תוספות הרא”ש על ברכות צט

כתיב הבקר אור התור' קראה לבוקר אור תני ר' ישמעאל בבקר בבקר שמות י"ט] כדין ליתן תחום לבקרו של בקר א"ר יוסי בר בון אם אומר אתה ליתן עוביו של רקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין [ותני באחד בתקופת ניסן ובאחד בתקופת תשרי היום והלילה שוין א"ר הונא] נלפינה מדרך הארץ שרי מלכא נפיק אע"ג דלא נפק אמרי דנפק שרי (מלכא) על לא אמרי דעל עד שעתא דייעול

ר' אחאי ואמרי לה ר' אחא משעה שרוב בני אדם נכנסין להסב. פרש"י בלשון אחר בערבי שבתות, ולא נהירא דלפי מאי דמסקינן דעני וכהן לאו חד שיעורא משמע שחוזר לסברתו הראשונה להא דקאמר דעני ובני אדם בערבי שבתות חד שיעורא הוי דאל"כ אלא תלתא שיעורא הוו א"כ הי' לו לדקדק עני ובני אדם הי מיניהו מאוחר אלא עני ובני אדם חד שיעורא וא"כ קשיא דר' אחא היינו ר' חנינא, הילכך נראה כפי' שני דבחול איירי ופשיט ליה שהוא מאוחר מכולם שאין דרך בני אדם למהר סעודתן בחול דהא מתעסקין בצרכיהן קצת בבואם מבית הכנסת קודם שיאכלו

ר' חנינא היינו ר' אליעזר ותימא ולימא ב' שיעורין הן עני וקדש היום, וי"ל דלא מסתבר ליה לחלק כ"כ בשיעור דזמן שכיבה קודם צאת הכוכבים, ורב האי גאון פי' דחלוקתם של הני רבנן שנחלקו בברייתא כל חדא וחדא תלויה בדבר דר' אליעזר דאמר משעה שקדש היום סבר ובא השמש ביאת שמשו הוא דהיינו תחילת שקיעותו ומאי וטהר טהר גברא, וקדש היום ר"ל שהוא ראוי לקדש שהוא זמן הראוי להוסיף מן הקדש אל החול ולא בבה"ש שהוא חצי מיל, ור' יהושע סבר ביאת אורו ומאי וטהר טהר יומא ור"מ כר' יהושע אלא דמקדים מעט כשיעור טביל', ור' חנינא אומר דלא תלינן שיעורא בתחילת הלילה אלא משעה שהעני נכנס לאכול פתו לאחר שמספר עם שכיניו ואז הוא זמן שכיבה לרוב בני אדם, ור' אחא אומר משעה שרוב בני אדם נכנסין להסב שהוא מאוחר יותר לפי שמספרים בתחילת הלילה ברחוב העיר על פתחיהן זה עם זה, וכיון שכן הוא אי שיעורא דר' חנינא קדים לשיעורא דר' יהושע אין לך שיעור אחר לתלות אלא שיעור דר' אליעזר דהוא ביאת שמשו

[דף ג' ע"א] ותרי תנאי אליבא דר"מ. וא"ת אמאי לא משני דאידי ואידי חד שיעורא הוא, וי"ל דלא מסתבר ליה למימר שימהרו בני אדם כ"כ לאכול בערבי שבתות בזמן שהכהנים טובלים שהוא מבעוד יום, ועוד דאסיקנא דעני ובני אדם חד שיעורא הוא וא"כ הוי צאת הכוכבים, דשיעור דעני מאוחר, וגם לאידך לישנא דרש"י שבני אדם נכנסין להסב בערבי שבתות א"כ ר"מ היינו ר' אחאי

ואגב אורחיה קמ"ל דאיכא משמרות ברקיעא כי היכא דאיכא משמרות בארעא **(הגה"ה א"ה עיין מעי"ט שמהפך הגירסא וכצ"ל דאיכא משמרות בארעא כי היכא דאיכא ברקיע ע"כ.)** דליכא למימר דעד סוף האשמורה הראשונה דקאמר היינו באשמורת דארעא א"כ מאי קמ"ל עד שליש הלילה דמאי נפקא מינה דאיכא משמרות בארעא אבל משמרות דרקיע ניחא כדמפרש בתר הכי דהקב"ה יושב ושואג וראוי לו לאדם שיהא מיצר ודואג באותם שעות ולשפוך תחנה על חורבן ביהמ"ק כמו שנאמר קומי רוני בלילה לראש אשמורות, ואכתי לא ידעינן פירושא דמתניתין אי הוי שליש הלילה או רביע אלא אברייתא קא סמיך דתניא ר' אליעזר אומר שלש משמרות הוי הלילה כי קא חשיב משמורה ראשונה בסופה. כתוב בספר ר' יהודא ברזילי משום דתנא בפ"ק דיומא בכל יום היו תורמין המזבח בקריאת הגבר או סמוך לו בין לפניו בין לאחריו וביום הכפורים מחצות וברגלים מאשמורה (האחרונה) [הראשונה] וכשנזכר הקב"ה אותן עונות שהיו משמשין לפניו במקדש בסוף משמורה ראשונה ובחצי הלילה ובתחלת האחרונה כביכול אין שמחה לפניו, ויהיב בהו תנא סימנא שיכיר בהן אדם כדמפרש ע לקמן

לעולם סוף משמורה קחשיב וא"ת אמאי לא קאמר נמי תחלת משמורה קא חשיב ונפקא מינה ליום המעונן דאין הכוכבים נראין ויהיב תנא סימנא דלא ליתי למקרא ק"ש ביממא, וי"ל דלא אתי למיטעי דדרך העולם להמתין זמן גדול עד שיצאו מיד ספק, ועוד דמסתבר ליה למימר דלסוף משמרות יהיב ר' אליעזר סימנא כדי לידע סוף אשמורה ראשונה דקאמר במתניתין

כיון דחזי דתינוק יונק וכו' ידע דמטי זמן ק"ש וניקום. לא שיקרא מיד דהא ר' אליעזר קאמר במתני' דזמן ק"ש משיכיר בין תכלת לכרתי אלא מתוך שיעמוד בעמוד השחר יכוין לזמן ק"ש

אוי שהחרבתי את ביתי. אית דלא גריס ליה ולקמן נמי ל"ג אוי לאב, וי"ל וה"פ הרבה יש להתאונן ולהצטער על זאת, א"נ אוי למחריבי ביהמ"ק שגרמו לי

היה לך להתפלל תפלה קצרה. תימא הא דאמרינן לקמן בפרק תפלת השחר [דף כ"ח:] דתפלה קצרה אין מתפללין אלא במקום גדודי חיות אבל לא בדרך שלא במקום סכנה, ואי בהביננו מיירי הא לא אשכחן לקמן דקרי לה תפלה קצרה אלא קורא אותה מעין י"ח, ועוד דאמרינן לקמן מאי איכא בין הביננו לתפלה קצרה מכלל דהביננו לא מקרי תפלה קצרה, ועוד דלקמן אמרינן בכל יום מתפלל אדם הביננו ואביי לייט עלה דלא אשכחן דמפליג אביי בין דרך לעלמא, וצ"ל דתפלה קצרה דהכא היינו הביננו ומודה אביי דבדרך מתפללין אותה ודהאי דקאמר לקמן מאי איכא ובין