טורי אבן רד

קרא על פה לא יצא מנ"ל. ק"ל ל"ל ג"ש זו הא יליף לקמן (דף יט) אהא דתנן עד שתהא כתובה אשורית מדכתיב ככתבם ואי ע"פ נמי יצא הא א"ל כתיבה כל עיקר ומאי ככתבם דאמר קרא כתיבה זו ל"ל וא"ל דאי לאו גז"ש זו דמפיק כתיבה כתיבה ה"א בע"פ יצא והאי ככתבם לאו אכתב אשורית קפיד אלא אלשון אשורית לחוד כדאמר לקמן אבל מגילה דכתיב בה ככתבם אימא לא כלומר דאפי' לעז יווני נמי פסול אלמא ככתבם לשון אשורית במשמע ואע"ג דבלישנא ככתבם משמע כתב יותר מלשון אפ"ה ה"א דככתבם לא קפיד אלא אלשון ולא אכתב משום דבכל הדברים שמצותן בקריאה מה"ת דחשיב להו בר"פ ז' דסוטה (דף מ"א) בכולהון ליכא קפידא שתהא קריאתן בספר אלא בע"פ נמי סגי להו ולא עדיפא קריאות מגילה מכל הני וה"א דככתבה לא משמע אלא לשון ולא כתב ושבקי' לקרא דאיהו דחיק ומוקי נפשי' דאינו במשמעו לכתב דא"כ חמיר מכל הני שמצות קריאתן מן התורה ובע"פ נמי סגי להו א"ו האי ככתבם ללשון אתא וכהני דחשיב בר"פ ז' דסוטה הרבה מנייהו דמצותן בלה"ק דווקא כדתנן התם אבל לבתר דגלי גז"ש זו דמגילה בע"פ לא יצא ובע"כ חמירא מגילה מכל הני ממילא בכלל ככתבם דגבי מגילה כתב אשורית נמי במשמע ואין לך לרבות לשון לחוד ולהוציא כתב דהא ככתבם יותר במשמע כתב ולשון והא דאמ' בפ"ק (דף ט') מגילה מ"ט כלומר מ"ט פסול לעז יוונית במגילה יותר משאר ספרי' דכתיב בהו ככתבם וכלשונם משמע דמכלשונם מ"ל לשון כבר פירשתי שם

ממאי דהאי זכירה קריאה היא כו'. קשה לי אמאי קאי האי שקלי וטרי' דקאמר וממאי כו' עיון בעלמא פירש ע"י הרהור בלב מדמייתי עלה לא ס"ד דכתיב זכור יכול בלב כשהוא אומר לא תשכח הרי שכחת הלב אמור. הא מאי אני מקיים זכור בפה אלמא דעיון בעלמא היינו הרהור הלב והא לא מיירי עד השתא בכולא שמעתין דמגילה צריכה קריאה בפה דווקא ולא סגי לה בהרהור הלב ואי משום דתני לישנא קרא ועל פה משמע דמצותה בקריאה ולא סגי לה בהרהור. א"כ ה"ל לדייק הכי ארישא דתנא הקורא למפרע משמע דמצותה בקריאה דווקא. א"ו דאין זה דיוק דהא גבי ק"ש אית לי' לרבינא בפרק ב' דברכות דהרהור בדיבור דמי ואפ"ה בכולא פרק א' וב' דברכות אני לה בלשון קריאה מאימתי קורין את שמע בשחרית מאימתי קורין את שמע בערבות עומדי' וקורין כו' היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא וכו' וי"ל משום דרבא מפיק לה להא דקרא ע"פ ל"י מגז"ש דזכירה זכירה. והא למה לי גז"ש זו הא לקמן נפקא לן דעל הספר ובדיו מגז"ש דכתיבה כתיבה וממילא שמעת מיני' מהא דבעל פה ל"י דאי בע"פ נמי סגי ספר ודיו ל"ל. א"ו בע"פ לא סגי אלא שצריך לקרותה מתוך הכתב דווקא ונפקא לן מגז"ש זו דכתיבה כתיבה דכתיבה זו בעי ספר דהיינו קלף ובדיו דווקא וא"כ גז"ש דמייתי לה רבא מזכירה זכירה ל"ל הא מהתם ממילא נ"ל דבע"פ ל"י. א"ו גז"ש זו גמר לן ללמדינו שניתן גז"ש זו דזכירה זכיר' לדון למיליף מהדדי דמה זכירה דהתם קריאה היא ולא בלב היא ה"נ זכירה דמגילה קריאה היא ולא בלב מש"ה פריך זכירה דהתם גופי' ממאי דקריאה היא דילמא עיונא בעלמא ואפשר דהאי ממאי זכירה קריאה היא רבא גופי' קאמר לה ומסיים למילתיה דמש"ה צריכא לגז"ש זו ואף שהוא דחוק קצת מ"מ א"א לישבה בענין אחר אם לא בדרך רחוק ודחוקה מאוד ואין נראה

ה"ד אילימא דכתי' מקרא וקרא לי' תרגו' היינו ע"פ. ק"ל מאי פריך הא קריא' ע"פ אינו מעכב במיעוטו כדאמרי' לקמן השמיט הסופר אותיות וכו' ואילו תרגום בכ"ל דמיירי באין מכיר אותו לשון דאילו במכיר יוצא כדאמרי' לקמן גיפטית לגיפטית יצא אפי' נמי מעכב. דהא תנן הלועז ששמע אשורית יצא ופריך הא לא ידע מאי קאמר ומשני מ"ד אנשים וע"ה ומתקיף לה רבינא אטו אנן אחשתרנים ב"ה מי ידעינין אלא מצות קריאה ופרסומי ניסא משמע דבכל לשון חוץ מאשורית אפילו אינו מכיר אלא מיעוטו לא יצא דומיא דהא דאחשתרני' דאל"כ האיך דייק לה רבינא מהא דבאשורית מצות קריאה ופרסומי ניסא סגי הא בכה"ג בכ"ל נמי ל"ל בה א"ו כדפי'. וכיון שכן אפשר לומר דקרא תרגו' לא יצא דקא' היינו דכתב מקרא וק"ל תרגו' אלא דלא מיירי דקרא כולה או רובה תרגום אלא מיעוטו דמשום ע"פ ל"ל בה ומשום דקרא תרגום או כל לשון גרע טפי ואפילו מיעוטו בכל לשון אם אינו מכירו מעכב וי"ל דקרא תרגום משמע ליה להגמ' דבקרא כול' או רובה מיירי מתני' אע"ג דמיעטו נמי מעכב מדפסיק ותנא קרא תרגום ל"י הא איכא כמה תיבת במגילה שכתובין בלשון תרגום ובע"כ צריך לקרותן כמו שהן כתובין ומסתברא אפי' קראן אשורית לשאינו מכיר אשורית ל"י כמו אחשתרנים ב"ה דלא ידעינן להו ואפ"ה אנו יוצאין בקריאת תיבת הללו אע"פ שתיבת אלו אינן לשון אשורית מ"מ כיון שאנו קוראין כמ"ש במגילה אנו יי"ח והה"נ איפכא אותן התיבת הכתובין בלשון תרגום כמו ונשמע פתגם המלך וכן כל הנשים יתנו יקר לבעליהן כדאמרינן בפ"ק (דף ט) אם קראן בלשון אשורית ל"י וה"נ אמרי' התם תרגו' שכתבו מקרא א"מ את הידים ומוקי לה במגילה. וכיון שכן מאי פיסקא דתנו קרא תרגום ל"י אם מיירי במקצתן הא מקצתן איכא דצריך לקרותן תרגו' דווקא א"ו ברובא או כולה מיירי דקרא תרגום לא יצא והיינו דנקט לשון דקראה בה' ולא קאמר קרא בלא ה' אלא ודאי משום דקראה רובא או כולה במשמע והשתא פריך שפיר אי דכתב מקרא מה שמיירי דקרא תרגו' דהיינו רובה או כולה היינו ע"פ דבכהאי שיעור' ע"פ נמי מעכב וניחא נמי הא דקאמר בסמוך אהא אבל קורין אותו ללעוז' בלעז דמוקי לה רב ושמואל בלעז יוונית ודייק עלה הגמ' ה"ד אלימא דכתב אשורית וק"ל יוונית היינו ע"פ משום דנקט אבל קורין אותה ואותה כולה או רובה במשמע א"נ משום דסיפא דאבל קורין אותה ללעוזת בלעז דומיא דרישא דקרא תרגום בכל לשון ל"י דקרא תרגום אבל קורין אותה ללועזת בלעז דקמ"ל דבזה לא יצא ובזה יצא וא"כ ט"כ מיירי בקרא רובה או כולה דומיא דקרא תרגום דאילו במיעוטו בע"כ צריך לקרות תרגו' אותן התיבו' הכתובי' במגילה בלשון תרגום וכדפי'. א"נ י"ל דרישא דקרא למפרע ל"י נקט לה בבבא בפ"ע ולבתר הכי נקט לקרא תרגום בכ"ל עם קרא ע"פ בחדא בבא וקתני אכולהו ל"י ש"מ דמיירי הא דקרא תרגום דומיא דקרא ע"פ דאין מעכב אלא בכולו או רובא אבל בקורא למפרע אפי' בפסוק אחד מעכב כמ"ש כנ"ל לפיכך נקט לה בבא בפ"ע והא דדייק אהא דלעז יוונית היינו ע"פ ניחא כדפי' לעיל בתי' ב' מיהו אכתי ק' אמאי נקט התנא למילתי' הא דקרא תרגום בכ"ל בדקראה כולה או רובה כיון דבמקצתה בכה"ג נמי ל"י. וי"ל איידי דנקט גבי ע"פ קראה בה' דדווקא בכולה או רוב' הוא דמעכב ע"פ אבל מקצתה לא תני נמי גבי תרגום בכ"ל קראם אע"ג דאפי' מיעוטו נמי לא

רב ושמואל דאמרי תרווייהו בלעז יוונית ק"ל הא מדשני לי' בין יווני' לכ"ל ש"מ רשב"ג היא דאי לרבנן כ"ל ולשון יווני חוץ מלה"ק שווין והשתא בע"כ מתניתן הכי מפרשא (ככ"ל לי) [צ"ל בכ"ל לא יצא] אפילו למכירין בו דהא למאי דס"ד השתא אין חילוק בין מכירין לאין מכירין לא יצא בכ"ל עד למסקנא מחלק בהכי אבל קורין אותה ללועזות בלעז דהיינו לעז יווני ובע"כ למכירין בו דווקא דהא קתני סיפא הלועז ששמע אשורית יצא פי' אע"ג דלא ידע מאי קאמר ודווקא אשורית אבל יוונית לא ועוד דהא האי הלועז דשמע אשורית קאי אהא דקאמר אבל קורין אות' ללעוזות בלעז דמשמע לי' השתא בלעז יווני. והא עלה קאמר הלועז דהיינו יווני ששמע אשורית יצא אע"ג דלא ידע מאי קאמר משמע איפכא לא דאשורי ששמע יוונית אי לא ידע מאי קאמר לא יצא ורישא דיצא היינו ללועזות דווקא דהיינו המבין ומכיר בלשון יווני. וכיון שכן תיקשי מכדי לשון אשורית ויווני שווין הם לרשב"ג וספרי' נכתבי' בהן ולא בלשון אחר מ"ש אשורית דמכשיר מתניתן אפילו לאינו מכיר ואילו יוונית לא מכשיר אלא ליודע ומכי' בו. ול"ל שאני מגילה דכתי' בה ככתבם והא וודאי מיעוטא משמע אפי' למאי דס"ד השתא ולמעוטי מאי אתא אי למעוטי בכ"ל הא ל"ל מיעוטא לרשב"ג הא כיון דכל הספרי' אינם נכתבי' אלא אשורית ויוונית הא לא גרע מגילה מנייהו וקרא למעוטי ל"ל. אלא ע"כ למעוטי יוונית אתא דאע"ג דכשירה לכל שאר ספרי' אפ"ה מגילה לא ומיהו כיון דלרשב"ג יוונית שוה לאשורית בכל הספרי' אלא דגבי מגילה דכתיב ככתבם א"א להשוות בה יוונית לאשורית אין לך למעט לגבי מגילה ליוונית לגמרי ולהשוותה כמו כל הלשונות שפסול אפי' למכירי' בם כיון דיוונית עיולי מעליא מהן לגבי שאר ספרי' ושוה לאשורי' לגמרי די לך אם תיחות לגבי מגילה חד דרגא ותוקמי למעוטי יוונית דפסולה לאין מכירין בו אבל למכיר יוונית שוותה לאשורית וכשירה. דהא ליתא דא"כ ל"ל לדחוקי דבלעז יווני דווקא מיירי מתניתן ורשב"ג ה"ל לאוקמי כפשוטה דמיירי בכל לעז ורבנן היא ומה"ט גופי' דכיון דספרי' לרבנן כשירי' בכל לשין די לך למעט מככתבם דמגילה בכ"ל שא"מ בו אבל למכירין ש"ד: ועוד ק"ל להא דפי' למאי דס"ד השתא מתניתן רשב"ג היא אבל לרבנן כל הלשונות ולשון יווני בכלל פסולי' אפי' למכירין בהם. א"כ מאי פריך מהא למתניתן דתני' גיפטית כו' מאי קושי' הא רבנן ומתניתן דמוקי לה רב ושמואל בלעז יוונית בע"כ רשב"ג היא דשני לי' בין יוונית לכ"ל

הלכך נ"ל לפרש סוגי' זו הכי דרב ושמואל דמוקי לה מתניתן בלעז יוונית אליבא דכ"ע מוקי לה הכי ואפי' לרבנן. וכ"ת הא לרבנן אין לחלק בין יוונית לכל לשון דהא שווין הן לדידהו דגבי ספרים ס"ל דנכתבין בכל לשון. י"ל דרבנן נמי בהא כרשב"ג ס"ל דיש ללשון יווני מעל' ועילוי על כל לשונות. אלא דבהא פליגי לרבנן לענין כתיבת ספרים א"צ להקפיד בכתיבתן על לשון של מעלה אלא כל הלשונות שווין להכשיר. ורשב"ג ס"ל דבכתיבת ספרים יש להקפיד על לשון של מעלה דווקא לפיכך אינן נכתבין אלא אשורית ויוונית בלבד וכיון לרבנן נמי יש מעלה ללשון יוונית על כל הלשונות הא דמוקי לה רב ושמואל למתניתן בלעז יוונית כרבנן נמי אתי ומתניתן כ"ע היא ולמאי דס"ד השתא אין חילוק במכיר אותו לשון לאין מכיר בכל לשון אלא בכל גוונא פסולי' בקריאו' מגיל' דכתיב ככתבם ובאשורי' בכה"ג כשר אפילו לאינו מכיר כדאמרינן לקמן מידי דהוה אנשי' וע"ה.