תוספתא כפשוטה על תרומות א:ח

29. פועלים שתרמו את הבור אין תרומתן תרומה. במשנתנו (פ"ג מ"ד) שנינו: הפועלים אין להן רשות לתרום, חוץ מן הדרוכות שהן מטמאין את הגת מיד. ועיין בריבמ"ץ ור"ש ובפיה"מ לרבינו שם. ולכאורה משמע שהמשנה חולקת על התוספתא, אבל בירושלמי (פ"ג ה"ד, מ"ב ע"א) העמידו את הברייתא שלנו בבור של שמן שאין טומאתו כ"כ מצויה, ולפיכך אין להם רשות לתרום. אבל הר"מ והר"ש לא הביאו את התוספתא והירושלמי (כפי שהעיר במהרי"ק פ"ד מה' תרומות סהי"ג), ואפשר שסברו שתירוץ הירושלמי הוא רק דיחוי בעלמא. ועיין להלן.

29-30. ואם היה בור קטן ואחרים משתמשין בו וכו'. בירושלמי הנ"ל: ואם היה הבור קטן או שהיו (הבעלין) 20 מלה זו ליתא בכי"ר ובכי"ס. וכנראה שיש כאן הרכבה של שתי נוסחאות. והגירסא "הבעלין" היא ע"פ הריבמ"ץ והר"ש פ"ג מ"ד. אחרים משכשכין בהן תרומתן תרומה. 21 כ"ה בכי"ר ובכי"ס, וכן הגיה בפ"מ. ולפנינו בטעות: אין תרומתן תרומה. ואולי צ"ל בתוספתא: ואחרים ממשמשין 22 וממנו נשתבש "משתמשין" שיבוש רגיל, עיין לדוגמא מ"ש מהרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 95 ובהערה 6 שם. וכן בספרי האזינו פי' ש"ו בדפוסים: בני אדם משתמשים, אבל בכתה"י לנכון: ממשמשים, עיין בהוצ' הר"א פינקלשטין, עמ' 333 ובשנו"ס לשו' 6 שם. ברם "שכשך" מצוי אצל יין, עיין ערוך ערך שכשך. בו וכו'. כלומר בבור קטן שממלאים אותו על גדותיו, או שאחרים ממשמשים (ויש לפנינו וי"ו החילוק) אפילו בבור גדול, הרי הטומאה מצויה ולפיכך תורמים מיד בטהרה.

30. תרומתן תרומה. מכאן משמע שאינם רשאים אלא להוציא תרומה בלבד, אבל לא תרו"מ אעפ"י שיש לחשוש לטומאה, וזהו מפני שאין בעה"ב רשאי לתרום תרו"מ, וחולקת על הברייתא להלן פ"ג הי"ב שהיא כר' יוסי להלן. עיין מ"ש בסמוך.