טוב הלבנון, שער שני - שער הבחינה א

ושערם בנפש לחשוב בהם בשכלו:

כפי כח הכרת המבחין כי ודאי חקר אלוה לא ימצא לשום אדם ואין גם אחד שיבין חכמתו ית' בשלימות. אך רק מחוייב להכיר מעט כפי אשר בכחו:

כי החכמה ואם סימניה נחלקים ר"ל אע"פ שסימני החכמה מתחלקים הרבה בברואים. ר"ל כל מין ומין שבברואים יש בו מן החכמה בזולת חבירו. עד שנראה שאין מקום לחקור בה:

ביסודה ועיקרה אחת הכל הולך אל מקום אחד והוא אחד וחכמתו אחת:

כשמש אשר היא אחת הואל באר שהשנויים אינם מצד הפועל רק מצד המקבל הפעולות כמו הזכוכית השחור שמקבל אור השמש יתהוה ממנו להט נוטה לשחרות ומן האדום אדום ומן הלבן לבן:

וכמים שמשקין בהם הפרדס שפרחיו שונים ר"ל כשיורדין מים על הפרחים שזה אדום וזה לבן ד"מ נראים המים הטופחים על הפרחים בצבע הפרחים. וכבר היה נראה שהמחבר עשה בזה משל שלא לצורך כי היה יכול להמשיל במים הנתנים על זכוכית אדום ושחור שנראה כצבע שבו הוא הזכוכית. ובאמת ששכל דבריו שנישא משלו מענינים הפועלים כמו השמש שפועלת האור. ובמקבלי האור ישיג שנויים מצד עצמם וכסבור שהשמש עצמו נשתנה. וכמו כן המים הפועלים הצמיחה בפרדס שהוא אחד במראהו. עכ"ז נראה משתנה כשמגיע על הפרחים ובאמת שהמים שהוא הפועל אינו משתנה רק מצד המקבל שהוא הפרח נראה שהמים הם משונים. וכמו כן מה שנראה שנוי בחכמחו הוא מצד דבר המקבל אותו:

והתישב בנעלם ממך עיין בשכלך במה שלא הבנת עד הנה:

כדי שיורה השתנותם על אחדותו ועל חפצו ר"ל שכל הענינים אע"פ שנמצא ביניהם שנויים עכ"ז הם הולכים על סדר אחד לא ישתנה עם הדורות וכמ"ש בס"פ ז' משער היחוד:

כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ ר"ל מצד שהוא חפץ נמצא הרבה פעולות משתנים בשמים ובארץ:

שלא הגענו אליהם לא נוכל לעמוד על תכליתה:

החכמה המגעת כלומר תכליתה ושלימותה: