תוספות הרא”ש על ברכות קלד

כרם שלם ונקט כרם למעוטי אילני סרק וה"ה אם נטע ה' אילנות מאכל חוזר עליו מעורכי המלחמה

וחד תני כרם רבעי. הקשה ה"ר אלחנן תיקשי ליה מהא דתנן [בכורים פ"ב מ"ו] אתרוג שוה לאילן בג' דרכים לערלה ולרבעי [ולשביעית], ודוחק הוא לומר דמדרבנן נוהג בה דין רבעי, ונראה דר' חייא ורבי שמעון ברבי תנאי נינהו ובכל מקום שמוצא במשנה נטע רבעי הוא שונה כרם רבעי ובמקום שאין יכול להחליף חולק על אותה משנה וקיי"ל כמאן דתני כרם רבעי דכל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל כדאיתא לקמן בפירקין [דף ל"ו ע"א] הילכך אין נטע רבעי נוהג עכשיו אבל כרם רבעי נוהג וצריך לפדותו אחר לקיטה על שוה פרוטה ושוחקה ומטילה לנהר וכן פי' בשאלתות דרב אחאי [פרשת קדושים סי' ק']

ואתי נמי זית במה הצד דאית ביה צד מזבח השתא לא (מסיק) [אסיק] אדעתיה דבזית ברכה לאחריו דמז' המינין הוא, א"נ התם מיירי באוכל שמן דכתיב זית שמן והכא איירי באוכל הזית ותימא וליפרך מה להצד השוה שבהם שכן חייבין בלקט דפרט בכרם הוא כגון לקט בתבואה אבל [בזית] אין בו לקט כי אם שכחה ופיאה, [וי"ל] אין הכי נמי הוה מצי למפרך הכי אלא ה"ק אפילו תוציא ממנו זית אכתי איכא למיפרך עלה

כרם זית איקרי. ופשטיה דקרא עד כרם וזית, וכן דרך המקרא לחסר וא"ו כמו שמש ירח עמד זבולה, וכן ראובן שמעון וכן תירגם יונתן עד כרמא ועד זיתא

הא תינח לאחריו לפניו מנא לן. ותימא ונילף ברכה לאחריו בגפן דכתיב בז' המינים ארץ חטה ושעורה וכתיב בתריה ואכלת ושבעת וכו' ולוקי הך הילולים לברכה לפניו גבי גפן, וי"ל דמוקי קרא דגפן בענבים דוקא דומיא דתאנה ורימון, והאי דחילול מוקמינן לה בברכת היין כדכתיב להוסיף לכם תבואתו כמו תבואת יקב דהיינו יין ולעולם לאחריו כך פי' ה"ר שמעיה בשם רש"י

ק"ו כשהוא שבע מברך וכו'. לאו ק"ו גמור הוא דא"כ הוה ברכה לפניו מן התורה ולעיל בפ' מי שמתו דף כ' ע"ב] מברך על המזון לאחריו ואין מברך לפניו משום דלפניו לא הוי דאורייתא ואמרינן נמי לעיל בפ"ב (דף ט"ז ע"א] הפועלים אין מברכין לפניה, אלא ודאי לאו ק"ו גמור דאיכא למיפרך מה לאחריו שכן נהנה

דבר שאין גידולו מן הארץ כגון בשר ודגים וביצים. לגבי קמה ונטיעה שגדלין ממש מן הקרקע לא קרי בשר גידולי קרקע לפי שניזון מן הקרקע אבל בעירובין בפ' בכל מערבין [דף כ"ז ע"ב] קורא בהמה גידולי קרקע שניזון מן הקרקע גבי לקוח בכסף מעשר שני דומיא דבקר וצאן דכתיבי בקרא

הא תינח דבר שגידולו מן הארץ. ותימא כל מיני ירקות כגון לפת וכרוב ושומין ובצלים וכיוצא בהם מנא ליה דאיכא למיפרך מה להני שכן מין אילן ויש בהם דין ערלה ונטע רבעי מה שאין כן בירקות ובמין קטניות, וי"ל דאתי מבינייא דכי פרכת מה להני שכן יש בהן דין ערלה חטה ושעורה יוכיח שאין בהם דין ערלה וכי פרכת מה לחטה ושעורה שכן חייבין בבכורים אילנות שאין מביאין מהם בכורים יוכיחו מה לאילן שכן חייבין בערלה וחזר הדין הצד השוה שהם גידולי קרקע וטעונין ברכה אף כל גידולי קרקע טעונין הילכך ליכא לאקשויי אלא מבשר ודגים (וחגבים) וכיוצא בהם. ה"ר יוסף

וכל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה מעל. דאסמכינן ליה לעיל בברייתא אקדש הלולים שיש בו מעילה כקדש, א"נ משום קרא דבסמוך השמים שמים לה'

[ע"ב] וכתיב ואספת דגנך ומוקי לה בזמן שעושין רצונו של מקום, והא לקמן מוקי לה ר' שמעון בן יוחאי בזמן שאין עושין רצונו של מקום דקאמר דמלאכתן נעשית ע"י עצמן, וי"ל דודאי בצדיקים איירי קרא דהא כתיב והיה אם שמוע אלא אינם צדיקים גמורים שיהיו ראוין שתעשה מלאכתן ע"י אחרים, א"נ ר' חנינא בר פפא דריש ליה לקרא כר' ישמעאל דמוקי קרא בצדיקים גמורים

ואספת דגנך (נהוג) [הנהג] בהם מנהג דרך ארץ. ור"י היה אומר דדרך ארץ קבע יותר מתלמוד [תורה] דתנן במס' אבות [פ"ב מ"ב] יפה ת"ת עם דרך ארץ אלמא דרך ארץ עיקר כדדייק ביבמות בפ' החולץ [דף ל"ח:] מדקתני יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב ש"מ יורשי [האב] עיקר, ואין נראה לה"ר אלחנן דאמרינן הכא ראשונים עשו תורתן קבע ומלאכתן עראי ותנן במ"ח דברים התורה נקנית במיעוט דרך ארץ ותנן כל תורה שאין מלאכה לסוף בטלה וגוררת עון, ויש לדקדק מדקאמר עמה מכלל שהתורה עיקר, ובהחולץ לא דייק אלא מייתור משנה דקתני יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב ולא קתני יחלוקו סתמא אלמא יורשי האב הוו עיקר

ר' שמעון אומר אפשר אדם חורש וכו'. לאו משום דסבר ר' שמעון שהוא חייב כל היום] דהא איהו אמר בפ' שתי הלחם [דף צ"ט:] במנחות דאפילו לא קרא אלא ק"ש שחרית וערבית קיים מצות לא ימיש ספר התורה הזה מפיך

דרך טרקסמון. פי' דרך שער וטרק לשון סגירה