תוספתא כפשוטה על תרומות י:ו

14-15. כמה יהא בתרומת מעשר של דמיי וכו'. משנתנו פי"א סמ"ח. ומסתברא שהיא מדברת ביין ושמן כמו ברישא שם. וכן מוכח מן התוספתא עיין מ"ש להלן.

15. אחד משמנה בשמינית. כלומר, של לוג, והיינו קורטוב. עיין להלן ב"ב פ"ה סה"י ומ"ש בתס"ר ח"ב עמ' 142.

15-16. במי דברים אמורים וכו'. עיין מ"ש על צורה זו לעיל דמאי פ"ג הע' 14.

17. בטהורה אבל בטמאה אפילו כל שהו. וכ"ה בד ובכי"ע. ובפ"מ פי"א סה"ה: "ובתוספתא פ"י גריס הכי כמה יהא בתרומת מעשר של דמאי וכו', בד"א בטמאה אבל בטהורה כל שהוא (ובתוספתא דפוס כתוב האי בד"א בתרא בהיפוך וטעות דמוכח הוא) וכן אתה אומר וכו'". ומכאן נראה שהעתיק מתוספתא כת"י שלו. 24 לעיל בסמוך שם מזכיר פעמים את הכת"י שלו ולפ"ז יש לנו כאן דוגמא של שינוי חשוב בכ"י פ"מ שאינו בכי"ו. ולפי זה התוספתא מתפרשת כפשוטה. 25 מ"ש בתס"ר ח"א, עמ' 58, שלפני הר"מ והסמ"ג היתה הגי' בתוספתא כמו בכת"י פ"מ הם דברי הבל. עיין מ"ש להלן. ברם מכיוון שגירסתנו מקויימת אף ע"י ד וכי"ע הרי אין לבטלה בוודאות. ופירושה שמשנתנו (וכן הרישא כאן) מדברת בתרו"מ של יין ושמן טהור של דמאי, אבל בטמא של דמאי אפי' כל שהוא, כלומר, אפילו הרבה, 26 כסיגנון המשנה בכלים פי"ט מ"ג, שם ספכ"ט ועוד. ועיין תרומות פ"ח מ"ה ומ"ש לעיל פ"ז שו' 57. אינו חייב לטפל בו. ואף שגם בתרו"מ של דמאי טמא אסור לו להפסיד לכהן, 27 עיין לעיל דמאי פ"ח שו' 31 ומש"ש. אינו אלא שאסור לאבדו בידים (כשיש בהן), או להפריש מן האבוד, אבל אין עליו חובת טיפול להוליכה לכהן. ומדברי הר"מ שנעתיק להלן נראה שחסרו לפניו כאן המלים "אפילו כל שהוא", ולפ"ז צ"ל לפנינו: בד"א בטהורה אבל בטמאה וכן אתה או' בתרו"מ שבשאר כל הפירות וכו'. כלומר, בד"א שבשל וודאי אסור אפילו כל שהוא, דווקא בתרומת מעשר של יין ושמן טהור, אבל בתרו"מ וודאי של יין ושמן טמא, וכן בתרו"מ של שאר כל הפירות (חוץ מיין ושמן), בין בדמאי ובין בוודאי בין בטמא ובין בטהור, דינה כיין ושמן של דמאי ששנינו במשנתנו (וברישא כאן) שאם יש בה שמינית שבשמינית מטפל בה, ואם לאו משליכה לאור. וכן פסק הר"מ בפ"ג מה' תרומות הט"ז: תרומת מעשר (כלומר, בין טהורה ובין טמאה, בין דמאי ובין וודאי) שהיה בה אחד משמונה בשמינית מוליכה לכהן. פחות מיכן אינו מטפל להוליכה, אלא משליכה באור ושורפה (זו היא הסיפא של הבבא שלנו). וביין ובשמן אפילו כל שהוא מוליכה לכהן, ובלבד שתהא תרומת מעשר ודאית וטהורה, אבל אם היתה טמאה או שהיתה של דמאי אם אין בה כשיעור אינו מטפל בה אלא שורפה. ובסמ"ג (עשין קל"ד, קצ"ז ע"ב) העתיק את לשון הר"מ בשם התוספתא, כדרכו (עיין מ"ש בתס"ר ה"א, עמ' 58 ועוד), וזו היא ממש התוספתא שלפנינו בלי המלים "אפילו כל שהוא". 28 ועיין במהרי"ק וברדב"ז ששערו שהר"מ גרס בתוספתא "עד שתהא בה כשיעור" במקום "אפילו כל שהוא". אבל בירושלמי (פי"א סה"ה, מ"ח ע"א): בטמא. אבל טהור אפילו כל שהוא צריך להחזיר. בדמאי. אבל בודאי בין טמא בין טהור בין רוב בין מועט צריך להחזיר. 29 וכ"ה אף בכי"ר ובנוסח הרש"ס. וכ"ה לפני הריבמ"ץ, הר"ש והראב"ד בהשגות על הר"מ שהזכרנו בפנים. והירושלמי חולק על התוספתא.

17-18. וכן אתה או' בתרומת מעשר שבשאר כל הפירות וכו'. בהשגות הראב"ד פ"ג הט"ז הביאה ופירשה שתרו"מ של שאר כל הפירות הן דרבנן, ואפילו וודאי הרי הן כדמאי. ועיין מ"ש באו"ש שם, ולעיל בסמוך פירשנו אותה לפי גירסת הר"מ לעיל בתוספתא.