תוספתא כפשוטה על תרומות ה:ו
Tosefta Kifshutah on Terumos 5:6 (Tosefta Kifshutah on Terumot 5:6) · תוספתא כפשוטה על תרומות · free full Hebrew text
Open in the reader →16-17. נתכוון לתרום אחד מששים ועלה בידו מחמשים וכו'. כלומר, אם עלה בידו יותר ממה שנתכוין לתרום אין תרומתו תרומה. ולכאורה ברייתא זו חולקת על הברייתא שבבבלי כתובות (צ"ט ב') שהבאנו לעיל. אבל בר"מ הנ"ל: נתכוון לתרום אחד מששים ועלתה בידו אחד מחמשים אינו תרומה. המפריש תרומה ועלתה בידו אפי' אחד מעשרים תרומתו תרומה, הרי שפסק כשתי הברייתות בכרך אחד. וברור מלשון הר"מ שחילק בין מתכוין לתרום אחד מששים ובין תורם סתם, שבתרם סתם אפילו טעה באומד, וחשב שבידו אחד מחמשים ועלה בידו אחד מעשרים תרומתו תרומה. ומלשון התוספתא משמע קצת שדווקא אם נתכוון לתרום אחד מששים הדין כן, אבל אם נתכוון לתרום בבינונית ועלתה בידו אחת מארבעים תרומתו תרומה. ועיין לעיל הע' 11.
17. מארבעים משלשים וכו'. הר"מ לא העתיק את כ"ז, מפני שק"ו הוא מחמישים. ונראה שהפירוש הוא שאפילו עלה בידו הרבה יותר ממה שהדעת טועה אין כאן מחילה וכונה לתרומה, אלא טעות.
18. ואם אמ' הריני תורם, תורם ומחשב. כלומר, אם אמר הריני תורם סתם, דין הוא שיתרום ויחשב אח"כ, ואם תרם ועלה בידו אחד מששים אינו צריך להוסיף, אבל אם עלה בידו מששים ואחד, שלא תרם כשיעור שקבעו חכמים, צריך להוסיף, כמשנתנו פ"ד מ"ג. ועיין בתוספ' אנשי שם למשנתנו פ"ד מ"ג.
20. עד כמה מוסיף אפילו אחד על אחד וכו'. כלומר, שיעורה כמפריש בתחילה, וכשיטת ר' ישמעאל, עיין לעיל ה"ג. ובמשנתנו (פ"ד מ"ג): עלה בידו מששים ואחד, תרומה ויחזור ויתרום כמות שהוא למוד, במדה ובמשקל ובמניין. ולכאורה משמע שסתם משנתנו היא כרשב"ג כאן. אבל בירושלמי שם: כהנא אמר כמות שהוא למוד (כלומר, דוקא, ולא יותר). ר' יוחנן אמר אפילו אחת על אחת. והתנינן כמות שהוא למוד? שלא לפחות. א"ר לעזר כמות שהוא למוד במידה. אם נתכוון להוסיף אפילו במדה (צ"ל אפי' לא במדה). נמצאת אומר שלפי כהנא משנתנו כרשב"ג, שאינו יכול להוסיף יותר ממה שלמוד. אבל לפי ר' יוחנן הפי' במשנתנו שאינו יכול לפחות ממה שהוא למוד, אבל אם רוצה להוסיף מוסיף, ומ"מ דינה כתוספת תרומה, והיא ניטלת במדה ובמשקל. ואף ר' אלעזר סובר כן, אלא שהוא מבאר שאם רוצה לתרום כמו שהוא רגיל יתרום במדה כדי שלא יפחות שוב, אבל אם רוצה להוסיף על מה שהוא למוד מוסיף אפילו שלא במדה. ומשנתנו היא כת"ק כאן.
21. ר' יודה או' תוספת תרומה וכו'. בכי"ע: תוספת תרומה ניטלת מן הטהור על הטמא, שלא מן המוקף וכו'. וכ"ה בתוספ' רי"ד ב"ק קט"ו ב' (י"א ע"ג). ובמשנתנו הנ"ל: ר' יהודה אומר אף לא מן המוקף. ולפנינו וכן בד חסרות המלים שלא מן המוקף, והטעם מפני שכן מפורש כבר במשנתנו. והיא היא, שבכל מקום שתורם מן הטהור על הטמא, תורם גם שלא מן המוקף, עיין בתוספ' רי"ד הנ"ל. ועיין בס' משנה ראשונה פ"ד מ"ג.
22. ואין חייבין עליה חומש. וכ"ה בכל הנוסחאות. ובפי' הרש"ס לירושלמי ל"ו ע"ב: דהכי משמע מן התוספתא ר' יהודה אומר וכו' ואין חייבין עליה מיתה וחומש. וזו היא הגהה של הרב ע"פ פירושו בירושלמי, 13 הפירוש הנכון בירושלמי הוא בפי' הגר"א במקומו, והגהתו שם: תרומה ויחזור ויתרום (במקום: תרומה ואינו צריך לתרום) מקויימת ע"י כי"ר ומשנתנו. והוא בעצמו מעתיקה (ל"ה ע"ב): אינה מדמעת, ואין חייבין עליה חומש.
במי דברים אמורים וכו'. עיין מ"ש על צורה זו לעיל דמאי פ"ג הע' 14.
22-23. בזמן שנתכוון לתרום אחד מששים וכו'. כלומר, בשתרם סתם אלא שחשב שיעלה בידו אחד מששים, בכגון דא מוסיף, ודינה כתוספת תרומה.
23-24. אבל אם אמ' הריני תורם ומחשב וכו'. כלומר, אם אמר בפירוש הריני תורם ומחשב לראות אם עלה בידי כשיעור שקבעו חכמים, וכוונתו לפטור את הכרי כשיעור חכמים דווקא, וטעה והעלה אחד מששים ואחד, הרי מה שמוסיף דינה כתרומה וודאית ולא כתוספת תרומה. וכן אמר ר' יוחנן בירושלמי פ"ד ה"ג: במתכוין לפטור את כיריו, אבל אם אינו מתכוין לפטור את כיריו, אפילו אחת על אחת. כלומר אם אינו מתכוין לפטור את כיריו בהפרשתו אלא דווקא אם עלה בידו כשיעור חכמים, הרי אם פיחת, מוסיף אפי' אחת על אחת ודינו כתרומה, ולא כתוספת תרומה. 14 ואח"כ מתחיל שם עניין אחר, והיינו אם נתכוון לפטור את כריו, והמחלוקת היא בשיעור התוספת, וכמו שפירשנו לעיל. ועיין בתוס' אנשי שם למשנתנו פ"ד מ"ג.
24. ר' ישמעאל שיזורי ור' שמעון או' וכו'. וכ"ה בד. וכן מונה המאירי (בפתיחתו לאבות, ד' וינה, י"א ע"א) בין התנאים שנזכרו בברייתא תרומות: ר"י ן' שזורי. אבל בכי"ע לנכון: ר' ישמע' ור' שמעון שזורי. וכן משמע קצת בירושלמי בכורים פ"ג ה"א, ס"ה ע"ג, שהברייתא שלנו ר' ישמעאל היא. ובס' יחוסי תנאים ואמוראים כת"י (ערך טבות רישבא): דתניא בתוספת' ר' שמע' שזורי אומר וכו'. ושמא צ"ל: ר' שמעון שיזורי ור' שמעון וכו', עיין להלן שו' 42 ומש"ש.
24-25. כל תרומה שאין הכהנים וכו'. ירוש' בכורים הנ"ל, ועיין ירושלמי ערלה פ"ב ה"א, ס"א סע"ד. ופסקה הר"מ בפ"ג מה' תרומות ה"ג.
25. הכליסין. וכ"ה בירושלמי, בס' יחוסי תו"א ובר"מ 15 בכתי"י: כלוסין, כליסין. ובהוצאות שלנו: קליסין. הנ"ל. והוא Prosopis Stephaniana. וטעם הקציצין שלו דומה לחרובים, עיין מ"ש ר"ע לעף פלורה ח"ב עמ' 391 ואילך. 16 אבל בתשב"ץ ח"ג סי' י"א: ולפי פי' בעל ה"ג שפי' יתושין שבכלוסין באקלי בלשון ערבי, ובאקלי הם פולין. וכוונתו לבה"ג ד"ב סוף ה' דגים, עמ' 547 (ובה"ג ד"ו, קל"א סע"ג, ליתא). ועיין מ"ש לעף בפלורה ח"ב, עמ' 502, ויש להוסיף אף את הבה"ג הנ"ל. והמינים הללו היו מצויים בזול בא"י, ולא היו חשובים בעיני הכהנים, ולפיכך מספיק אם יתרום אחת מששים. ועיין מ"ש להלן שו' 28.
26. ותרומה טמאה ניטלת אחד מששים. מתוך סיגנון התוספתא (ועיין גם בירושלמי בכורים הנ"ל) שלא כללה תרומה טמאה ברישא ברור שבתרומה טמאה אין הטעם שלעיל נוהג בה, מפני שאף בשמן טמא שהוא חשוב להדלקה אינו תורם יותר מאחת בששים. אלא שתקנת חכמים כן היא. ועיין מ"ש להלן שו' 27.