טוב הלבנון, שער שלישי - שער עבודת האלוהים ב

אל כל חלק מחלקי ההערה ר"ל התורה והשכל. ואינו די בההערה השכלית לבדנה:

ומעצמים זה הפך זה עצם הגוף ועצם הנשמה:

יכסוף יחשוק:

ויתחזק על ישוב העולם הזה ר"ל לבנות ולנטוע בכל מיני מעשים ומלאכות אשר מעשי ידיו הם מבלים אותו. ואע"פ שיש בזה מן השטות שמטריח עצמו על עולם שאינו שלו ודי לו שיטריח עצמו על ענינים היכולים להתקיים רק עד כדי קיום חייו. אך רק הוא מצד הטבע אשר נטע הבורא בלב בני אדם המועיל לקיום המין האנושי שאל"כ היה העולם חרב:

ואם יפסדו אישיו ר"ל אע"פ שהאישים ר"ל דהיינו פרטי בני אדם מתים זה אחר זה עכ"ז העולם מיושב ומתוקן ומלא כל טוב. וכמעשה דהאי גברא שנטע חרוב אחד שבמסכת תענית שהשיב להשואל אותו מה לך להטריח עצמך בנטיעתו והוא אינו מוציא פירות עד אחר שבעים שנה וכבר זקנת. ואמר אני עולם מלא מצאתי כך אשאיר אותו אחרי:

כל מיני חי הגדל כל מיני בע"ח הגדלים שאף בבע"ח טבע נטועה לאסוף ולצבור יותר מכדי צרכם. וכמו שאנו רואים ממעשה הדבורה בדובשה וזולתה ממיני בע"ח:

וצוותו חבורו:

על השכל שנוצר עליו וכו' ר"ל שנוצר בשבילו:

סימני חמודותיו אותות השכל אשר בו:

ומעון שרשה כלומר דירת שרש שלה. ומעון מל' מעונה:

גובר התאוה הסבה המגברת התאוה על השכל:

ומדוי המדות מל' מדוי מצרים:

וכן הוא מצווה במה שהוא כצ"ל:

נר לרגלי דברך ואור לנתיבתי התורה מאירה כנר בעה"ז איזה דרך יפנה בעבודתו. ולעוה"ב היא כאור להורות נתיב לנשמתו לילך באור פני מלך:

לא תרפה מהעבודה לילה ויום ר"ל התאוה שהוא האכילה והשתיה והשינה. אינה עוזבה פעולתה מיום עד לילה:

במה שהוא מפיק לתאוה מה שהוא מוציא ממנו תאות הגופניות מאחר שהשכל והתאוה הם דברים מתנגדים ומפיק מלשון ויפק רצון מה' (משלי ח׳:ל״ה):

ע"ד הטבע מוסיף תיקונם אברי הגוף כשמשתמשים בהם תמיד הם מתחזקים ובהפסק שמושם הם נחלשים כנודע לחכמי הטבע. שאם יהיו עיני האדם סגורים זמן ארוך תחלש חוש הראות וכן שאר חושים. ואף הידים והרגלים אם ינוחו מפעולתם יחלשו מאד:

והנהגתו על מה שהוטבע עליו. ר"ל שממעט להנהיג עיון שכלו להשתמש בו בענין שטבעו כן:

והצריך הדוחק כלומר לפיכך הצריך ההכרח להמציא ענין תשמיש תדיר לשכל והיא התורה:

ויזך ויזהיר יהיה זך ומאיר ע"י עיון התורה וע"ד שאמר הכתוב אם כהה הברזל והוא לא פנים קלקל וחיילים יגבר ויתרון הכשיר חכמה (קהלת י׳:י׳) ר"ל כמו שהברזל אם אין משתמשים בו ומחדדים פניו הוא כהה אינו חד ומעלה חלודה כן דרך החכמה: