תוספות הרא”ש על ברכות קנט

דוכתא דרבנן בתראי לטפויי קא אתו, והכא אינו נראה לי לפרש כן דרבנן קיימי אר' אליעזר דאמר אם רצה לאומרה בברכת הארץ אומרה אפילו לכתחלה וחכ"א א"א לכתחילה אלא בדיעבד ר' יוסי אומר צריך להזכיר תורה פלימו אומר וכו' כל הני תנאי לא פליגי אלא מר אמר, חדא ומר אמר חדא

[דף מ"ט ע"א] ומלכות בית דוד בבונה ירושלים לא יצא ידי חובתו פר"ח דקיי"ל בכולהו אם לא אמר לא יצא ידי חובתו

מאן דאמר אינה צריכה מלכות קסבר דאורייתא פרש"י ואע"פ שהיא מן התורה פותח בה בברוך ואע"פ דסמוכה לחברתה לפי שכולה הודאה אחת היא ואין בה הפסק ודומה לברכת הפירות וברכת המצות, ולא נהירא כי למה יש לשנותה משאר ברכות שלפניה שאין פותחין בהם בברוך, הילכך נראה דלמאן דאמר דאורייתא לא היה פותח בה בברוך והיה חותם בה בברוך כשאר ברכות הסמוכות ותניא נמי בתוספתא ר' יוסי הגלילי היה מאריך בה וחותם בה ומדהאריך בה משמע דסביר הטוב והמטיב דאורייתא והיה עושה אותה ארוכה כמו שאר ברכות ולכך היה חותם בה ומסתמא לא היה פותח בברוך, וכן אמרינן לעיל (דף מ"ו ע"ב] תדע דהטוב והמטיב לאו דאורייתא שהרי פותח בה בברוך ואינו חותם בה בברוך משמע שאם היה מן התורה היה לה להיות כמו הארוכות שתחתום בברוך ולא תפתח בברוך כיון דהיא ברכה הסמוכה לחברתה

מאן דאמר צריכה מלכות קא סבר [דרבנן]. והכי נמי קאמר רב פפא לקמן לפרושי דברי ר' יוחנן שצריכה שתי מלכיות לבר מדידה חד בשביל בונה ירושלים וחד בשביל ברכת הארץ אע"ג דברכת הארץ לא הויא צריכה מלכות כיון דסמוכה לחברתה מ"מ כיון שתקנו בשביל בונה ירושלים דלא סגיא דלא תקון משום מלכות בית דוד תקנו נמי משום ברכת הארץ, הילכך בבונה ירושלים אין לומר אבינו מלכנו רוענו דמוכח הכא דלית בה מלכות [רק מה] שמזכירו באמצע ברכה מלכות [ומ"מ יש להסתפק שהרי אתה רואה שלא דקדקו חכמי ישראל שסדרו סדר ברכות שלא לומר מלכות באמצע הברכות באותם ברכות שאינן צריכות מלכות כמו ברכה ראשונה של י"ח אומר בה מלך עוזר ומושיע ומגן וכן באתה גבור מלך ממית ומחיה וכן בכמה ברכות וכן מ"ש מלך אוהב צדקה ומשפט [הרי[ כיון שאינו אומר מלך העולם כמטבע שאר ברכות שיש בו מלכות לא קרי לה מלכות

ולא ידענא אי אמר בה שמחה. פרש"י דר' זירא אמר לה ולפי לישנא דתלמודא משמע דרב גידל אמרה

אי אמר בה שמחה וכו'. דר"ח לא שייך בה שמחה או שמא כיון דכתיב וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם איתקש ר"ח ליום שמחה ועוד דשמחה כתיב ברגלים ומצינו ר"ח דאיקרו מועד אבל בשבת לא אשכחן דכתיב ביה שמחה אי חתים אי לא חתים. מילתא דתמיה היא היאך נסתפק בזה כיון שתקנו ברכה זו לאומרה בר"ח כמו בשבת ויום טוב למה לא יחתום בה כמו בשבת ויו"ט, ואפשר דהנך ב' ספקות הך בהך תליא דבשבת דקאמר לאות וברית הוי מטבע ארוך כיון שמזכיר בה אות וברית וחותם בה וכן בי"ט שמזכיר שמחה וזכרון, ונראה דאע"ג דתלמוד לא קא פשיט לה נראה שאין לשנותה משבת ויו"ט ויש לחתום בה אע"פ שהיא סמוכה לחברתה פותח בה בברוך כיון שהיא מדרבנן מידי דהוה אטוב והמטיב ועוד שאינה אלא אקראי בעלמא ולענין שמחה כיון דלא איפשטא נראה שאין לאומרה ומסתבר למימר דלא שייך שמחה בר"ח, ואי איקלעו יו"ט ושבת בהדי הדדי כולל ואומר ברוך שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות וברית וימים טובים לעמו ישראל לשמחה ולזכרון ברוך מקדש השבת והזמנים וכן שבת ור"ח

[ע"ב] אבל פתח בהטוב והמטיב חוזר לראש וכאן אין עקירת הרגל אחר אלא סילוק סדר הברכות דאורייתא הוי כמו הפסקה, וי"מ כיון דעדיין לא סיים הטוב והמטיב אין צריך לחזור [לראש] ברכת המזון דלא גרע ברכת הטוב והמטיב ממי שרגיל לומר תחנונים לאחר תפלתו שאם טעה ולא אמר של ר"ח בעבודה כל זמן שלא סיים לומר תחנונים אין צריך לחזור כל התפלה הכא נמי כל זמן שלא סיים ברכת הטוב והמטיב אינו צריך לחזור לברכת הזן אלא חוזר לתחלת בונה ירושלים, ולא מסתבר לי דשאני התם דשלש אחרונות כברכה אחת שהרי אם טעה ולא הזכיר בשים שלום בספר חיים בעשרה ימים שבין ר"ה ליום הכפורים וכן וכתוב לחיים במודים לדברי ר"י דכתב דמחזירין אותו אינו חוזר לאותה ברכה שדילג בה אלא לתחלת רצה דהנך ג' חשובות ברכה אחת לענין דילוג וכן ברכת המזון חשובות כלם כברכה אחת וצריך לחזור לראש

דאי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל. לאו משום דמותר להתענות בר"ח כדאמרינן פ"ק (דר"ה) [דתענית דף י'] ובמגלת תענית דאסור להתענות אלא ה"ק אי בעי לא אכיל דבר שצריך ברכת המזון שאפשר שיאכל פירות או ירקות רק שלא יתענה

שבתות וימים טובים דלא סגיא ליה דלא אכיל משמע הכא דבי"ט לא סגי בלא פת דבר שצריך אחריו ברכת המזון וקשה דבפ"ק דסוכה (דף כ"ז.] קאמר גבי מתניתין דקאמר ר' אליעזר י"ד סעודות