תוספות הרא”ש על ברכות צח

וגם מתוך הדחק נהגו כן לפי שמתקבצין (עם) הצבור לתפלת המנחה ואלו לא (היינו) [היו] קורין את שמט ומתפללין תפלת הערב עד צאת הכוכבים היה כל א' הולך לביתו והיה טורח להם להתאסף לאחר מכאן ולא היו מתפללין בצבור ולפיכך נהגו העם לקרוא את שמע ולהתפלל קודם צאת הכוכבים וסמכו על הני תנאי כדפירשתי, ושאלו מרב האי גאון לענין צבור שמתפללין ערבית וקורין שמע קודם צאת הכוכבים ולא מצי איניש לעכובינהו איזהו עדין לצלויי בהדייהו ולשבוק ק"ש עד צאת הכוכבים [או לעכובי עד צאת הכוכבים] ולצלויי ביחיד כדי לסמוך גאולה לתפלה, והשיב דבארץ ישראל עושין כן ומתפללין של ערבית ואח"כ קורין ק"ש בזמנה ולא איכפת להו למסמך גאולה לתפלה של ערבית וחזינא דק"ש בעונתה דהיינו אחר צאת הכוכבי' עדיף ממסמך גאולה לתפלה היכא דלא אפשר לצלויי ואי צלי ראשונה דבהדי צבור רשות ושניה חובה שפיר דמי, כך השיב רב האי גאון משום שנראה לו שיותר טוב שיתפלל תפלתו עם הצבור מפלג המנחה ולמעלה כר' יהודא ממה שיתפלל ביחיד ויסמוך גאולה לתפלה וכ"ש לדידן שאין אנו סומכין גאולה לתפלה של ערבית שאנו מפסיקין בפסוקי' ויראו עינינו וקדיש

עד סוף האשמורה הראשונה. בהכי פליגי ר' אליעזר סבר בשכבך כל זמן שעוסקין בשכיב' דומיא דבקומך ולא משמע כוליה יומא (אבל) [אלא[ כל זמן שעוסקין בקימה ור"ג סבר האי כמשמעותיה והאי כמשמעותיה דבשכבך משמע שפיר כ"ז שאדם שוכב אבל בקומך לא משמע אלא בשעה שהוא קם

גמרא לתני דשחרית ברישא. שעיקר המצות נוהגות ביום הילכך מצוה דיום חביבא ליה לאקדומה ובקרא נמי הקדים תמיד של שחר לתמיד של בין הערבים

והא קמ"ל דכפרה לא מעכבא להו. וא"ת מאי קמ"ל מתניתין היא בנגעים [פי"ד] ומייתי ליה ביבמות פ' הערל [דף ע"ד:] טבל ועלה אוכל במעשר העריב שמשו אוכל בתרומה הביא כפרתו אוכל בקדשים, וי"ל כיון שאינו מאריך כ"כ בלשונו דרך התנא להשמיענו אגב אורחיה אע"פ ששנוי במקום אשר וכן בפרק נערה [דף מ"ח:] לכתובות לעולם היא ברשות האב עד שתכנס לחופה מאי לעולם לאפוקי ממשנ' ראשונה, (אפי') [אע"ג] שהיא משנה שלימה בפרק אע"פ [דף צ"ו.] ב"ד של אחריהם אמרו עד שתכנס לחופה וכן בריש (ב"מ) [יבמות דף ג'.]

וממאי דהאי ובא השמש [וטהר( ביאת (שמשו) ע השמש] הוא. פרש"י ביאת שמשו שקיעת החמה, דילמא ביאת אורו הוא, שיאור השמש ויטהר האיש (בביאת) [בהבאת] קרבנותיו, וקשה לרשב"ם שלא מצינו ביאה לגבי שמש אלא לשון שקיעה כי בא השמש [בראשית כ"ח] עד בא השמש [שמות כ"ב] ולא תבא עליו השמש [דברים כ"ד] ובלשון זריחה הוא אומר השמש יצא על הארץ בראשית י"ט] כצאת השמש בגבורתו [שופטים ו'] ועוד בני מערבא דפשטוה מברייתא דלאו ביאת אורו אלא ביאת שמשו דהיינו טהר יומא לפשטוה ממתניתין דנגעים [פי"ד] העריב שמשו אוכל בתרומה וממתניתין נמי דקתני משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן דהיינו בערבין, ופירשב"ם ממאי דהאי ובא השמש וטהר ביאת שמשו הוא שנשקע כל השמש ברקיע לגמרי ומאי וטהר טהר יומא דהיינו צאת הכוכבים דילמא ביאת אורו הוא כלומר תחלת שקיעתו של שמש שנכנס הגלגל ברקיע ואור השמש כהה ועדיין יש שהות חמשת מילין עד שיהא כלו נכנס ברקיע ומאי וטהר טהר גברא כדאשכחן קראי טובא עד הערב וטהר, ומשני א"כ לימא קרא ויטהר אע"ג דבדוכתא טובא כתיב ורחץ בשרו במים וטהר הכא דאיכא למיטעי הוי ליה למכתב ויטהר, ובערוך פי' כרשב"ם אך שמהפך הגירסא וגרס ביאת אורו במקום ביאת שמש

ע"ב משעה שהעני נכנס (לביתו) לאכול פתו במלח עד שעה שעומד ליפטר מתוך סעודתו וא"ת ועני זה מתי יקרא את שמע וכי בעניים כותים יהיב שיעורא למילתיה, ור"ח גורס עד שעה שעומד לישן משמע לגירסתו שיתפלל ויקרא ק"ש אחר אכילתו קודם שילך לישן, ולא נהירא דאמרינן לקמן אדם בא מן השדה וכו' וקורא ק"ש ומתפלל ואוכל פתו ומברך, וכן נמי קשה למ"ד לקמן בשעה שבני אדם נכנסין להסב דמשמע שיקרא ויתפלל אחר אכילה, וי"ל שיקרא ויתפלל בשעה שיכינו לו סעודתו ולהכי נקט משעה שעני נכנס משעה שרוב בני אדם נכנסין

ואע"פ שאין ראי' לדבר זכר לדבר. וא"ת והלא ראיה גדולה היא דדרשינן מיניה במגילה [דף ך:] דמצאת הכוכבים עד עמוד השחר הוי לילה לענין כל דבר שמצותו בלילה, וי"ל דודאי לילה אבל לענין שכיבה שתהא זמנה באותה שעה אינה אלא זכר, ותימא כיון דקיי"ל דצאת הכוכבים לילה הוא ואמרינן בשילהי במה מדליקין כוכב א' יום ב' ביה"ש ג' לילה א"כ למה נחלקו תנאים לענין ביה"ש ניחזי אנן בכוכבים, וי"ל לפי שאין אנו בקיאין בשיעור הכוכבים דאמרינן התם לא גדולים הנראין ביום ולא קטנים הנראין בלילה אלא בינונים, ותימא למה לא נחלקו כמו כן בעמוד השחר ויתנו בו זמן מתי הוא, וי"ל לפי שזמנו קבוע מתי הוא והכי איתא בירושלמי (כמה) ר' חנינא] חבריהון דרבנן בעי כמה דתימר בערבית נראו ג' כוכבים אע"פ שהחמה נתונה באמצע ויימר אף בשחרית כן אמר (רבא) [ר' בא] כתיב השמש יצא על הארץ וכתי' ובא השמש וטהר הקיש יציאתו לביאתו מה ביאתו משיתכס' מן הבריות אף יציאתו לכשיתודע לבריות א"ר (אבא) [בא]