תוספות הרא”ש על ברכות קמה

את הפת, הילכך נראה לפרש דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה דהיינו כגון בשר ודגים וירק ודייס' שרגילין לקבוע עיקר סעודה עליהם ולאכול בהם את הפת ואע"פ שאוכלין אותן בלא פת אין טעונין ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם דכיון דעיקר הסעודה הם פוטרן ברכת הפת וכן ברכת המזון פוטרן וכן משקין הבאין בתוך הסעודה חשיבי באין מחמת הסעודה לפי שאין אדם יכול לאכול בלא שתייה וחשיבי כעיקר הסעודה ואין טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם חוץ מן היין הואיל והוא גורם ברכה לעצמו טעון ברכה לפניו כדתנן במתניתין אבל לא לאחריו כדמוכחא שמעתא דערבי פסחים (דף ק"ג:] בעובדא דתלמידי דרב דחד מינייהו בריך אכסא קמא ואכסא דברכתא ומפרש טעמא בפרק כיסוי הדם [דף פ"ו] משום דברכת המזון הויא הפסקה אלמא דלא בריך על היין שבתוך הסעודה ברכה אחרונה דאי בירך לאחריו למה לי טעמא משום הפסקה דברכת המזון תיפוק לי' משום ברכה דעל הגפן שבירך, ומחד מינייהו דבריך אכסא קמא ותו לא אין להוכיח שלא תועיל ברכת המזון לפטור ברכה שלאחר היין היכא דמברך בלא כוס ואין לו עוד יין לשתות ולא פטרה ברכת המזון את היין ששתה, הא ליתא דודאי כשהכוס בידו ודעתו לשתות לא חשיבא ברכת המזון הפסקה ואין צריך לברך על היין של כוס של בהמ"ז אבל היכי שאין לו יין עוד לשתות בהמ"ז קאי נמי על היין ששתה, וכן פי' בה"ג דברי' הבאים מחמת הסעודה כגון בשרא וכוורי וכל מיני בשולי דדרכייהו למיכל בהו ריפתא וכן ירקי ובוציני אין טעונין ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם

שלא מחמת הסעודה בתוך הסעודה. פרש"י כגון דייסא [כרוב] ותרדין שאינן לפתן והם למזון ולשובע טעונין ברכה לפניהם דלאו טפלה נינהו [ולא לאחריהן] דברכת המזון פוטרתן, וכן פי' בה"ג דברים הבאים שלא מחמת הסעודה בתוך הסעודה כגון חביצא ודייסא טעונין לפניהם ולא לאחריהם. ולא יתכן כלל לפרש דעל דייסא אצריך לברך לפניו ולא יפטר בברכת המוציא דאין לך מחמת הסעודה יותר מזה דהוא עיקר סעודה ואמרינן נמי לקמן בפירקין (דף מ"ב] בירך על הפת פטר את הפרפרת וכ"ש מעשה קדירה ואמרינן [לעיל דף ל"ז] ואלו הן מעשה קדירה חילקא וטרגוס וטיסנא דהיינו דייסא. ועוד הקשה ה"ר יוסף דלעיל אמרינן דמברך על הצנון ופוטר את הזית משום דצנון עיקר כ"ש הכא דפת עיקר ואין לדחות ולומר דלעיל מיירי שאוכל הצנון והזית יחד דלא משמע הכי אלא שאוכלן זה אחר זה ואוכל את הזית לבטל מרירת הצנון, וכן פירש בערוך דדייסא אין טעון ברכה לא לפניו ולא לאחריו דממה נפשך אי חשיבא כנהמא כדאמרינן [ביצה דף ט"ז ובפרק הנודר מן המבושל דף מ"ט] בבלאי טפשאי דאכלי נהמא בנהמא פת פוטרת פת ואי לא חשיב כנהמא הוי כשאר תבשיל שפת פוטרתו. וא"ת מאי שנא דייסא מפת הבאה בכיסנין דאמרינן דטעון ברכה לפניו אע"ג דמשמע דאיירי אפילו הביאו בתוך הסעודה דומיא דהביאו לפניהם תאנים וענבים דאיירי בהו, וי"ל משום דדייסא להשביע והוא עיקר הסעודה אבל פת הבאה בכיסנין באה לעידון ולהתענג להקל מכובד המאכל כדאמרינן עירובין דף כ"ט ע"ב הני כיסני מעלי לליבא ולכך טעונה ברכה לפניה דלא מיפטרא בהמוציא אבל לא לאחריה דברכת המזון פוטרתה טפי מתאנים וענבים לרב ששת משום דמזון הוי

לאחר הסעודה. פרש"י דברים הרגילין לבא לאחר הסעודה כגון פירות אפילו הביאן תוך הסעודה שלא מחמת ליפתן טעונין ברכה לפניהם דלאו טפילה נינהו ולאחריהם דאין ברכת המזון פוטרתן דלאו מזון נינהו, וכן פי' בה"ג דברים הבאים לאחר הסעודה כגון תמרי ורימוני ושאר מגדים ואייתינהו וקאכיל להו בתוך הסעודה טעונין ברכה בין לפניהם בין לאחריהם ולפי דבריהם פסקא דרב פפא כרב ששת, ועוד כתב בה"ג מה שדייסא וחביצא נפטרין בבהמ"ז משום דהוי מזון אבל תמרי ורימוני ושאר דברים לאו מיני מזון נינהו הילכך לא מיפטרי בברכת המזון, וקשה לפירושם שתלו הטעם בשביל דמזון נינהו ולכך נפטרו בברכת המזון דאי איתא להאי טעמא הוה ליה לתלמודא לפרושי אלא טעם הפטור במה שבאין מחמת הסעודה ועוד כל מילי דזייני לבר ממים שייכא בהו ברכת הזן וניהו דמזון לא שייכי בהו מ"מ ברכת הזן וברכת הארץ וברכת ירושלים דעדיפי טפי מעין ג' יפטרום, ועוד דפי' דלאחר הסעודה אינו שוה למה שאמר בתוך הסעודה שהרי גם בתוך הסעודה הוא בא אלא שרגילין לבוא לאחר הסעודה והעיקר חסר מן הספר, ועוד בתוך הסעודה דגבי מחמת הסעודה אמאי איצטרך לאומרו פשיטא שבתוך הסעודה אוכלין אותם כיון שבאין ללפת, ועוד בשר ודגים וביצים וגבינה וכיוצא בהם שלא באו ללפת אלא לאכול בפני עצמו לא השמיענו רב פפא מה דינם שהרי אינן דומין לא לדבר הבא מחמת הסעודה דהיינו מזון ולא לדבר הרגיל לאחר הסעודה דהיינו פירות דאלו ודאי רגילין הן לבא בתוך הסעודה ואינם מזון, הילכך נל"פ דברים הבאים שלא מחמת הסעודה כגון תאנים וענבים וכל מיני פירות ומקרי שלא מחמת הסעודה לפי שאינן כמו בשר ודגים ומיני מלוחים שרגילין לבא לעיקר הסעודה טעונין ברכה לפניהם לפי שברכת המוציא אינה פוטרן כיון דלא מעיקר סעודה הם ולא לאחריהם דבהמ"ז פוטר כל מה שאכל בתוך הסעודה והיינו כרב הונא וכרב נחמן ודלא כרב ששת: