תוספתא כפשוטה על תרומות ב:א

1. פירות שמכרתי לך טבלים הם וכו'. ר"מ ספי"ב מה' מעשר. ופירושו שהמוכר טוען שמכר לו בטעות, ולא נתכוין למכור לו פירות הללו, ורוצה לחזור ממכירתו, שאם במזיד הטעה אותו והוא מודה שהלוקח לקח את הפירות בחזקת חולין, הרי חייב הוא לתקן אותם (עיין להלן מע"ש פ"ג ה"ח ומש"ש), ולא עוד אלא שר' יהודה אומר להלן לא נחשדו ישראל וכו', ואם טוען שמכר במזיד, הרי נחשד ונחשד. ואנו עוסקים בדברים שעדיין קיימים ביד הלוקח, שאם כבר אכל אותם הרי מה דהוה הוה, והמוכר יחזיר לו את הדמים, עיין להלן מע"ש פ"ג הי"ב ומש"ש. אבל עיין מה שהאריך בזה במהרי"ט אלגזי בכורות פ"ה סי' נ"א, קנ"ב ע"א ואילך. ועיין להלן.

2. שורת הדין אינו נאמן. ואעפ"י שעד אחד נאמן באיסורין ואף שאינן בידו, מ"מ כאן אינו נאמן, שהרי מעיד על עצמו שפשע, ולא דייק יפה, ומכר לו דברים אסורים, וכסברת תוס' רי"ד גיטין נ"ה א' ורמב"ן שם נ"ד ב'. ועיין בראשונים שנציין להלן. ובח"ד הקשה למה לא יהא נאמן, והרי הוא צריך לשלם לו, ולמה לא נאמר מתוך שנאמן להפסיד נאמן גם על האיסור (עיין בבלי גיטין נ"ד ב'). ותירץ שכאן הוא טוען שהמקח טעות ורוצה לחזור בו, ואנו חושדים בו שהוא מערים ורוצה להשתמש בהם, שהרי הוא יודע את האמת, ואינו מפסיד כלום. וכנראה שהמוכר דורש שהלוקח יחזיר לו את המקח כדי שיקיים מצות הפרשת מעשר בטבל וביעור ע"ז ביין נסך וקבורה בבשר בכור. והנה מן הלשון "שורת הדין" מוכח שדווקא משורת הדין אינו נאמן, ובא למעט שאם הלוקח חושש לדבריו נאמן. ובמשנתנו (גיטין פ"ד מ"ד): שורת הדין אין העבד חייב כלום אלא מפני תיקון העולם וכו'. ועיין בריטב"א ובחידושי הר"ן גיטין נ"ד ב', שפירשו לשון זו בדברי ר' אמי שם שאחרי תקנת חכמים שמשלם נאמן, אבל כאן אי אפשר לפרש כן. ובר"מ הנ"ל דייק מלשון זו שאם הלוקח זריז יחמיר על עצמו. ובתשובת ר' משלם (אוה"ג גיטין, עמ' 113): ואם יודע בו שהוא נאמן צריך לחוש. והברייתות הללו באו מתוך קובץ המשניות שעסקו בהלכות שמפני תיקון העולם בטלו בהן את שורת הדין (או שיש להחמיר על שורת הדין). ויש כאן המשך של פ"א, עיין מש"ש לעיל פ"א שו' 59.

2-3. לא נחשדו ישר' על כך. כלומר, לא נחשדו ישראל להעיד על חולין שהוא טבל ועל יין כשר שהוא נסך וכו' מפני הנאה מועטת (עיין מ"ש לעיל, ועיין לעיל דמאי פ"ה שו' 10), ואעפ"י שאינן בידו ראוי להאמין לו.