טוב הלבנון, שער שישי - שער הכניעה י

לכלכלתו לסבול תאותיו:

לגובה לבו מחמת גובה לבו:

ולספקו שאר עניני הצטרכותו:

עם כניעתו בעבור כניעתו:

למה שיגיעו לכל מה שיגיעו:

כלו לא ימלא מחסורו מי שהוא גאה כל המציאות אין די לו למלאות תאותו: ובס"א והגאה כאלו לא ימלא וכו':

ובטן רשעים תחסר בטן כנוי לבני מעים כלו' לב רשע תמיד חסר אין שום דבר ממלא תאות לבו:

בעבור שפלותו כל אשר יקרהו אין נראה בעיניו לנפילה ממדרגתו הנמוכה בנפשו:

הילל בן שחר כוכב המאיר, לגאותו היה דומה בעיניו ככוכב המאיר בשמים והיתה נפילתו דומה לו כנופל מן השמים:

על עילת הדבר טעם הדבר שאינו נוהג סלסול ושררה בנפשו לדקדק בפסיעותיו:

יותר רחוק מדרך הגאוה והוא לנהוג סלסול בעצמו כדרך המלכים:

ויותר ממהר להשלמת הרפץ כלו' מאחר שאיני הולך מחמת שאני חפץ בהילוך לטייל ולסלסל בו רק בכדי להגיע אל מקום חפצי א"כ אני ממהר בו כדי שיושלם חפצי יותר מהרה:

במה היית וכו' במה זכית להיות אדון לכל בני דורך:

שלא ראיתי לו שלא הסכמתי בלבי שלו מעלה יתירה עלי:

ירא אלהים שהוא העיקר וזה כל האדם כמה שנאמר יראת ה' היא אוצרו, ואמרו חז"ל גדול תלמוד שמביא לידי מעשה:

ליתרון חכמתו וכו' וכמו שאמרו אם אין חכמה אין יראה:

כי חשבונו בעונותיו:

מה שהיה ממנו מה שאצלו מן העונות:

ולא זזתי ולא סרתי:

את כל אדם בין גדול ממך בין קטן ממך:

שפל רוח בפני כל אדם:

לפיכך זכה קנה לחתוך ממנו קולמוס וכו' רמז בזה שמחמת שהיא רכה חותכים ממנה קולמוס לכתוב ספר תורה כן האדם שהוא רך זוכה לתורה ורמזו עוד שכמו שהקנה אף שהיא רכה מבחוץ עוד היא מבפנים רכה יותר שאין שם רק האויר כן האדם צריך שיהיה רך בפנים יותר מבחוץ לא שיהיה רך מבחוץ וקשה מבפנים, כאותו שנאמר עליו (תהילים נ״ה:כ״ב) רכו דבריו משמן והמה פתחות. וזה שאמרו לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז, שארז אעפ"י שקליפתו החיצונה דהיינו הסיב הוא רך עכ"ז הוא קשה מבפנים:

קרוב להשיג החכמה וכו' כי לומד מכל אדם ואמרו רז"ל איזהו חכם הלומד מכל אדם:

מהם מן עבודות ה':

לרום לבבו נראה לו חרפה להטפל בעבודות קלות שכל אדם יכול לעסוק בהם:

אמור למלך ולגבירה וגו' כלו' שהמתגאה סופו ליפול מגדולתו כמו שנפלו המלך והגבירה והוא יהויכין המלך ואמו שנשפלו מחמת גאותם וכמו שכתוב שם בענין הזה שמעו והאזינו אל תגבהו כי ה' דבר:

שש הנה שנא ה' ואמר עינים רמות ר"ל שהמתגאה הקב"ה שונאו ומשפילו יותר ממה שהוא באמת, וכענין שרמוז במדרש משל למדינה שהיתה כותבת ענקמון למלך (ר"ל ענקים) היתה אשה אחת שהיה לה בן ננס באתה ואמרה בני ענקמון הוא אמרו לה אם בעיניך ענקמון בעינינו הוא ננס שבננסין ע"כ. הנה מתחלה אמרו שהיה להבן ננס ומפני שאמרה שהוא ענקמון השפילו אותו יותר מן האמת ואמרו עליו שהוא ננס שבננסין:

ומודה ועוזב שמכניע עצמו ומודה על פשעיו הקב"ה מרחמהו:

כי השפילו ותאמר גוה וגו' המשפיל עצמו תאמר להגביהו:

ופקדהו עם נפשך זכרהו תמיד עם מדות נפשך, כמו וה' פקד את שרה:

והעזר באלהים עליו תעשה לך עזר מאלהים על קנית מדה זו, והעזר הוא צווי:

ויכון לך יכוין לך:

השוה לאדם הישר ונכון כמו (איוב ל״ג:כ״ז) ולא שוה לי:

פן אשבע וכחשתי בה' מרוב גאוה:

מדוה חולי:

ימצאני מה שימצאם יעבור עלי מה שיעבור על רוב אנשי העולם הלובשים גאות:

בהם ברפואות:

ומסכל מלשון סכלות:

מאוייך תאותך:

יורנו ואותך כלו' אותנו ואותך המעיין: