תוספתא כפשוטה על תרומות ו:יב

49-50. שתי קופות בשתי מגורות שתי מגורות בשתי עליות וכו'. וכ"ה בד. אבל בכי"ע: שתי קופות בשתי מגורות בשתי עליות וכו'. כלומר, שתי קופות שהן או בשתי מגורות, 50 כלומר, שהפירות אינם במגורה עצמה אלא בקופות המונחות במגורה, ודרכן של הקופות להתפנות, עיין להלן. או בשתי עליות, אבל שתי מגורות בשתי עליות לא נזכרו כאן כלל. וכן בירושלמי פ"ד רהי"ב, מ"ג ע"א: שתי קופות בשתי עליות ושתי מגורות בעלייה אחת. אבל שתי מגורות בשתי עליות לא בדא. וכן כנראה גרס הר"ש אף בתוספתא כאן, שכן הוא כותב (פ"ד מי"ב): תניא ב' קופות בב' עליות, ב' מגורות בעליה אחת, הרי אלו יעלו וכו', ודווקא ב' מגורות בעלייה אחת, אבל ב' מגורות בב' עליות לא. ומפרש בירושלמי (הנ"ל) מה בין מגורות לקופות? קופות דרכן להתפנות, מגורות אין דרכן להתפנות וכו', ועיין גם בפי' הרא"ש שם. והירושלמי הובא גם בפיה"מ להר"מ שם והבליעו בפי"ד מה' תרומות ה"ה. ולפי גירסת הירושלמי והר"ש צ"ל בתוספתא כאן: שתי קופות בשתי מגורות, שתי קופות בשתי עליות וכו'. וכן הביאו תוספתא זו בנוסח הר"ש (כולם העתיקו כנראה גם את נוסח התוספתא מן הר"ש) ברשב"א ביצה ד' א' ד"ה ר"י, יבמות פ"ב ב' ד"ה וסבר, תוה"ב, ספק התערובת, בית ד' ש"ב, קי"ג ע"ב וקי"ד ע"א, שו"ת שלו ח"ג סי' ר"ן (ויש שם חסרון בהעתקה מן התוספתא), ריטב"א יבמות פ"ב ב' ד"ה ואיכא, נ"י שם פ"ח סי' ק"ט. ובמאירי חולין עמ' 404 הביא את התוספתא בנוסח זה בשם קצת רבנים שפרשו במשניות של תרומות וכו'. אבל לעיל שם (סוף עמ' 403) כתב: "רואין אותן כאלו נתערבו ומצטרפות וכו', וכן בתוספת תרומה, 51 עיין לעיל פ"ה הע' 87. אמרוה אף באחת בבית ואחת בעליה וכו', לא נאמר בתוספת תרומות בשתי קופות שמצטרפות אפי' היו אחת בבית ואחת בעליה, אלא מפני שהוא דבר הראוי להתערב וכו'". ואל תטעה לומר שכן היתה הגירסא בתוספתא לפני המאירי, אלא הרב ז"ל העתיק כאן ע"פ תוה"ב הקצר להרשב"א בית ד' ש"ב ד"ה היו שתי קדירות. ועיין מ"ש בתשלום תוספתא עמ' 17. והנה בר"ש הנ"ל פסק ע"פ התוספתא והירושלמי שאין מצרפין את הקופות אלא באדם אחד, מפני שדרכן להתפנות, אבל בשני בני אדם אינם מצטרפין. והרשב"א בחידושיו, בשו"ת ובתוה"ב הנ"ל דוחה את ראיות הר"ש (עיין מ"ש להלן שו' 52 ד"ה הריני), ומסתייע גם מסתימת לשון הר"מ (שאינו מחלק בין אדם אחד ושני בני אדם), אבל הוא מסיק (תוה"ב קי"ד ע"ב): ומ"מ צריכים אנו לחוש לדברי הרב ר' שמשון ז"ל, שרב גדול ומובהק הוא. וכן בתוה"ב הקצר הנ"ל: ויראה לי שאפילו היו לשני בני אדם, אלא שאחד מגדולי המורים אוסר, ויש לחוש ולהורות הלכה למעשה כדבריו. ועיין ברשב"א יבמות הנ"ל ובתוה"ב שם (קי"ג ע"ב) מ"ש בשם הרמב"ן, ובמאירי חולין עמ' 404 הנ"ל.

50-51. ר' יהודה או' לא יעלו. דעת ר' יהודה לא נזכרה במשנתנו פ"ד מי"ב. ועיין מ"ש לעיל פ"ג שו' 40.

51-52. בזו מאה ובזו אין מאה וכו', כ"ה בד, בכי"ע ובכל הראשונים הנ"ל. ועיין במשנת מקואות פ"ב מ"ג ותוספתא שם פ"ב סה"ד, וידים פ"ב מ"ד.

52. הריני או' לתוך מאה נפלה. לפי פשוטו חוזר על דברי הת"ק ור' יהודה, שאפילו במקום שאינם מצטרפים, מ"מ ביש באחת מהן בכדי להעלות, השניה מותרת, מפני שאנו תולים בהיתר. ויש כאן המשך של הי"א, והפסיק במחלוקת הת"ק ור"י ור' שמעון, כדי להשמיע לנו "שהריני אומר" נוהג במקום שאין צרוף. ובר"ש הנ"ל הוכיח מכאן שבשני בני אדם אינם מצרפים את הקופות, שאם לא כן למה לנו מאה ופחות ממאה אפילו בחמישים וחמישים סגי, שאנו מצרפין את הקופות ותעלה באחד ומאה. ולפיכך העמידה בשני בני אדם שאין כאן צרוף, אבל תליה בהיתר נוהגת אף בשני בני אדם. ולבסוף הסיק שם: "ואין לומר משום ב' עיירות [נקט לה. דהא] 52 כן מעתיק הרש"ס (מ"ד ע"א) בשם פי' הר"ש. ועיין גם בפי' הרא"ש פ"ד מי"ב. ובגליון הר"ש בהוצ' ראם לא תקנו יפה. קתני לה בתר מילתיה דר' שמעון וכו'", כלומר, ולדידיה הרי יש צרוף בכל מקום. ברם חזרה לרישא מצויה מאד בתוספתא (ובפרט כאן שדברי ר"ש הן פיסקא מן המשנה), ואין בזה משום דוחק כלל, וכן פירש גם בס' משנה ראשונה שם. וברשב"א ביצה ויבמות ובתוה"ב הנ"ל חידש שבברייתא שלנו אין דין צרוף נוהג כלל, שהרי הקופה בת מאה אינה נכנסת לגדר ספק כלל, מפני שהיא מותרת אפילו אם נפלה לתוכה תרומה, 53 עיין שו"ת הרשב"א ח"א סי' תש"ל ומיוחסות סי' קפ"ב שכתב: ואפילו לרבינו יצחק ז"ל שפי' שלכתחילה צריך להרים וכו' מ"מ מותר לאכל המדומע בלי הרמה וכו'. עיין לעיל הע' 29. וממילא אלמלי הדין שאנו תולים בהיתר היתה השניה אסורה. והסכים לסברא זו גם בבדק הבית להרא"ה קי"ד ע"א. ובתוה"ב (קי"ד סע"א) הוסיף עוד פירוש שהברייתא משמיעה לנו שצריך להרים מן הגדולה, ואילו מטעם צרוף היה יכול להעלות מאיזו שירצה או מחצה מזו ומחצה מזו, כמפורש בירושלמי בפ"ד הי"ב, מ"ג סע"א. ובירושלמי פ"ז ה"ד, מ"ד ע"ד: אחת יש בה כדי לעלות ואחת אין בה כדי לעלות, אני אומר לאותה שאין בה כדי לעלות נפלה. ואעפ"י שכן הוא בכל הנוסחאות (לרבות גם כי"ר ונוסח הר"ש סיריליאו) מ"מ נראה שיש שם ט"ס וצ"ל: לאותה שיש בה כדי לעלות נפלה, כמו שהגיהו המפרשים (ועיין ברא"ש פ"ז מ"ה) וכמו שהוא בתוספתא. ולהלן בירושלמי שם: ר' שמעון בן לקיש בשם בר קפרא אמר והוא שיש בשנייה רוב. ר' יוחנן אמר אעפ"י שאין בשנייה רוב. והמחלוקת הולכת על הבבא שלפנינו. 54 וכן פירש הרש"ס שם ובפ"מ. אבל בר"ש שם פ"ז מ"ה פירש שהמחלוקת שלהם עונה על משנתנו. וכתב הרש"ס שם: להכי מייתי תלמודא פלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש בהך ברייתא, ולא הביא הפלוגתא במתני' דידן, להודיעך כחו דר' יוחנן דאע"ג דברייתא לכאורה משמעה כריש לקיש, אפ"ה פליג גביה [ר' יוחנן]. ובריטב"א יבמות פ"ב ב' סד"ה ואיכא: ולר' יוחנן מיירי התם אע"ג שאין בהן רבייה כלל, ואיידי דתני שיש בזו מאה, נקט שאין בזו מאה, ולר"ל מאה הוא דליכא, אבל רבויא איכא. ועיין מ"ש להלן שו' 69.

52-53. אחת מדומעת ואחת שאינה מדומעת הריני וכו'. וכ"ה בירושלמי ה"ד הנ"ל (אלא ששנו שם בבא זו לפני הרישא כאן). ובתוה"ב להרשב"א (בית ד' ש"ב, קי"ג ע"ב) ובחידושיו ליבמות (פ"ב ב'): דתנן בפרק ששי של תרומות אחת מדומעת ואחת שאינה מדומעת אני אומר לתוך מדומעת 55 בתוה"ב בטעות: מדומעת בתוך מדומעת. נפלה. והכוונה לתוספתא כאן. ועיין גם בפי' הרא"ש פ"ז מ"ה. והלכה זו כפולה אף להלן בסמוך, עיין מש"ש. ועיין בתוספתא מקואות פ"ב סה"ד.