תוספתא כפשוטה על תרומות ב:ט

34. כיצד אין תורמין מפירות הארץ וכו'. מפרש את משנתנו פ"א מ"ה. ובכפו"פ פי"ג עמ' של"ט הביא בשם התוספתא: אין תורמין מפירות הארץ על פירות חוץ לארץ. וזה מפורש במשנתנו. וכנראה שצ"ל שם: על פירות חוץ לארץ [וכו']. ובספרי קרח (פי' ק"כ עמ' 147): ומנין שלא יתרום מפירות הארץ על פירות חו"ל ולא מפירות חו"ל על פירות הארץ, ת"ל וכל מעשר הארץ מזרע הארץ וכו'. ועיין בפי' רש"ס לירושלמי כאן, י"א ע"ב. וצריך לפרש שאנו למדים מן הפסוק שבפירות חו"ל אין חיוב כלל, וממילא יש כאן מן הפטור על החיוב ומן החיוב על הפטור. ועיין מ"ש הגרמ"ש בספרו משך חכמה פרש' קרח, קמ"ו ע"ג.

35. אין תורמין מפירות ארץ ישראל על פירות סוריא וכו'. ריבמ"ץ, ר"ש ורא"ש פ"א סמ"ה, כפו"פ פי"ג עמ' של"ז, ר"מ פ"ה מה' תרומות הי"ב. 23 כגי' ד' שונצינו ר"ן, ד"ו רפ"ד, ש"י ושי"א, שני כתי"י על קלף וכת"י תימן 395 EMC שבבית המדרש כאן, נוסח כת"י שהיה לפני בעל מעשה רוקח וכפו"פ פי"ח עמ', תל"ו. וכן היה לפני המהרי"ק והרדב"ז. אבל בד' רומי, ד' קושטא רס"ט (ד"ו של"ד עם ד"ר של הכ"מ) וכת"י תימן 418 EMC ליתא. וכן לא העתיקה מרן ביו"ד סי' של"א ס"ק נ"ח ולא ציין למקורו בכ"מ מפני שהיה חסר לפניו בדפוסים. וברייתא זו קשה קצת, שהרי מתוכה ברור שהיא באה לפרש את משנתנו ואמרה "כיצד" אין תורמין וכו', ובמשנתנו מפורש שאין תרומתן תרומה. וכן פסק בר"מ הנ"ל, ומן הריבמ"ץ פ"א סמ"ה הנ"ל משמע קצת שכן היה לפניו מפורש בתוספתא. וזה לכאורה קשה, שהרי המפריש מחיוב דאורייתא על חיוב דרבנן-תרומה, ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומות ומעשרות, והמפריש מחיוב דרבנן על דאורייתא, תרומה ויחזור ויתרום, כמפורש בדמאי פ"ה מ"י-מי"א. וכבר תמה ע"ז במהרי"ק במקומו. 24 ועיין בטיו"ד סי' של"א. ובב"י שם (ד' וורשא רע"ג סע"ד) כתב: ומ"ש רבינו ואם תרם אין תרומתו תרומה טעות הוא וכו'. וברור שהטור פסק ע"פ הר"מ הנ"ל, וחילק בין סוריא לשאר חיובים דרבנן, עיין במהרי"ק על הר"מ הנ"ל. אבל לפני מרן לא היה כ"ז בנוסח הר"מ, כפי שכתבנו לעיל. ולא עוד אלא שלהלן בסמוך מפורש שהתנא שלנו סובר שפירות ישראל בסוריא חייבין מדאורייתא, ומפרישין עליהן מפירות א"י, עיין מ"ש להלן בסמוך. ולפיכך קרוב לוודאי שפירות סוריא כאן פירושו פירות ממורחים שבאו מסוריא, וחזקתם משל גויים 25 עיין דמאי פ"ו מי"א ובהשגות הראב"ד פי"ב מה' מעשר הי"א. והם פטורים אפילו מדרבנן. ונקטה התוספתא סוריא, מפני שממנה מתחילה חו"ל לעניין פירות גויים, עיין דמאי פ"א מ"ג (ובר"ש שם) ובירושלמי שם פ"א ה"א. אלא שעלינו לברר כאן את שיטת א"י בעניין זה, מפני שלכאורה פירוש זה תמוה: שהרי תנא זה סובר (עיין להלן) שפירות ישראל בסוריא חייבים מדאורייתא, וכיבוש יחיד שמיה כבוש, ולפ"ז אין הבדל כלל בין א"י לחו"ל (ומי שסובר שאין קניין לגוי בא"י להפקיע מידי תרו"מ אף בסוריא כן, עיין בבלי גיטין מ"ז א', ב'), אלא בין פירות ישראל וגוי. ברם שיטת הירושלמי היא שונה משיטת הבבלי, שכן שנינו שם (שביעית פ"ו ה"א, ל"ו ע"ב, ובמקבילה שבקידושין ספ"א): אתם ראשון ראשון קונה ומתחייב. ולפ"ז בבית שני חיוב המעשרות חל בקניית ישראל, והקנייה היא הכיבוש. וכן בירושלמי מו"ק (פ"ב ה"ד, פ"א ע"ב): מהו ליקח בתים מן הגוי וכו', בשבת מותר וכו', שכן מצאנו שלא נכבשה יריחו אלא בשבת. נמצאנו למדים ששדה שלא היתה בידי ישראל מעולם לא נתהייבה בתרו"מ, ודינה כחו"ל לעניין זה. ומטעם זה עיירות המובלעות אעפ"י שהן טהורות משום ארץ העמים פטורות מתרו"מ (להלן אהלות פי"ח ה"ד, ועיין להלן שביעית פ"ד הע' 36), מפני ששדות הגויים ששם לא היו בידי ישראל מעולם. וכן מסופר בירושלמי (דמאי פ"ב ה"א, כ"ב ע"ג, ושביעית ספ"ט) שריב"ל צוה שלא יקנו לו ירק אלא מגינתא דסיסרא. והפירוש הוא שסבר שגינה זו לא היתה מעולם בידי ישראל, ולפיכך פטורה מן המעשרות, ואליהו גילה לו שהיא היתה פעם של ישראל והגוי גזל אותה ממנו, וזו היא אף שיטת התוספתא (עיין מ"ש להלן שו' 40). ומטעם זה פירות הגויים בא"י חייבים, מפני שכל שדה ושדה היא בחזקת שהיתה פעם בידי ישראל ונתחייבה בתרו"מ, ושוב אין קניין לגוי להפקיע אותה מידי תרו"מ, אבל בסוריא רוב השדות היו של גויים ולא נתחייבו מעולם בתרומות ומעשרות, ולפיכך פירות סוריא פטורים מפני שחזקתם מן הגויים, ופטורים אפילו מדרבנן, ואם הפריש עליהם מפירות א"י (וכן להפך) אין תרומתו תרומה כלל, וזו היא באמת דוגמא למה ששנו במשנתנו ברישא: ולא מן החיוב וכו'. ועיין מ"ש להלן שו' 37–38.