תוספתא כפשוטה על תרומות ז:ז

18-19. האוכל תרומה טהורה משלם מן החולין טהורין. וכ"ה בד. והוא לפי תיקון הבבלי (יבמות צ' א', גיטין נ"ד א') בברייתא זו. ובכי"ע: האוכל תרומה טמאה משלם דמי חולין טהורין. ובירושלמי פ"ו ה"א ופ"ז ה"א (ובמקבילה בכתובות): תני אכל תרומה טמאה משלם חולין טהורין (אלא שמסיים שם: ואם שילם חולין טמאין יצא). וכ"ה בבבלי הנ"ל (לפני שתקנו את הברייתא). וגם בכי"ע צ"ל: מן (במקום "דמי") החולין וכו', שאם משלם דמים, הרי בוודאי אינו צריך לשלם כחולין טהורין. ובבבלי הנ"ל הסיקו: חסורי מיחסרא והכי קתני, אכל תרומה טמאה משלם כל דהו, אכל תרומה טהורה משלם חולין טהורין וכו'. וכן פסק הר"מ בפ"י מה' תרומות ה"כ. 23 והגי' הנכונה היא בד"ח, וכ"ה בכי"י. אבל בד"ק ובד"ו הגי' בר"מ היא: אכל תרומה טמאה משלם חולין טהורין, ואם שילם חולין טמאין וכו'. ועיין ברדב"ז שם. ולפי גירסת הירושלמי וכי"ע פירושו שאכל את התרומה הטמאה בשוגג, ומשלם חולין טהורין והן נעשין תרומה. ועיין להלן.

19. סמכוס או' וכו'. בירושלמי הנ"ל: ר' נתן אומר סומכוס אומר וכו'. ובבבלי הנ"ל: סומכוס אומר משום ר' מאיר וכו'.

19-20. בשוגג תשלומיו תשלומין וכו'. כלומר, אם שלם חולין טמאין בשוגג שלא ידע שהן טמאין, עיין בתוספ' יבמות צ' א' ד"ה בשוגג. וכן מוכח מהמשך הירושלמי שם ששוגג ומזיד הוא בתשלומין ולא באכילה.

20. במזיד אין תשלומיו תשלומין. עיין בבבלי הנ"ל וברש"י שם ד"ה דאכל. והירושלמי לא חש לקושיא זו, שהרי מפסיד לו לכהן, עיין בתוספ' הנ"ל.

וחכמים או' בין בשוגג בין במזיד וכו'. וכ"ה בבבלי הנ"ל, אבל בירושלמי ליתא. ובסמ"ג לאוין רנ"ח, ע"ה ע"ג, הובאה בבא זו בשם התוספתא.

21. תשלומיו תשלומין וכו'. עיין בתוספ' יבמות צ' א' ד"ה אזיל.

ישראל שנתנו לו תרומה וכו'. וכ"ה בד ובכי"ע. ובר"מ פ"י מה' תרומות הכ"ב: וכן אם נפלה לו תרומה מאבי אמו ואכלה וכו'. וכל הדוגמאות כאן הן בתרומה שבאה לידו בהיתר.

22-23. משלם קרן וחומש לכהן חבר וכו'. עיין במחלוקת ר' יוחנן ורשב"ל בירושלמי (פ"ו ה"א, מ"ד ע"א), בר"מ הנ"ל ובמהרי"ק שם. ועיין מה שהאריך במהרי"ט אלגזי פ"ד מה' חלה סי' י"א, צ"ג ע"ב ואילך, בבאור התוספתא והירושלמי, ועיין באו"ש פ"י מה' תרומות הכ"ו.

23. וחבר עונה אותן דמים. בד: וחבר נותן להן דמים. וכ"ה בר"מ הנ"ל. ובכי"ע: וחבר אינו נותן אותן דמים. וזו היא בוודאי גירסא משובשת, ואולי צ"ל שם: וחבר אינו נותן להם דמים, והיא כרבי (תו"כ אמור פרק ו' ה"ז ירושלמי כאן פ"ו ה"א) שסובר מתנתה מקדשתה, וצריך לתתה לכהן בלי דמים, עיין בירושלמי ובמהרי"ט אלגזי הנ"ל. ברם אין לגירסת כי"ע קיום נגד נוסח כי"ו, ד והר"מ. וגירסת כי"ו נראית מקורית, אלא שהלשון מגומגמת קצת. ואעפ"י שהכסף יענה את הכל מ"מ נראה יותר שצ"ל: וחבר עושה אותן דמים (כסיגנון הרגיל במשנה ובברייתא). והתוספתא דייקה בלשונה, ואמרה שהכהן מקבל את התשלומין בתורת נתינה כתרומה, אבל לא כמקח. והברייתא היא כרבי הסובר שמתנתה מקדשתה, ונותנה בתורת תרומה, אלא שמ"מ גוף התשלומין הן של הישראל (שהרי משלו אכל) והכהן עושה אותן (כלומר, את תשלומי התרומה) דמים, כאדם שנהנה מחבירו וחסר אותו, ואינו משלם אלא לפי הנאתו, עיין בר"מ הנ"ל. ולפי כל הפירושים החבר כאן הוא הכהן החבר, ועיין לעיל שו' 16–17 ומש"ש.