מסכת סופרים ט

ב׳ דבראשית צריך ארבע תגין ופשוטין אותיותיו של תיבה מן כל האותיות שהיא תקום לעולם:

וי"ו דגחון (ויקרא יא) צריך להיות זקוף שהיא חצי אותיות של תורה דרש דרש (שם י) חצי תיבות של תורה דרש בסוף שיטה דרש בראש שיטה:

וישחט (שם ח) צריך להיות פשוט שהוא חצי הפסוקים של תורה:

שמע ישראל (דברים ו) צריך לכתבו בראש השיטה וכל אותיותיו פשוטין ואחד צריך שיהא בסוף השיטה:

למד דוישליכם (שם כט) צריך שיהא ארוך:

ה׳ דהלה׳ (שם לב) צריך להיות פשוט מכל ה"י שיהא תיבה בפני עצמה:

יו"ד של תשי (שם) צריך להיות קטן מכל יו"ד שבמקרא [יו"ד של יגדל] (במדבר יד) צריך להיות גדול שהוא אותיות שבמקרא ישראל שבסוף התורה צריך להיות פשוט ולמ"ד שלו צריך להיות זקוף מכל הלמ"ד:

אלו דברים כתובים ולא נקראים כתיב (דברים כח) בעפולים וקרינן בטחורים כתיב (ישעיה יג) תשגלנה וקרי תשכבנה כתיב (מלכים ב ו׳:כ״ה) ורובע (דביונים) [הקב חרייונים] וקרי ורובע הקב דביונים כתיב (שם יח) שיניהם וקרי מימי רגליהם כתיב את חוריהם וקרי את צואתם כתיב (שם י) וישימהו (למחריהם) [למחראות] וקרי למוצאות (מניין שאין מכנים לעריות) המכנה לעריות משתקין אותו א"ר יונה (המכנה בעריות) בעריות דאבוה ובעריות דאימיה האומר (ויקרא י״ח:כ״א) ומזרעך לא תתן למעברה בארמית׳ משתקין אותו בנזיפה:

מעשה ראובן נקרא ולא מתרגם [מעשה תמר לא נקרא ולא מתרגם] מעשה עגל הראשון נקרא ומתרגם השני נקרא ולא מתרגם:

מהיכא הוא מתחיל [שמות לב] מאנא חטא העם הזה ברכת כהנים מעשה דוד ואמנון (לא) נקרין ולא מתרגמין:

אין מפטירין במרכבה ר׳ [יהודה] מתיר ר"א אומר אין מפטירין (יחזקאל ט״ז:ב׳) בהודע את ירושלים ומעשה באחד שהפטיר בהודע את ירושלים א"ל ר"א ילך האיש ההוא ויודע בתועבותיה של אמו בדקו אחריו ונמצא ממזר: