ואלול חסירי' לעול' ול"צ ליציא' שלוחי' בהן דהא אפי' במועדו' של תורה נמי סמכינ' אהא דידעי ממילא כדפריך לעיל וכיון דנפקו אאלול אתשרי ל"ל משו' דמימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעוב' כ"ש אם הי' יום קבוע לעול' מיהו מתשרי לק"מ דא"א לעשו' יום קבוע לר"ה משו' דצריך לעבר ולחסר משו' ירקא או מתי' כדאמ' לקמן. א"נ משו' שביעי של ערב שלא יפול בשבת כדאמ' בפ"ד דסוכה (דף מ') אבל מניסן ודאי קשי'

מ"ש ל' דידעי חדש נמי ידעי ק"ל הא וודאי שאני ושאני שהרי לתנא דידן הא דידעי שנתעברה השנה אע"ג דלא נפקא על אדר ב' היינו כיון דהשלוחי' יוצאי' על ניסן ממיל' ידעי כשיגיעו ר"ח ואין השלוחי' יוצאי' א"כ השנ' מעובר'. והא וודאי א"ז הוכח' אל' לאותן הדרי' בתו' מהלך י"ג יו' ממקו' הועד של קידו' החד' שמש' יוצאי' השלוחי' אבל לאותן הדרי' רחו' ממקו' הוע' שאין שלוחין מגיעין אליה' מיו' הקידו' עד ליל י"ד או יומו להם א"ז הוכח' מדלא באו השלוחי' ש"מ דעברו השנ' דדילמ' לא עברו השנ' אלא שעיברו לאדר ועשו ר"ח ניסן ביו' ל"א לאדר ויו' י"ד שהוא פורי' באמת הואיל ועיברו השנה וחודש עיבר שהוא אד' א' חס' וסברו שלא עברו את השנ' והא דלא אתו השלוחי' היינו משום דעיברו לאדר ויו' זה הוא י"ג לחדש ואין זמן הגעת השלוחי' לכאן עד למחר שהוא י"ד לחודש הילכ' לא ידעי וצרי' להודי' ע"י שלוחי' בשלמ' למ"ד עיבו' השנ' הוי ל' יום דווקא ניחא דבע"כ הני ידעי ביו' י"ד שהו' פורי' מדלא באו השלוחי' היום אליהם דאם הוא ניסן הי' באי' אפי' עברו לאדר וכ"ש אם חיסרו דכבר היו באין מאתמול. אבל למ"ד עיבור השנה חודש