תוספות הרא”ש על ברכות קכה

ר"ח בלילה אין מחזירין אותו לפי שאין מקדשין את החדש בלילה הא לאו הכי מחזירין אותו ואמאי והא תפלת ערבית רשות, וי"ל דנהי שהיא רשות אין לבטלה אם לא מפני צורך השעה כגון מפני מצוה עוברת או שרי המייניה דפ"ק דשבת (דף ט':] דלא מטרחינן ליה וכן עלה על מטתו בירושלמי דאין מטריחין אותו שירד, תדע שהרי יעקב אבינו תקנה ואסמכה אהקטרת אברים ופדרים שמצותן כל הלילה וכמו דהנהו לא (מעברי) [מעכבי[ כפרה איהי נמי מצוה בעלמא אית בה, וא"ת הא דאמרינן בשילהי יומא דף פ"ז ע"ב אמר רב תפלת נעילה פוטרת של ערבית רב לטעמיה דאמר צלותא יתירא היא וכיון דצליתו לא צריך ופריך והאמר רב תפלת ערבית רשות כלומר למה מצריך רב תפלה לפוטרה, ומאי קושיא והלא אין לבטלה בחנם אם לא מפני צורך שעה וי"ל דהתם נמי לאו בחנם שהרי מצוה להכין צרכי סעודה למוצאי יום הכפורים שהוא כעין יום טוב דאמרינן במדרש דבת קול יוצאה ואומרת לך אכול בשמחה לחמך, וכן משמע נמי בירושלמי דפרקין דאין לבטל תפלת ערבית בחנם דאמרינן בירושלמי דלמ"ד תפלת ערבית חובה אין תפלת נעילה פוטרת אותה ולמ"ד רשות פוטרת אותה אלמא דאין לבטל אותה אם לא שתפטרנה תפלה אחרת, אע"פ שהירושלמי פליג אתלמודא דידן אהא דקאמר ביומא דרב לא איירי אלא לדברי האומר חובה מ"מ יש להביא ראי' משם שאין לבטל אותה בחנם, ובה"ג כתב גבי אין מקדשין החדש בלילה אע"ג דתפלת ערבית רשות כיון דשויה עילויה חובה אי לאו טעמא דאין מקדשין את החדש בלילה היה צריך לחזור ולהתפלל, ולא נהירא דהא אמרינן בפ"ק דשבת דלמ"ד תפלת ערבית רשות כיון דשרי ליה המייניה לא מטריחינן ליה הא אי לא שרי המייניה מטריחין ליה וצריך להתפלל קודם שיאכל אע"פ שלא התפלל כלל, וכי תימא כיון דהתפלל בשאר לילות שויה עילויה חובה א"כ למה הוצרך לתרץ ביומא דרב דאמר תפלת נעילה פוטרת של ערבית לדברי האומר חובה קאמר הא אפילו לדברי האומר רשות ניחא כיון דשוויה עליה חובה בשאר לילות

מתפלל שחרית שתים. פרשב"ם אם לא נזכר עד המנחה כיון שעברו שני זמנים תפלה עבר יומו בטל קרבנו דלא תקנו חכמים שיחזור ויתפלל כיון שעברו שני זמני תפלות

טעה ולא התפלל מנחה מהו שיתפלל ערבית שתים אבל לא מבעיא ליה אם טעה ולא התפלל של מוסף מהו שיתפלל ערבית שתים דנראה דמילתא דפשיטא הוא דאינו חוזר ומתפלל כיון שעבר זמן המוסף כיון שמזכיר בתפלת המוסף קרבן המוסף אינו ראוי להתפלל אלא בזמן הקרבת המוסף אבל שאר התפלות אע"פ שנתקנו כנגד הקרבנות מ"מ אינו מזכיר בהן קרבנות ורחמי נינהו ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, רשב"ם

דיקא נמי דקתני בטל ולא קתני טעה. כתב הגאון ז"ל בטל מעוות שלא יכול לתקון הוא ולית ליה אלא שכר רחמי דרשות בעלמא הוא אבל שכר תפלת מצוה לית ליה, משמע דאם רצה לחזור ולהתפלל בערבית שתים לתשלומי מנחה שבטל רשאי ושכר תפלת רחמי אית ליה

[ע"ב] טעה ולא התפלל מנחה בשבת. נראה דאם שכח ולא התפלל יעלה ויבא במנחה בר"ק לא יתפלל במוצאי ר"ח שתים כיון שאין לו להזכיר של ר"ח למה יחזור ויתפלל י"ח ברכות כיון שכבר התפלל אותם, ולא דמי להא דאמרינן הכא שמתפלל במוצאי שבת שתים של חול ויצא בה בשל שבת דשאני הכא דאף בשבת ראוי להתפלל י"ח אלא שמפני הטורח תקנו ז' ברכות הילכך כשלא התפלל במנחה ז' יוצא באותם י"ח ברכות שמתפלל במוצאי שבת דאינון נמי שייכי בשבת, וה"ה נמי אם התפלל במנחה בשבת י"ח ולא הזכיר של שבת אע"פ שלא יצא באותה תפלה ואם היה נזכר מבעוד יום היה צריך להתפלל שבע ברכות אפי' הכי לא יתפלל במוצאי שבת שתים כיון שהתפלל כבר י"ח

מפני שיכול לאומרה על הכוס קשיא. וא"ת אמאי לא משני הך ברייתא דשוכח קודם שהעשירו וקבעוה על הכוס כדאיתא לקמן בפ' אין עומדין (דף ל"ג.], וי"ל דלא מצינו ברייתא שנשנית באותם ימים בין שתי התקנות בתפלה ועל הכוס, אע"ג דאותה ברייתא דשניה עלתה לו נשארה בקושיא כיון דלא קאמר תיובתא לא משבשתא היא כך כתב רב האי גאון, וטעמא דמסתבר הוא דכיון דאבדיל בשניה גלי אדעתיה דכיון בראשונה לשם תשלומין ושניה משום חובתו ואין להקדים של תשלומין לחובת הזמן וצריך להתפלל אותה של תשלומין פעם שנית, ומיהו אם לא הבדיל באחת מהן או שהבדיל בשתיהן אין מחזירין אותו דאין כאן גלוי דעת דראשונה לתשלומין, וכן משמע דפריך למימרא כיון דלא אבדיל בקמייתא כמאן דלא צלי דמי וכו' דמשמע דבעי למימר אע"פ שלא הבדיל בראשונה והבדיל בשנייה ראשונה עלתה לו לשם חובה ושניה עלתה לו לשם תשלומין

יצחק תקן תפלת המנחה. וא"ת והא אמרינן ביומא דף כ"ח:] בפ' אמר להם הממונה דצלותיה דאברהם אבינו מכי משחרי כותלי, וי"ל דלאחר דתקנה יצחק היה אברהם אומרה, אי נמי גם מתחלה אמרה דאפילו עירובי תבשילין קיים אברהם אבינו כדאיתא בפ' אמר להם הממונה אלא שלא עשה קבע לכל בני ביתו עד שתקנה יצחק: