תוספתא כפשוטה על תרומות א:י

32. אפיטרופין תורמין ומעשרין וכו'. בבבלי (גיטין נ"ב א') הקשו על המשנה שם (ששנתה: יתומין וכו' אפוטרופוס חייב לעשר פירותיהם): ורמינהו וכו' אתם ולא אפוטרופין, ותירצו שמשנתנו עוסקת בתורם להאכיל. והסתייעו שם בברייתא שלנו: האפוטרופין תורמין ומעשרין להאכיל ולא להניח 24 צדק בעל ח"ד בפירושו ש"להאכיל ליתומים" שלהלן בסמוך עונה אף על תורמין. ומה שהקשה שם מהי"ב להלן, אינה קושיא, מפני שר"ש בן מנסיא משמיע לנו שדין סמיכות אצל בעה"ב כדין אפיטרופוס, וכמשנת גיטין פ"ה מ"ד, ואינו חולק על הברייתא שלפנינו כאן. ועיין ר"מ פי"א מה' נחלות ה"ט ובהשגות שם. ובירושלמי הקשו את אותה הקושיא, ותירצו: כאן ביתום גדול כאן ביתום קטן. ומסתבר שאף לפי הירושלמי לא התירו ביתום קטן אלא בתורם להאכיל (עיין מ"ש להלן), כדי שלא יספה לו איסור. ועיין בתוספ' רי"ד ובחי' הרשב"א בגיטין שם.

33. מוכרין בתים שדות וכרמים וכו'. וכ"ה הסדר להלן ב"ב פ"ח, וזהו סדר נוסחאות א"י, עיין להלן מו"ק ספ"א (בכי"ע רפ"ב), ע"ז פ"א ה"ח. אבל בבבלי גיטין הנ"ל: ומוכרין להן בהמה ועבדים ושפחות בתים וכו'. 25 וכתב בטור חו"מ סי' ר"צ: וימכור הפחות פחות קודם, כגון בהמה קודם לעבדים, ועבדים קודם לבתים וכו'. ובבאור הגר"א לחו"מ שם ס"ק י"א אות כ"ב: כמ"ש בברייתא הקודם קודם. ברם סדר זה רגיל בברייתות שבבבלי, עיין עירובין מ"ז א', מו"ק י"א רע"א, ע"ז י"ג א'. ועיין להלן ערכין פ"ה ה"ו ומ"ש בתס"ד ח"ב, עמ' 283. ועיין מ"ש להלן בסמוך בפנים.

עבדים ושפחות להאכיל ליתומים. בירושלמי גיטין פ"ה ה"ד, מ"ז ע"א (וכן גרס הרש"ס אף בתרומות): דתני מוכר הוא עבדים ולא קרקעות. ובתרומות (פ"א ה"א, מ' ע"ב): אם באפיטרופוס לעולם, בהדא (ד)תני מוכר מטלטלין וזנן , אבל לא קרקעות. ולשיטת הרמ"ה (לפי טור חו"מ סי' ר"צ) הלכה זו היא בסמוכין אצל בעה"ב, אבל לא באפיטרופוס. ועיין להלן שו' 42.

33-34. לעשות להם סוכה לולב וכו'. עיין הגירסא בבבלי גיטין נ"ב א', בה"ג ד"ו, פ"ז ע"א, ד"ב עמ' 344, וברי"ף וברא"ש שם.

34-35. ספר תורה ונביאים. וכ"ה להלן ב"ב פ"ח בכל הנוסחאות. ובד כאן מוסיף: וכתובין , ועיין מ"ש להלן שו' 35. ובבבלי הנ"ל: ולוקחין להן ספר תורה תפילין ומזוזות וכו'. ועיין בעיטור ה' תפילין ח"ז (הוצ' רמא"י ס"א ע"ג) שפסק שקטן אינו בחינוך תפילין. וכבר השיגו עליו האחרונים מן הברייתא שבבבלי הנ"ל. ועיין מ"ש הרז"ו לייטר בספרו מתורתן של ראשונים לגיטין שם.

35. דבר הקצוב מן התורה. מלשון זו משמע שמן התורה דווקא, עיין להלן שקלים פ"א רה"ח ומש"ש. אבל בבבלי הנ"ל: וכל דבר שיש לו קצבה. לאתויי מגילה (עיין גי' ד שהבאנו לעיל שו' 34–35), כלומר מגילה הכשרה 26 עיין ר"מ פי"א מה' נחלות ה"י, וברור מדבריו שהכוונה למגילה כפשוטה, ולא למגילה לתינוק להתלמד בה (עיין גיטין ס' א'; ילמדנו מובא באו"ז א"ב אות י"ט, ד' ע"ב; אבות דר"ן נו"א פ"ח, י"ט ע"א ועוד. ועיין מ"ש בתס"ר ח"ד, עמ' 156). ועיין הגירסא בס' המקח והממכר לרב האי ריש ש"ו, וכנראה שיש שם ט"ס. לקרוא בה, שלא נכתבה מפה, ואעפ"י שיש לו כתובים.

36. בבית הכנסת. בבבלי הנ"ל חסר, ועיין מ"ש ע"ז בח"ד. ואין צורך והיא מליצה רגילה. 27 עיין להלן שבת פט"ז (בדפוסים פי"ז) הכ"ב ובבבלי שם ק"נ א'; ירושלמי דמאי פ"ג ה"א, כ"ג ע"ב (אבל במקבילות שבתוספתא נשמטו המלים "לעניים בבית הכנסת").

36-37. ואין רשאין להוציא עבדים וכו'. פירש"י בגיטין שאין גופם קנוי להם לשחררם. ועיין בהשגות הראב"ד פי"א מה' נחלות ה"ח. ובס' הזכות להרמב"ן גיטין פ"ד סי' נ"א (מ"ד ע"ג) כתב: מדברי הגאונים נלמוד שאין הטעם וכו' מפני שאין כסף גומר בה, כמו שאמרו קצת המפרשים, אלא חשש חכמים הוא, שמא לא דקדקו בדמים עמהם וכו'. ועיין גם בחידושיו לגיטין ל"ח ב' ובתוספ' שם ד"ה אין.

38. ר' או' או' אני שנותן וכו'. עיין בבבלי הנ"ל, שם ל"ט ב'. ועל הסיגנון של רבי "אומר אני", עיין במלאכת שלמה ערכין פ"ד מ"ב. ועיין דק"ס ב"ק עמ' 284 הערה י'.