תוספתא כפשוטה על תרומות ד:יד
Tosefta Kifshutah on Terumos 4:14 (Tosefta Kifshutah on Terumot 4:14) · תוספתא כפשוטה על תרומות · free full Hebrew text
Open in the reader →60. פדוי הוא לכם לא אמ' כלום. וכ"ה בד. והמלה "לכם" מיותרת כאן ובאה באשגרה מלהלן, ואיננה בכי"ע. ואיננה גם במה"פ לדמאי (פ"ד ה"ג ד"ה אתא), אבל מכיוון שאינו מזכיר את הכת"י שלו, אפשר שתקן בעצמו כן. והפירוש הוא שמכיוון שהחשוד אומר שעכשיו הם חולין גמורין אינו נאמן, כי מה לי מע"ש פדוי, מה לי פירות מתוקנין. ובירושלמי שם: הוציא להן מעשר שיני מתוך ביתו, אמר להן פדוי הוא נאמן וכו'. וכנראה שאין זו הברייתא שלנו, ושם הכוונה שראוהו מפריש מע"ש, והחשש הוא שמא הקדים מע"ש לראשון. ועיי"ש בירושלמי שרצו לומר שהברייתא כר' אליעזר הסובר נאמן לשני נאמן לראשון, אבל לחכמים אפשר שצריך להפריש ראשון מן השני, עיי"ש. ועיין ר"מ פי"ב מה' מעשר ה"ה ובהשגות שם. ועיין להלן מע"ש פ"ג שו' 51 ואילך ומש"ש.
60-61. פדאוהו לי פדאוהו לכם וכו'. כלומר אם החשוד אומר שהוא מע"ש שאינו פדוי, בין אם אמר פדאוהו לי, בין אמר פדאוהו לכם (כדי להפטר מן החומש) נאמן, שאין ישראל חשוד לתת טבלים לישראל בחזקת מע"ש שאינו פדוי. ובירושלמי דמאי הנ"ל: פדו לו (צ"ל: פדוי לי, וכ"ה בהשגות הנ"ל, ובכי"ס שם), ופדו לכם אינו נאמן, כלומר, לי הוא פדוי, אבל אתם פדו לכם (אם אינכם מאמינים לי), אינו נאמן שפדה אותו, וזו היא ברייתא אחרת, עיין מ"ש לעיל. ולפי גירסת התוספתא אף רבי מודה בישראל חשוד שהוא נאמן על מע"ש, ואינו נוהג בו אלא מע"ש בלבד.
61. והכותי כגוי וכו'. כלומר, אם הוציא מע"ש ואמר פדאוהו לכם, נוהג בו טבל ומע"ש, כשיטתיה לעיל.
62. כותי כישראל. לרשב"ג באמת אף גוי נאמן על מע"ש שאינו פדוי, כשיטתיה לעיל, אלא שהברייתא כאן היא כללית, כלעיל שו' 51–52. עיין מש"ש.
כותי שתרם ונתנה לכהן וכו'. ברייתא זו היא קשה מאד ולא הובאה בשום מקום לא בבבלי ולא בירושלמי ולא בראשונים. ומן קושיי פתרתי לה בתס"ר (ח"א עמ' 48) שהכותי נתנה לכהן כותי. 59 עיין לעיל דמאי פ"ג ה"ג ומש"ש. ושמא צ"ל לפנינו: ונתנה לכותי. 60 ושיבוש כזה אף בתוספתא נדרים פ"ב בכי"ע, עיין בהוצ' צוקרמנדל, עמ' 277, שו' 13. ואעפ"י שהכותי תרם מלכתחילה ע"מ שלא לתת לכהן (שהרי הכהנים שלו הם זרים), מ"מ היא תרומה גמורה, שהרי לשם תרומה הפרישה. וכבר חקרו האחרונים בדין תרומה שהפרישה ע"מ לעכבה לעצמו, עיין מ"ש הרב רח"י קוסובסקי בספר "אזכרה" לזכר הרב קוק מחלקה ה', עמ' כ"ה ואילך, ועיין מ"ש הרי"פ פערלא בבאורו לכפו"פ י"ג ע"א ואילך, ומ"ש לעיל ברכות עמ' 116 ובהערה 53 שם.
63. תרומה ויחזור ויתרום. רשב"א חוכך לומר שאפשר שהפרשה ע"מ לתת לכהן כותי אין כאן הפרשה בקדושה כלל, שכותי כגוי הוא ואם אינו תורם כדעת ישראל אין תרומתו תרומה כלל, ולפיכך צריך הישראל להפריש שניה.
63-64. מכהן שתרם ונתנה לפני בהמתו. כלומר, כהן שתורם טבל טמא משל עצמו, נחשוש שמא לא תרם אלא על מנת לתתה לפני בהמתו, 61 עיין בבלי פסחים ל"ב סע"א (ובהגהות ר"ש איגר שם) ובתוספ' ביצה כ"ז ב' ד"ה ועל וברשב"א שבת רפי"ח, קכ"ו ב'. ועיין מה שהאריך הרב ב"צ אלקלעי בעניין נתינת תרומה טמאה לפני בהמה ב"המסדרונה" של הירשענזאהן ש"ב הי"א, עמ' של"ג ואילך בברור שיטות הראשונים בזה. ועיין בסדר אליהו רבה פי"ג, הוצ' רמא"ש פי"ד, עמ' 66 ואילך. עיי"ש היטב. ונמצא לשיטתך שלא תיקן את הכרי.
64. הפרשה היא זו וכו'. בכי"ע: אפרשתה היא זו וכו'. כלומר, בכהן ישראל שהפריש תרומה מכרי טמא היא הפרשה גמורה, שהרי ברך על הפרשתה ותרם בקדושה לשם תרומה וזכה בה, והתורה לא אסרה במפורש לתתה לפני בהמתו, עיין מ"ש בהע' 61.