תוספות הרא”ש על ברכות קמב

דלא יצטרך לברך, ומסיק בירושלמי עד כמה [יברך[ רבי חנינא ור' מונא חד אמר [עד] כזית וחד אמר עד פחות מכזית [מאן דאמר כזית כהא דתנינן (מנחות דף ע"ה) תמן וכולן פתותין כזית מאן דאמר עד פחות מכזית] כמאן דתנא דבי ר' ישמעאל עד שמחזירין לסולתן

ה"ג רש"י הביאו לפניו פתיתין ושלמים אמר רב הונא מברך על הפתיתין ואם הפתיתין גדולים מן השלמים צריך לברך עליהם ור' יוחנן אמר שלימה מצוה מן המובחר, והקשה ר"ת דמחלוקת מופלג הוא זה דרב הונא מצריך לברך על הפתיתין הגדולים ור' יוחנן על השלימה ודמיא לההיא אלו קשרים דף קי"ב] השתא פטור אבל אסור קא קשיא לי חייב חטאת קאמרת לי, ועוד מאי שנא הכא דנקט פתיתין ולקמן נקט פרוסה של חטין, ופי' ר"ת דה"ג הביאו לו פתיתין גדולים ושלמים קטנים אמר רב הונא מברך על הפתיתין, פי' אם ירצה והוא הדין על השלמים קטנים דכי הדדי נינהו ר' יוחנן אמר מברך על השלימה אבל פרוסה של חטין ושלימה של שעורים מברך על הפרוסה של חטים ואפילו היא קטנה דלשון פרוסה משמע חצי השלם כמו אחד שלא יטול פרוסה [מנחות דף עז ע"ב] וכמו מנה לאביך בידי והאכלתיו פרס [שבועות דף מ"ב ע"א] ולהכי נקט לעיל פתיתין והכא פרוסה [ורבותא אשמועינן] אע"ג דפרוסה של חטין קטנה צריך לברך עליה תחלה משום דכל הקודם בפסוק קודם לברכה, ופסק ר"ת כר' יוחנן לגבי רב הונא דרב הונא ליתא לגבי רב שהיה תלמידו כ"ש לגבי ר' יוחנן דרב לגבי ר' יוחנן ליתא והכי אמרינן בפ' מי שהוציאוהו [דף מ"ו ע"ב במקום ר' יהודה ליתא במקום ר' יוסי מבעיא הילכך פרוסה קטנה של חטין ושלימה של חטין לדברי הכל מברך על השלימה פתיתין גדולים של חטים ושלימה קטנה של חטים הלכה כר' יוחנן דשלימה מצוה מן המובחר ואפילו אי הוו פתיתין מפת נקיה ושלימה מפת הדראה כיון דשניהם מחטים מברך על השלימה אבל פרוסה של חטים עדיפא משלימה של שעורים ובתוספת' דברכות [פ"ג] תניא מברכין על הדגן שהוא מן המובחר כיצד שלימה של גלוסקאות ושלימה של בעל הבית מברך על השלימה של בעל הבית פרוסה של חטים ושלימה של שעורים מברך על הפרוסה של חטים פת שעורים ופת כוסמין מברך על של שעורים והלא כוסמין יפין [הימנה אלא] שזו משבעת המינין וזו אינה משבעת המינין ואמרינן עלה בירושלמי ר' יעקב בר אחא בשם ר' זעירא דר' יהודה היא דאמר אם יש ביניהם מז' המינין עליו הוא מברך פת טמאה ופת טהורה ר' חייא בר אבא אמר מברך על הטהורה פת נקיה טמאה ופת קיבר טהורה ר' חייא בשם ר' אחא אמר על איזה שירצה יברך וכן הדין בפת של כותים ופת של ישראל

כתנאי תורמין בצל קטן. פרש"י דקאי אפרוסה של חטין ושלימה של שעורים וכן פר"ת, ואע"ג דבצל הוי מין אחד וחטים ושעורים ב' מינים מ"מ אייתי שפיר ראיה דלמר חשוב עדיף ולמר שלם עדיף אבל אי הוה קאי כתנאי על פלוגתא דר' יוחנן ורב הונא הא מסקינן דהיכא דאיכא כהן לכו"ע חשוב עדיף ור' יוחנן סבר דשלימה עדיף. וירא שמים יוצא ידי שתיהן אפרוסה של חטים ושלימה של שעורים קאי מדנקט פרוסה ולא נקט פתיתין

מניח פרוסה בתוך שלימה ובוצע. פרש"י בלשון א' בוצע מן השלימה ומ"מ יוצא (מידי) א שניהם קרינא ביה דכיון שמניח שניהם יחד הוי כאלו בצע משניהם, ולשון שני פי' בוצע משתיהן יחד וזה נראה עיקר מדאמרינן לקמן הכל מודים לענין פסח שמניח פרוסה בתוך שלימה ובוצע מ"ט לחם עוני כתיב משמע שבוצע גם מן הפרוסה שכן דרכו של עני, ובפסח רגיל ר"י לבצוע משתיהן יחד ואין זה מצות חבילות מידי דהוה אכוס של קדוש והבדלה שאומר עליו ברכת היין ואמרינן נמי בפ' ערבי פסחים (דף קי"ד ע"ב דמי שאין לו שאר ירקות מברך על חסא בפה"א ועל אכילת מרור ולא חשבינן ליה מצות חבילות וכן ברכת המוציא הוא כמו ברכת היין דקידוש ולא דמי לקידוש וברכת המזון דתרי מילי נינהו ופעמים שלא היה רוצה לשנות המנהג והיה מברך על השלימה (הפרוסה) המוציא ואינה מפרידה לגמרי וחוזר ומברך על [הפרוסה[ אכילת מצה ובוצע, וה"ר מנחם מאונ"א היה מברך המוציא ועל אכילת מצה על הפרוסה ולא היה נוגע כלל בשלימה דאינה אלא משום לחם משנה משום דאמרינן מה דרכו של עני בפרוסה משמע דבין המוציא ובין על אכילת מצה הכל יש לעשות בפרוסה

[דף מ' ע"א] רב ששת אמר אפילו גביל לתורי אין צריך לברך. דכל מידי דשייך למילי דסעודה לא חשיב הפסק וכן השוחט בהמות ועופות ואחר ששחט אחד מהם [אומר] הביאו אחרים לשחוט וכל דבר שהוא מעין השחיטה לא חשיב הפסק

רבי יהודה היא דתנן יבש המעין וכו'. נראה דהלכה כר' יהודה כיון דסתם לן תנא הכא כותיה ואם בירך על פירות האילן בפה"א יצא

כל היכא דאי שקלית ליה לפירא וכו'. הילכך אותן תותין הגדלים בסנה ובאטדים ואותן פריזיי"ש מברכין עליהם בפה"ע דכולן מין אילן הם דכי שקלת לפירא איתיה לגווזא. ותניא בתוספתא כל שמוציא עליו מעיקרו עשב הוא ומברכין עליו בפה"א וכל