טוב הלבנון, שער תשיעי - שער הפרישות ה

אבל מה שיאות לתורתנו ר"ל שעד כאן בפרק שלפניו זכר סימני הפרישות בדרך כלל, להבדיל בין פרישות שהוא לשם הבורא ובין הפרישות המזויפת וכאן חזר לבאר הפרישות היותר מובחר הנכון עפ"י דרכי התורה בדרך פרט:

במה שאנו מתיחדים בו מה שתלוי בנו לבדנו בחושינו ואברינו:

במצפונינו חובות הלבבות:

עם הכניעה בצירוף הכניעה:

ורוח נמוכה לכולם שפל רוח בפני כל אדם:

עם הסרת הטורח מעליהם שאף שהוא מרחם ומטריח את עצמו בעבורם עכ"ז הוא אינו מבקש שיטריחו הם בעדו:

ושנתיאש מאשר בידיהם לא נחמוד מכל אשר להם:

תורתם ועולמם לעזור להם בענין עוה"ב ועה"ז:

שנסבול קושי דבריהם שלא נהיה קפדנים על דבורי חברינו:

ושנשפוך שיחנו לפני האלהים וכו' שנגיד צרותינו לפני האלהים ולא נקוה עזר מבני אדם:

ומסורת המוסר ס"א ומצורת המוסר:

שיהיה בטבע הכוסף לו ר"ל שהוא מהדברים שנפשו של אדם מתאוה אליהם:

ולא יכסף לו לא יתאוה לו:

הובלה והמתה שניהם ענין אחד ואולי נבלה היא הנהרגת ע"י חיות רעות ומתה היא המתה מעצמה:

שתיסר נפשך שתרגיל עצנוך:

במיני התענוגים המנועים מצד מצות הש"י אף שנפשו מתאוה אליהם:

שיהיה שוה וכו' שיהיה שוה בעיניך דבר שאסרו הש"י אף שאינו נמאס בעיניך כמו הדבר הנמאס בעיניך בטבעך כי תרגיל טבעך להטותם ע"פ מצות הבורא שאחר שאסרם הבורא ודאי ראוי שיהיו נמנעים בעיניך הרבה יותר ממה שתמאס טבעך שהיא מכחות גופך ומצות הבורא היא מצד כח נפשך:

ולקיחת איסור על פנים אסורים לאפוקי לקיחת איסור על פנים מותרים:

ושתתכבד בקלון חברך שתבקש שיקלה אחיך לעיניך כדי שתתכבד אתה:

בלא הכרח מטבעך שאינך מצטער בעזיבתו ואינך צריך לכוף נפשך המתאוה על זה:

הנצלות מכל חטא לא יגיע חטא לידו ולא יפתנו היצר הרע:

על דרך הויתור קצת יותר מן המוכרח:

מבלי רבוי ולא הפקד לא הרבה מאד ולא חסרים, מל' ולא נפקד (במדבר ל"א):

על הדרך השוה גדרך ממוצע:

המותרים שאינם אסורים:

המפליג בהם בעליהם המביא העוסק בהם להתענג בתענוגים בהפלגה:

וישכח מחוקק את החקוק בספר תורת האלהים:

עד שיהיו בעיניך מותרות התענוגים:

עם חוזק שכלו אעפ"י שהיה שכלו חזק מאד ולא נצטוה רק על פרישת המותר שהוא רבוי הנשים:

וכפי בינתך כפי מתנת יד שכלך אשר נתן לך אלהים תראה לשמור נפשך מן מותרות התענוגים:

מכל אשר יפרישך ממצות האלהים וכו' כלו' שתשמור מאד מכל אשר יפריש אותך ממצות ה' בלבך ובמצפונך לכל הפחות אם לא תוכל להיות פנוי לעניני עוה"ב בכל גופך מחמת טרדת מחיתך שראש הפרישות תיקון המזונות וכמ"ש בסמוך ולא תעזוב ישובו של עולם ותטיל עצמך על הציבור:

ועסקך בו תראה לעסוק בישובו של עולם וכמו שכתב לעיל פ"ג מזה השער בכת הג' שבפרושים וכמ"ש בסמוך בפרק זה וכן אתה צריך להשתמש בהם במה שימלא ספקך וכו':

אבא חלקיה פ"ג דתענית דף י"ט גבי זוגא דרבנן דאשכחו דהוי קא רפיק ואף שהיא עבודה קשה לא מנע עצמו ממנה בכדי ליהנות מיגיע כפו גם אינה טורדת לבו בעת שהוא פנוי ממלאכתו וכן שמאי והלל:

ושמאי במלאכת הבנין בפ"ב דשבת דף ל'גבי גר שבא לפני שמאי לגיירו על מנת שילמדנו כל התורה כשהוא עומד על רגל אחת דחפו באמת הבנין שבידו נשמע מזה שבנאי היה:

והלל היה מתפרנס בדוחק וצער כנזכר פ"ג דיומא דף ל"ה אמרו עליו על הלל הזקן שבכל יום ויום היה עושה ומשתכר בטרפעיק חציו נתן לשומר בית המדרש וחציו לפרנסתו ופרנסת אנשי ביתו פעם אחת לא מצא להשתכר עיי"ש:

ואל תמנעך פרישותך וכו' ר"ל מאחר שאתה יכול להיות פרוש בלבך עם קיום מלאכתך תראה שלא תעזוב מלאכתך מפני פרישותך אף שבשעת המלאכה אי אתה יכול להיות פרוש:

מפני שאתה מכוין וכו' כי גם בשעת העסק במלאכתך יש בו כוונה לעבודת אלהים ומצוה:

כאשר הקדמנו והוא בפ"ד משער עבודת האלהים שכתב שם וכאשר נחקור על די הספק להגיע מן העולם אל המזון נמצאנו מצוה בו וכו' ע"ש ובפ"ג משער הבטחון בענין המתחיל וכיון שהתברר שצוה האדם להתעסק בסבות העולם וכו' ויהא נשכר על כונתו:

ואל יספיק לך מה שאמרנו וכו' ר"ל שאע"פ שאמר שאין למנוע ממלאכתו בעבור הפרישות אם לא תוכל בעבור צורך המזון היינו המזון המצומצם דבר יום ביומו אבל לא בעבור שיזמן לו המזון לימים הבאים כי ראוי לו לבטוח בהש"י שלא ימנע ממנו פרנסתו דבר יום ביומו כמ"ש חז"ל, וכמו שזכר המחבר בפ"ד משער הבטחון מענין זה וז"ל ויהיה נשכר על זה כמו שאמר הבורא על אבותינו במדבר ויצא העם וגו':

כי המשקיף על מצפונך הש"י היודע תעלומות לבך שמעשיך לשם שמים יעזרך לקיים מחשבתך לזמן פרנסתך דבר יום ביומו שכל המקיים את התורה מעוני מתוך צמצום הפרנסה סופו לקיימה מעושר מתוך הרוחה והצלחה:

וכל המבטל את התורה מעושר שממתין עד שיקבץ העושר סופו לבטלה מחמת עוני שאפי' פרנסת יומו לא ישיג:

לאסור לשונך ולבלום לקשור ולחסום כמו עדיו לבלום (תהלים ל"ב):

בלי מצוע בלי צורך ענינים אמצעים לו כמו שהענין בשאר חטאים שאינם נגמרים רק ע"י סיבות אחרות העוזרות לו משא"כ בחטאים התלוים בלשון:

ואל תתיר לא תתיר קשר מאסרו:

והקדימהו כו' הכתוב הקדים הלשון על שאר החושים:

מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב נצור לשונך מרע וגו' תלה הכתוב החיים הנצחיים וטובות ימי עה"ז בלשון וגם הקדימהו להזהרת שאר האברים ללמדך שהצלחת האדם בעה"ז ובעה"ב תלוי בלשון:

ובספרינו מן ההזהרה כו' בספרינו הקדושים יש הרבה מן ההזהרה על מיעוט הדברים:

שאיננו נעלם מרובו ופרסמו רוב בני אדם יודעים מזה והוא מפורסם:

מותר לא יועיל לך דברים בטלים:

ופקוד זה ממך תמיד תזכור הרעות המגיעות לך מעצמך:

כפקדך מעוות אויביך כמו שאתה פוקד וחושב על העוות וההיזק המגיע לך משונאיך איך תסלק אותם מעליך:

אורך מחשבתך וכו' תחשוב הדברים אשר תרצה לדבר בהם ותבחון אותם בלבך ותחשוב עליהם בנפשך ואשר ראוי לך לתקנות העולמים תשים במחשבתך והשאר תסיחם מלבך:

והחשבון חשבון הנפש ע"פ פקודת הבורא:

באורו באור שלו:

מן הטוב והרע ועכ"ז אין אתה נענש על מצפון לבך וגם אי אפשר שיגיע לך איזה נזק מן המצפון בעניני העולם:

מה שאינך חפץ בצאתו כי ברוב דברים לא יחדל פשע, וכבר אמר החכם מי שלשונו רחב ולבו קצר לא ינצל מן המצר:

השמים מספרים כבוד אל כלו' בני אדם הרואים נפלאותיהם הם מספרים כבוד אל וכמו שכתוב אחריו בכל הארץ יצא קום ובקצה תבל מליהם:

ממותרי הדברים דברים בטלים:

ממיני הזמר וכו' המושכים את האדם אחר רבוי התענוגים המביאים אל תענוגים אסורים:

לאסור לקשור:

שתמעיט במיני הלפתן כדי שלא ירגילו אותך באכילה גסה כי רווחא לבסימא שכיח:

כדי להגיע הלחם אל בטנך באיזה ענין שיהיה אף בלי הרגשת התענוג באכילתו מאחר שעיקר אכילתך אינה רק לקיים חיי גופך ואין הבדל לזה ברדת הלחם לבטנך באיזה אופן שיהיה:

בעת המנעו כשיחסר ממך אל יטרד מחשבתך בדאגה בעבורו ולטרדך מעבודת ה':

שתהיה תנועת אבריך וכו' כי אכילה גוררת השינה וכבדות האברים:

אפילו יום אחד עכ"פ יום אחד:

להטביע נפשך שיהא בטבע נפשך:

שלא להרגיש שלא תתפעל ותצטער:

כדי ליסרה ליסר תאות נפשו:

לרפואה לקיום חיות נפשו:

לתועלת גופך לאיזה ענין רפואה לגופך:

ומחברת בני אדם עליו כי דרך השותים יחד לדבר ברכילות ולשון הרע מתוך שכרותם ושמחת לבם כמש"ה ישיחו בי יושבי שער ונגינות שותי שכר:

לץ היין הומה שכר איש האוהב יין יפקד שכלו ואינו רק לץ והומה תמיד אחר השכרות:

יורש נעשה רש ועני ממעשים טובים וקניני עה"ז:

ומהרע לזולתך לעשות רעה לשום אדם בחזקת ידך:

בהתנשאך כשתתנשא ויהיה לאל ידך לעשות רעה לבני אדם בזרוע עוזך ובהרמת ידך כלקיחת שוחד וכיוצא בזה:

וימנעך מן השאלה מלשאול מתנת יד מן הנדיבים:

ומקנות חסד עמך שיעשו חסד עמך בהלואות וישאו ויתנו בעבורך:

ותקנה זכיותיך לזולתך שהמעניק אותך ועושה חסד עמך יטול חלק מן השכר המזומן לך כמו שאמרו חז"ל על שמעון אחי עזריה:

ולא תהיה למשא על בני אדם שלא תהיה משא על בני אדם ויבוזו אותך ונמצא שם שמים מתחלל כי יהיו לומדי התורה לבוז בעיני עמי הארץ בראותם שהם משכימים לפתחם ושוקדים על דלתותם:

תקון המחשבה כדי שלא יהיה טרוד בעבור צורך מזונותיו ויבטל התורה והמעשים טובים וכמו שאמרו חז"ל מחשבה מועלת אפילו לדברי תורה:

תקון הספק די ספוק מזונו:

בספקו בענינים המספיקים מזונותיו:

מבקשי המותרים מלבקש המותרות:

מי ידור לנו אש אוכלה כלו' מי יעמוד בעדנו לשכך חמה בוערת:

הולך צדקות היינו התלוי ברגלים. ודובר מישרים היינו התלוי בלשון, מואס בבצע תלוי בתנועת ידים, אוטם אזנו תלוי בחוש השמיעה, ועוצם עיניו היינו חוש הראיה:

ואח"כ קבצם החכם שלמה המלך ע"ה. ואף שהוא היה קודם לישעיה עכ"ז אמר אחר כך לפי ענין סדורם שסדרום רז"ל בפ"ק דב"ב דהיינו סדר משלי שהוא בכתובים אחר ישעיה שהוא בנביאים:

וחבר אליהם הלב שזכר עמהם הלב שהוא העיקר ויסוד כל החושים לרע או לטוב:

יפיח כזבים ידבר כזבים:

כבדולח ?פעריל בל"א:

אם תתיר ממנו תחתוך ממנו אחד וינתק החוט יתפזרו כלם:

אמר בתחלה שומע שהוא שמיעה בעלמא:

ואח"כ לשקוד שהוא שקידה בזמנים תמידים:

ואח"כ לשמור שהוא התמדה ושמירה מבלי הפסק:

ויצרי לבבנו הטובים והרעים ר"ל מדות נפשותינו הטובים והרעים הכל ניחד לעבודת אלהינו כענין שזכר המחבר בפ"י משער עבודת האלהים:

במעשיך כל מעשיך יהיו לש"ש כדי הצריך לך במזונותיך בהכרח כנזכר למעלה:

ולא להותיר כו' שיהיה לך מותרות ממון בעבור הפרישות:

שתקצר מאוייך שלא תבקש תאות לבך בעולם להכין לך מקניניו רק תדמה בנפשך כאלו אתה נוסע ממנו בפנות היום ומעתה למי אתה עמל:

ותנוח דעתך כו' שלא תבעט ביסורין וגזירות ה':