טורי אבן מג

ברירה ובדרבנן יש ברירה וההוא טבל שנתערבו בחולין טבל של תורה הי' ולפי"ז פסק ר"פ כתרווייהו כרש"ש דבדרבנן יש בילה וכההוא עובדא דבשל תורה אין בילה והא דפריך אשמואל דאמ' הלכא כרש"ש מהא דאמ' לכל אין בילה ולא משני דההוא דאין בילה מיירי בשל תורה דווקא היינו משום דשמואל סתם וכייל לכל אין בילה דמשמע אפי' בדרבנן בילה ל"ל: וכ"ת דאפ"ת דהאי עובדא דטבל שנתערב בחולין בטבל של תורה מיירי אפ"ה כיון שנתערב חזר עכשיו להיו' טבל דרבנן דהא מדאורייתא ברובא בטל ואי בדרבנן יש בילה אכתי תקשה ל"ל לממ' קח מן השוק יצבור גרנו. י"ל כיון שהי' טבל של תורה קודם שנתערב אפי' שנתערב לא פקע מיני' שם טבל של תורה מש"ה לא סמכינן אבילה תדע דהמ"ל קח מעציץ שאינו נקוב או משל ח"ל. אלא ע"כ ה"ט דהא דטבל שנתערב בחולין דמי לחיוב של תורה וה"ל כמפריש מן הפטור על החיוב כמ"שכ התוס' שם. וה"נ לענין אין בילה הטבל שבתערובות זה דמי לחיוב של תורה ואין בילה בשל תורה

ונ"ל שיש להביא ראיה שיש לחלק דהא דבילה בין של תורה לשל דבריהם מהא דתנן בפ"ה דדמאי הלוקח מן העני וכן העני שנותנין לו פרוסת פת או פלחי דבילה מעשר מכל א' ואחד ובתמרים וגרוגרות בולל ונוטל ואמר' עלה בירושלמי ר יוס' בשם ר"ש בדמאי התירו פי' הא דסמכינן אבילה דוקא בדמאי שכל עיקרו אינו אלא מדרבנן ואע"ג דל"ד לגמרי להא דרש"ש דלדידי' אפי' דרבנן כמו ההיא דפול המצרי סמכינן אבילה ואילו בהאי דפ"ה דדמאי לפי' הירושלמי בודאי טבל דרבנן כמו תמרים וגרוגרות לא סמכינן אבילה אלא דוקא בדמאי שלהם הוא דסמכינן אבילה מ"מ בהא שוין לחלק בין של תורה לשל דבריהם ונ"ל דבהא פליגי דרש"ש לא גזר של דבריהם אטו של תורה ותנא דפ"ה דדמאי גזר הא אטו הא ולא הקילו אלא בשל דמאי דקיל טפי דלית ציה עקר בשל תורה כלל מיהו בדמאי אפי' בשל דגן דודאי שלו מה"ת אפ"ה נ"ל דלא גזר בדמאי שלו מדתני רישא העני שנ"ל פרוסת פת ופלחי דבילה מעשר וכל א' וא'. ומשמע דה"ט דפרוסת פת משום שאין נבללין יפה דומיא דפלחי דבילה דע"כ טעמא מ"שה הוי הא אם הי' נבלל יפה יש בילה אע"ג דמעשר ודאי של פת מה"ת הוא וש"מ דס"ל להאי תנ' דבודאי אפי' בדרבנן אין בילה ובדמאי אפי' בשל תורה יש בילה להאי תנא דפ"ה דדמאי. מיהו לרש"ש כל בדרבנן אפי' בודאי כמו פול המצרי יש בילה והא דמוקי הירושלמי להא סיפא דבתמרים וגרוגרות בולל ונוטל בדמאי דוקא ה"ל לאוקמי אפי' בודאי ורש"ש היא דכל בדרבנן אפי' ודאי יש בילה. י"ל דמתני' קשית' דאי בודאי רישא דתני פרוסת פת דומי' דפלחי דבילה דה"ט משום דאין נבללין ת"ל דאפי' נבלל פרוסת פת דהוי טבל של תורה אין בילה. א"ו ש"מ מתני' בדמאי איירי מיהו בלא"ה לק"מ הא דלא אוקי לה בודאי ור"ש היא משום דכולה מכילתא וכל האי פירקא לפני בבא זו ולאחרי' בדמאי איירי אם אי' דההיא בבא איירי מודאי לא ה"ל למיתנא התם

מ"מ אכתי ק"ל על תי' זה דהא להאי לישנא דא"ל קח מן השוק דהיינו דמאי ש"מ דטבל זה שנתערב בחולין ודמאי בני חיובא כהדדי נינהו ולא ה"ל כמפריש מן הפטור על החיוב כמו טבל של ח"ל ושל עציץ שאינו נקוב דחשיבי להו לגבי טבל זה המעורב כמו מן הפטור על החיוב כמש"כ לעיל בשם התוס' וכיון דכהדדי נינהו והא אפי' רבנן דמחמרי בבילה דאפי' בדרבנן אין בילה בההיא דתמרים וגרוגרות דבולל דוקא בדמאי אבל בודאי לא ואפ"ה בדמאי שודאי שלו מה"ת יש בילה כדמוכח האי דפרוסת פת וכדפי'. ש"מ דמאי שלתורה קיל מודאי טבל דרבנן וכיון דס"ל לרש"ש יש בילה בודאי טבל דרבנן גבי פול המצרי כ"ש דיש בילה בדמאי של תורה דבהא לא שמעינן דפליגי רש"ש ורבן אלא מאי דלמר חשיב לי' קיל או חמיר ה"ה למר וכמו דס"ל לרש"ש יש בילה בדמאי של תורה ה"ה ממילא נמי לטבל שנתערב בחולין יש בילה דהא כהדדי חשיב להו ועוד כ"ש הוא מודאי של דבריה' דחמיר מדמאי של תורה ומטבל זה ואפ"ה יש בילה לרש"ש:

והשת' הדר קושי' לדוכתא ל"ל לממ' קח מן השוק. טורח זה למה יצבור גרנו לתוכו עוד י"ל דרש"ש ס"ל דיש בילה אפי' בשל תורה והא דלא תיקן ע"י צבירת גורן לאו משום דאין בילה ושמא יעלה החולין בידו וכדפיר"שי התם דהא ל"ח דודאי יש בילה אלא מש"ה א"ל קח מן השוק או מן הנכרי משום דאלו הי' מפריש מני' ובי' ע"י צבירת גורן משום דיש בילה הי' מפסיד. שהי' צריך להפריש תרומת מעשר על הכל אפי' על חולין שבתערובת זה והי' מפסיד כשיעור ת"מ של החולין אבל כשמפריש ממקום אחר מן השוק או מן הנכרי אינו מפריש ת"מ אלא שיעור המגיע לשל טבל לבד ולא לשל חולין וכי הא דתנן בפ"ג דמסכת חלה זיתי מסיק שנתערבו עם זיתי ניקוף ענבי בציר עם ענבי עוללות אם יש לו פרנסה ממקום א' מוציא לפי חשבון. פי' דזיתי ניקוף וענבי עוללות ממתנות עניים הן ופטורין מן המעשרות. וה"ל טבל שנתערבו עם החולין ואם לא מוציא תרומה ותרומת מעשר לכל והשאר מ"ש ומ"ע לפי חשבון וה"נ דכוות' וכדפי':

מיהו אכתי להאי פי' ק"ל דמאי מספק' לי' אי הלכה כרש"ש בהאי עובד' דטבל שנתערב בחולין פשיטא דהלכתא כוותי' דהא לא קמ"ל מידי אלא כי הא מתני' רפ"ג דחלה והא סתמא היא וליכא מאן דפליג עלי':

וי"ל דהא דמספקא לי' אי הלכה כרש"ש היינו במאי דס"ל דמדאורייתא ברובא בטל לאפוקי מדר"י דס"ל בכל מקום מין במינו אינו בטל ולדידי' מן התורה לא בטל מין במינו אפי' לקולא כדאמר ר"י בפ"ח דזבחים (דף עח) גבי דם קדשים שנתערב בדם בהמה או חי' אין דם מבטל דם ואפי' טיפה של דם קדשי' בכלי גדול של דם חולין אינו בטל וכשר לזריקה דמין במינו לא בטל ומקרא נ"ל לר"י הא בפ"ג דמנחות (דף כב) מולקח מדם הפר ומדם השעיר הדבר ידוע שדמו של פר מרובה משל שעיר מכאן למין במינו לא בטל וא"כ אפי' נתערב מעט טבל בהרבה חולין במין במינו יכול להפריש ממקום אחר של חיוב ואין כאן משום מן החיוב על הפטור דהטבל שבתערובת זה נמי בר חיוב מן התורה הוא ולא עוד בע"כ א"א להפריש עליו ממקו' אחר מן הפטו' מן התורה כגון מן השוק או בשל נכרים למ"ד יש קנין דה"ל מן הפטור על החיוב כיון דטבל זה אינו בטל ברוב חולין מה"ת קמ"ל דמה"ת אפי' מין במינו בטל אלא מדרבנן הוא דאינו בטל מש"ה צרי' לעשר מן השוק או מן הנכרי דווקא וסגי לי' בהכי ואעפ"י שהתוס' פי' התם דלר"י חטים בחטים בטל מדא' ר"י אף מעלין את המדומע בק"א ולא אר"י מין במינו לא בטל אלא בדבר המתערב כגון קמח בקמח י"ל ההי' דרש"ש נמי קמח בקמח איירי ואפ"ה דמיירי חטים בחטים נמי א"ש דהא גופי' קמ"ל דעכ"פ חטים בחטים בטל וגם לתי' התוס' השני הת' נמי א"ש אלא שלא רציתי להאריך בזה והדבר מובן מאליו וא"כ א"ש לפי"ז הא דלא סמיך רש"ש אבילה משום הא דפ"ג דחלה שלא יהי' צריך להפריש על הכל גם הא דמספקא לי' אי הלכה כמותו משום הא דמין במינו

הכל הולך אחר גמר פרי'. הקשו רש"י ותוס' שמואל דאמר כמאן הא בין רש"ש בין רבנן אזלי בתר השרשה ולכאורה י"ל שמואל דאמר כר"ש דאמר לקמן אתרוג בת ו' שנכנס לז' פטור מן המעשר ומן הביעור שאין לך דבר שחייב במעשר אא"כ גדל בחיוב ונלקט בחיוב ובת ז' שנכנס לח' פטור מן המעשר ומן הביעור שאין לך דבר שחייב בביעור אא"כ גדל בשביעית ונלקט בשביעית והאי נלקט דקאמ' היינו גמר פרי כדפי' התוס' גבי אתרוג שוה לאילן לשביעית ואע"ג דר"ש בעי' תרתי גדל בחיוב עם נלקט בחיוב אבל בחד צד לחיוב אזל לקולא לענין מעשר ושביעית כיון דחד צד פוטרו לגמרי אזלינן בתר צד הקל שבו ה"מ לענין מעשר ושביעית אבל לענין חדש וישן ומ"ש ועני שגדל בשנה זו ונלקט בשניי' כיון דע"כ הוו טבל מב' צדדים מצד הגדל והנלק' וחייב במעשר וא"א לך לילך בהם אחר ב' צדדים דהמפריש מן החדש על הישן או איפכא לא עשה ולא כלום וכן בשנת מ"ש אם הפריש מ"ע או איפכא לא עשה כלום ובע"כ צריך אתה לתפוס צד אחד ולהניח צד השני לגמרי לר"ש. ולשמואל דקאי כוותי' אין החיוב חל עד שעת גמר פרי דההיא שעתא גומר להביא לידי חיוב מש"ה אזלינן בתר גמר פרי להני מילי ואע"ג דר"ש אמר לענין אתרוג מ"מ נלמד ממנו לענין אורז והשאר דאזלינן בתר השרשה וגמר פרי לענין מעשר ושביעית דבעינן נשרש וגדל בחיוב וה"מ לענין שביעית ומעשרות דשביעית אבל לענין חדש וישן ומ"ש ועני גמר פרי עיקר ותדע לך דשמואל דאזיל אחר גמר פרי לאו אהאי מתניתן דהאורז ודוחן לחוד קאי אלא אפי' אאילנות נמי קאי דהא אמר בסמוך ואי אמר הכל הולך אחר גמר פרי ה"א אפי' תבואה וזיתי' נמי ש"מ דהא דשמואל קאי נמי אכל פירות אילן חוץ מתבוא' וזיתי' דילפינן לעי' מקר' דהולכין בהן אחר שליש דאל"כ הל"ל ה"א אפי' בתבוא' ואילן נמי והוי זית נמי בכלל אילן דקאמר אלא ודאי ש"מ דהא דשמואל אכל אילן נמי קאי חוץ מתבואה וזיתי' לחוד וכדפיר'. והא דמסיים לקמן קמ"ל הלכה כר"ש שזורי במאי דפליג דמשמע דל"מ שמואל אלא במיני קטניות דפליגי בהו רש"ש ורבנן ל"ד מדאמר תחילה הוי אמינא אפילו תבואה וזיתים וכדפיר' והאי במאי דפליגי קאי אר"ש דלקמן דאזל באילן בתר גדל ונלקט בחיוב דהיינו גמר פרי לענין שביעית ומעשר דשביעית ומ"מ לענין חדש וישן ומ"ש ועני בע"כ אזיל לאחר גמר פרי לחוד וכדפיר' אפ"ה בתבואה וזיתים מודה דאזלינן בתר שליש. ומיהו למאי דאפרש לקמן דר"ש ל"ק דבעינן גדל ונלקט בחיוב אלא באתרוג לחוד מטעמא שאכתוב שם א"כ הא דשמואל א"א דאזלא אדר"ש

דף יד ע"א לכל אין בילה ל"ל פירש"י מדאמ' שמואל הכל הולך אחר גמר פרי אשמועינן דהאי דאמ' הלכה כרש"ש לאו משום בילה אלא משום דכולה חדש אבל בילה ל"ל דאי אית ליה בילה אמאי אשמועינן הכל הולך אחר גמר פרי וק"ל דמ"מ ה"א דאית לי' בילה ונ"מ בהא דאחר גמר פירי לאו אהא דרש"ש קאי דמיירי בהשריש לפני ר"ה ולאחר ר"ה ולענין חדש וישן אלא לענין שני' נכנסת לג' ולגבי מ"ש ועני קאי דאי אזלת אחר השרשה מפריש מ"ש קמ"ל אחר גמר פירי ומפריש מ"ע א"נ נ"מ נמי לענין חדש וישן ואע"ג דס"ל יש בילה מ"מ בנשרש מקצתו לפני