תוספות הרא”ש על ברכות קח

הסגן ממונה ואלו הן וכו' וכולן מפורשים בסדר יומא בתלמוד שלנו כל א' במקומו ולא מני הך דהכא הילכך נראה דכהן אחר היה שהיה ממונה על כך, וכן אמר להם הממונה בואו והפיסו וכן אמר להם הממונה צאו וראו אם הגיע זמן שחיטה

ה"ג וברכו ג' ברכות אמת ויציב ועבודה וברכת כהנים. ולא כל י"ח ברכות דאפילו זמן ק"ש לא הגיע דתניא הקורא עם אנשי משמר ועם אנשי מעמד לא יצא שאנשי משמר מקדימין וכו', ואלו הברכות היו אומרים אמת ויציב משום ברכה שאחר ק"ש ועבודה היו מתפללין על קרבנם שיתקבל ברצון וברכת כהנים היינו שים שלום או שמא היו אומרים פסוקי ברכת כהנים כמו שאנו אומרים אחר הודאה קודם שים שלום אבל לא היו נושאין כפיהם דא"כ היה לו להאריך ולפרש דין נשיאות כפים במדרש כמו שמפרש בתמיד פ' החלו עולין וע"ק [דא"כ] (אי נמי) הוי ליה למיתני בתענית גבי ג' פעמים ביום הכהנים נושאים את כפיהם וכו' ובמקדש ד' פעמים אחת לפני הקטרה ואחת לאחר הקטרה, ובכל הספרים גרסי' וברכו את העם וגם רש"י גריס ליה ופי' עם העם ואי אפשר לקיימו דאכתי לא הגיע אפי' זמן ק"ש

[דף י"ב ע"א] כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה וא"ת ברכה אחת מעין ז' שאומר הש"ץ בער"ש אמאי אין בה מלכות, וי"ל דהאל הקדוש שאין כמוהו חשיב מלכות כדאמר בפ' בתרא דר"ה שמע ישראל י"י אלהינו י"י אחד הוי כמו מלכות וברכה ראשונה של י"ח כיון שיש בה האל הגדול הגבור והנורא הוי כמו מלכות, וי"מ לפי שאומר אלהי אברהם ועדיין לא המליכוהו העולם עליהם עד שבא אברהם והודיע טבעו בעולם והיינו דכתיב אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי

ואמונתך בלילות. ע"ש המדרש רבה איכה ג'] חדשים לבקרים רבה אמונתך שהאדם מאמין בהקב"ה ומפקיד רוחו בידו עייפה ומחזירה לו רגועה ומחדש כחו ע"כ הזכירו אמונה בערב ובבקר חסד

[ע"ב] כי כרע כרע כחיזרא. פי' בערוך בשם רב האי גאון חיזרא הוא אחד ממיני קוצין שמצויין בבבל וקורין אותן אלחז"ר וכשכורע לא יכרע מאמצע מתניו וראשו זקוף ועומד אלא יכוין את ראשו כאגמון ויכרע, ירושלמי תני רבי חלפתא בר שאול הכל שוחין עם ש"ץ בהודאה ור' זירא אמר בלבד במודים כלומר וא"צ שישחה ג"כ בסוף] ר"ש בר נתן משמיה דר' אבא בר חנינא מעשה באחד ששחה יותר מדאי והעבירו ר' יוחנן א"ר חייא בר אבא לא העבירו אלא גער בו א"ר ירמיה ובלבד דלא לעביד כהדין חזרינא אלא כל עצמותיו, ופי' בערוך בערך חזר הצב למינהו בתרגום ירושלמי חזרינא וכשהוא שוחה שוחה ממתניו וראשו עומד ממתניו כברייתו

זקיף כחיויא. בסוף פ"ק דב"ק אמרי' שדרו של אדם לאחר שבעים שנה נעשה נחש והוא דלא כרע במודים, והיינו מדה כנגד מדה שהיה לו לכרוע ולזקוף כנחש במודים והוא לא עשה כן יעשה נחש

והילכתא כרבה. דאמר המלך. הקדוש והמלך המשפט, בלאו האי פיסקא קיי"ל (כרבה] דרבה ורב יוסף הלכה כרבה אלא משום דר' אלעזר קאמר אמר האל הקדוש יצא (אז) (לכן] הוצרך לפסוק כרבה (ואם) (דאם] לא אמר מחזירין מדקאמר ר' אלעזר אפילו לא אמר האל הקדוש יצא מכלל דלרב אפילו בדיעבד לא יצא ורבה סבירא ליה כרב וכן זכרנו ומי כמוך וכתוב לחיים ובספר חיים שמוסיפין בעשרת ימי תשובה אם לא אמר מחזירין אותו בין ביחיד בין בצבור דמשנה הוא ממטבע ברכות ואם מסופק הוא אם הזכירו אם לאו יחזור ויתפלל דאמרי' בירושלמי דתענית פ"ק תניא התפלל ואינו יודע אם הזכיר אם לאו כל ל' יום חזקה מה שלמוד הוא מזכיר מכאן ואילך מה שהוא צריך הוא מזכיר גבי משיב הרוח ומוריד הגשם וה"ה לכל שאר דברים

בקשו לקבוע פרשת בלק בק"ש. ירושלמי מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום, ר' סימון אומר מפני שכתוב בהם שכיבה וקימה, ר' לוי אומר מפני שעשרת הדברות כלולים בהם וכו' כדאיתא התם

זו דעת צדוקית. והאי נמי בכלל עבודת כוכבים היא וליכא אלא חמשה דברים

[דף י"ג ע"א] ר' אליעזר אומר בלאו. מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי: הדרן עלך מאימתי