תוספתא כפשוטה על שביעית ח:י

31-32. עציץ נקוב כותבין עליו וכו'. בבלי הנ"ל בשם תני הלל, בשינוי לשון, והעמידוה בבבלי שם שהעציץ מונח על יתידות, שהרי אם הוא מונח על גבי הארץ, אפילו על עציץ שאינו נקוב כותבין אגב המקום המושאל לעציץ. ועיין להלן עוקצין פ"ב הי"ז ומש"ש בתס"ר ח"ד עמ' 183. אבל בירושלמי כאן (פ"י ה"ז) אמרו שאין כותבין פרוסבול על כוורת המונחת על גבי הארץ אלא לר' אליעזר, אבל לחכמים אין כותבין עליה פרוסבול, 47 ועיין בבלי ב"ב ס"ו א'; שם פ' ב'. וכן יוצא גם מן התוספתא סוף עוקצין, עיין מ"ש בתס"ר ח"ד עמ' 183 ועמ' 189. ובמשאילו מקום לתנור וכיריים כותבין עליהם פרוסבול מפני שהם מחוברים לקרקע. ור' חייא בר אדא חולק וסובר שכותבין אפילו על מקומו של נר, וזהו כשיטת הבבלי הנ"ל. ולפי הירושלמי כאן הברייתא שלנו מדברת בעציץ המונח על הארץ, ודווקא על נקוב כותבין, אבל לא על שאינו נקוב.

32-33. ר' שמעון אומ' אף שאינו נקוב וכו'. וכ"ה גם בד ובכי"ע. ומסתבר כהגהת המפרשים שהגיהו: אף נקוב אין כותבין וכו', וכשיטתו במשנת כלאים ספ"ז ושבת ספ"י, ועיין בירושלמי ובבבלי שם צ"ה ב'. אבל קצת קשה לשיטת האמוראים הסוברים שכנגד הנקב גם ר"ש מחשיב ליה כמחובר (עיין ירושלמי שם י"ב ע"ד, ובבלי הנ"ל), וא"כ למה אין כותבין עליו פרוזבול, והרי קרקע כל שהוא כותבין עליה פרוזבול (פאה פ"ג מ"ו וכאן פ"י מ"ו). ושמא יש לקיים את הגירסא שלנו, ור"ש סובר שכותבין פרוזבול על מקומו, וכשיטת ר' אליעזר בירושלמי הנ"ל, עיין מ"ש לעיל בסמוך.

33. ר' חוצפית אומ' כותבין וכו'. [תיקונים והוספות: בס' יחוסי תו״א ערך ר׳ חוצפית מביא בשם התוספתא: ר' חוספית. וכ״ה גם במשנה הוצ׳ לו ובס׳ השטרות לר״י הברצלוני, סוף עמ׳ 70.] במשנתנו (פ"י סמ"ו): ר' חוצפית אומר כותבין לאיש על נכסי אשתו וכו'. ובאו"ז ח"ד, ע"ז סי' ק"כ, י"ח ע"א, מביא את משנתנו, ומסמיך לה: תניא בתוספתא ר' חוצפית התרגמן אומר כותבין לאשה על נכסי בעלה. וכן בכפו"פ פ"נ עמ' תרע"ח: ר' חוצפית [אומר] כותבין לאשה וכו'. ובירושלמי (פ"י ה"ו, ל"ט ע"ד): מהו לכתוב לאשה על נכסי בעלה? נישמעינה מן הדא, וכן ליתומין על נכסי אפיטרופין. ובגליון הש"ס שם תמה למה לא פשטו מברייתא מפורשת שלפנינו, עיי"ש שהגיה את הנוסח כאן ע"פ משנתנו. ברם כבר ראינו שכן הוא בכל נוסחאות התוספתא, ובאו"ז ובכפו"פ הנ"ל. ואפשר ששאלת הירושלמי היא באשה שלותה אם כותבין פרוזבול למלוה (שאין לו קרקע) על נכסי הבעל של האשה שלותה, אעפ"י שכתיבת הפרוזבול הוא חוב לבעלה. 48 שהרי הוא אינו חייב לפרוע את חובות אשתו, ואין עליו מצוה כלל להמציא למלוה אמצעי גביה. ופשטו ממשנתנו שכותבין ליתומין וכו', ושם הרי משמע שמדברים ביתומין שלוו, שהרי יתומים קטנים (שיש להם אפיטרופוס) שהלוו אינם צריכים לפרוסבול כלל. 49 כברייתא של רמי בר חמא בבבלי גיטין ל"ז א'. וכן היא השאלה בירושלמי לעיל שם: מהו לכתוב לאפטרופין וכו', כלומר, לאפיטרופין שלוו לצורך יתומים וכו', ופשטוה מן הרישא של אותה בבא שמדברת בלוה, דומיא דסיפא. אבל מן התוספתא כאן אין לפשוט, מפני שאפשר להעמידה באשה המלוה שכותבין לה פרוזבול על נכסי בעלה, וכאן פשוט הוא שכותבין, מפני שזכות הוא לבעלה שתגבה את חובה, ובוודאי יתן לה לזכות את הלווה מנכסיו, וכשיטת ר' יוחנן בירושלמי לעיל: למלוה אעפ"י שאין ללוה, עיין מ"ש לעיל שו' 29–30.

34. ערב ראש השנה של שביעית וכו'. וכ"ה בד. וכ"ה בתשובת ר"ן גאון שבעיטור (ח"א פרוזבול, הוצ' רמא"י, ע"ו ע"ג) והובא בכפו"פ רפ"נ עמ' תרע"ה. וכן מעתיקים את כל התוספתא, כגירסא שלפנינו, בריבמ"ץ, ר"ש (פ"י מ"ה) ואו"ז 50 בשם הר"ש. ולהלן נראה שלפני הרשב"א היתה גירסא אחרת בר"ש. ועיין להלן הע' 55. סנהדרין סי' ע"ט, י"ב ע"ד-י"ג ע"א. וכ"ה בתשובת ר"א בן הר"מ סי' פ"א, הוצ' רא"ח פריימן ז"ל עמ' 105. וכן היתה הגירסא לפני השואל מן הרשב"א, 51 עיין בשו"ת שלו ח"ב סי' שי"ד. אבל כבר הוכחנו בתס"ר ח"א, עמ' 86, שהשואל העתיק מן העיטור. וכן היה לפני הרשב"א בעצמו. 52 שכן כתב (מיוחסות סי' צ"ח): ובנוסחאות הרב ז"ל (כלומר בעל העיטור) היה כתוב ער"ה של שביעית, והבין (צ"ל: והכין) מתניא חתם בנוסחאי [דלא] (כן תקנו בד"ח, ונכון) דוקני, גם בשלנו כך כתוב בה, אלא שהיה משובש באמת וכו'. ועיין מ"ש להלן בפנים. וברא"ש גיטין פ"ד סי' י"ח: תניא בתוספתא אימתי כותבין עליו פרוזבול ערב ר"ה של שביעית. ובסי' כ' שם כתב: והא דאין כותבין פרוזבול בשביעית אעפ"י שאינה משמטת אלא בסופה וכו' (ספרי ראה פי' קי"א עמ' 171; מכילתא דרשב"י עמ' 119, הוצ' אפשטין עמ' 160; בבלי ערכין כ"ח ב'), מיד כשהתהילה שנת השמיטה אין ב"ד בודקין לגבות שום חוב, וגם המלוה בעצמו אין לו ליגוש הלוה וכו', אבל אם יפרע הלוה מעצמו אין צריך לומר משמט אני, וכמו שאין נזקקין לגבות החוב כך אין נזקקין לכתוב פרוזבול מיד כשנכנסה שביעית. וכן בשו"ת הרדב"ז (ח"ה ש"א רל"ח): ראיתי לרב ר' שמעון דורן ז"ל שכתב וז"ל, אין כותבין פרוזבול אלא עד סוף שנה ששית. נכנסה שביעית אין כותבין עליו פרוזבול וכו'. 53 עיין תשב"ץ ח"ב סי' צ"ט, כ"ג ע"ד. ומדבריו משמע שאף בשביעית אינו בלא יגוש, ושלא כשיטת הרא"ש הנ"ל. ועיין בפאת השלחן סי' כ"ט, ס"ק ל"ח, אות צ"ו. ועיין תומים סי' ס"ז ס"ק ל' אות כ"ו. ברם בכי"ע חסרות המלים "ערב ראש השנה של שביעית כתבו", והגירסא שם: אימתי כותבין עליו פרוזבול ערב ראש השנה של מוצאי שביעית. אף על פי שחזר וקרעו וכו'. וכן בפי' הרמב"ן על התורה (ראה ט"ו ספ"א): שכך מצינו בתוספתא שכותבין פרוזבול ערב ר"ה של מוצאי שביעית. וכן מביא הרשב"א 54 שו"ת ח"ב סי' שי"ד ומיוחסות סי' צ"ח. עיין לעיל הע' 51 והע' 52. שמצא כן בנוסחאות מדוייקות, ומעיד שכן מצא גם בפי' המשניות לר' שמשון. 55 לפנינו בר"ש (פ"י מ"ה) הגירסא היא כגי' ד וכי"ו. וכן מעתיק בשם הר"ש באו"ז, עיין לעיל הע' 50. וכנראה שהרשב"א העתיק ממהדו"ב, עיין שו"ת ר"ב אשכנזי סי' א', ט' רע"א. אבל קשה מאד לבטל את גירסת כי"ו וד המקויימת ע"י ר"ן גאון והראשונים. ומסתבר יותר שבכי"ע, וכן בפי' הר"ש שהיה לפני הרשב"א, 56 מדברי הר"ש הנ"ל נראה שפירש ע"פ הריבמ"ץ, ומתוך דברי הריבמ"ץ ברור שהיתה לפניו הגירסא בתוספתא כגי' ד וכי"ו. נשמט ע"י הדומות.

34-35. כתבו ערב ראש השנה של מוצאי שביעית וכו'. בריבמ"ץ מפרש: ואם מסר וכתבו בשלהי אלול של שביעית דהיינו ערב ראש שנת ח' כשר, ואינו צריך להיות קיים אלא בו ביום שהוא זמן ההשמטה, ואע"פ שחזר וקרעו גובה את חובו כל זמן שרוצה, שהרי בשעת ההשמטה הפרוזבול קיים היה. ועיין בפאת השלחן סי' כ"ט אות צ"ו הנ"ל.

35. שחוזר וקורעו וכו'. עיין בבלי גיטין ל"ז ב'.

36-37. כל מלוה שלאחר פרוזבול הרי זה אין משמיט. וכע"ז בכי"ע. וגירסא זו מקויימת ע"י רב חפץ, ר"ן גאון, ר' טוביה בר' אליעזר, ר' מנחם בר' שלמה, ר"ש (אחד הקדמונים, עיין להלן) הריבמ"ץ, הר"מ, ר"א בן הר"מ, הר"ש, העיטור והאו"ז (עיין להלן). וכן היה גם בנוסחאות הדווקניות שהיו לפני הרשב"א (שו"ת המיוחסות סי' צ"ח). אבל בד: שלאח' פרוסבול. ובשאלה להר"א בן הר"מ (עמ' 105 הנ"ל) כותב השואל: ואית דגרסי כל מלוה שלאחריה פרוזבול אינו משמט, אבל ברור שאין כאן אלא "תיקון" קל כדי להתאים את הברייתא לדברי משנתנו. וכל הגאונים והראשונים לא היו נדחקים להוציא את משנתנו מידי פשוטה לוא היתה לפניהם נוסחא "משובחת" זו בתוספתא. ובמשנתנו (פ"י מ"ה): פרוזבול המוקדם כשר, והמאוחר פסול. שטרי חוב המוקדמים פסולים, והמאוחרים כשרים. ולהלן חולין פ"א הכ"ה: כשר בגט פסול בפרוסבול. כשר בפרוסבול פסול בגט. ועיין מ"ש בתס"ר ח"ב עמ' 221 ואילך. והואיל ושטר חוב מוקדם פירושו ברגיל שטר חוב שהקדים זמנו, הרי אף פרוזבול מוקדם פירושו כן. ואם פרוזבול מוקדם כשר, הרי ברור שהלואה שנעשית אחר הפרוסבול משמטת, ולפיכך לא איכפת לנו אם הקדים זמנו של הפרוסבול, שהרי הורע כוחו בזה, וכן משמע מסוגיית הירושלמי כאן (פ"י ה"ה, ל"ח ע"ד). ורשב"ג שאומר שכל מלוה שלאחר פרוזבול אינו משמט, הרי אם הקדים זמנו מייפה את כוחו וצריך להיות פסול, ולפ"ז חולק רשב"ג על משנתנו, וחולק על הת"ק לעיל המצריך לכתוב פרוסבול בערב ר"ה של שביעית, ולפי רשב"ג כל המקדים לכתוב נשכר. 57 ולפי שיטתו כותבין פרוזבול בחול המועד (מו"ק פ"ג מ"ג) מכל מקום, ואפילו אין המלוה בהול ללכת למדינת הים, שהרי בלי פרוזבול לא ירצה המלוה להלוות לו, מפני שאין פרוזבול מועיל למלוה שלפניו. אבל עיין מ"ש להלן. וכן כותב ר"ן גאון בתשובתו: 58 עיטור ח"א פרוזבול, הוצ' רמא"י, ע"ו ע"ג. ואני מעתיק מעיטור כת"י נוירק, קכ"ב ע"ב. תשובה לרבינו נסים. פרוסבל על שני ענינים, האחד צריך כתיבתו אחר הלואה כדגרסי' במשנתנו כל חוב שיש לי, ולא קתני שיהיה לי, ואע"ג דאמ' ר"ש ב"ג 59 הפיסקא שבעיטור הובאה בכפו"פ רפ"נ, עמ' תרע"ה. ועיין בהערה 2 שם. והכ"י שלנו מקיים את דברי המעיר. כל מלוה שלאחר פרוסבל אין משמט, אין סומכין אלא על משנתנו. וכן חזר בו הר"מ מפיה"מ מהדו"ק, והחליט שרשב"ג חולק על משנתנו, כדעת רב נסים (שו"ת הר"א בן הר"מ הנ"ל עמ' 107). ועיין מ"ש במבואי להלכות הירושלמי להר"מ עמ' ח' על פיה"מ שם מהדורא בתרא. ועיי"ש עמ' י"ד. וכן פסק בפ"ט מה' שמיטה הכ"ב, ועיין במהרי"ק שם. ברם רב חפץ גאון פירש את משנתנו שפרוזבול המוקדם, הוא פרוזבול שקדם להלואה, ולפיכך הוא כשר, מפני שצריך לכתוב את הפרוזבול לפני ההלואה, כדעת רשב"ג כאן (שו"ת הר"מ, הוצ' רא"ה פריימן ז"ל סי' ר"מ עמ' 226), ועל פיו פירש הר"מ בפיה"מ מהדו"ק. וכן פירשו הרב ר' טוביה בלקח טוב שמות י"ב, ב' עמ' 52, ור' מנחם בר' שלמה בשכל טוב שם עמ' 86. וכן כותב הריבמ"ץ (פ"י מ"ה): וראינו ר"ש 60 עיין מ"ש בתס"ר ח"א, עמ' 250, בשם הרי"ן אפשטין ז"ל. ועיין בעיטור הנ"ל, ע"ו רע"ג. ושמא כיוון לר"ש זה, אלא שיש שם השמטה וחסרון. ז"ל שפי' בגליון משנתינו המוקדם למלוה כשר, דהיינו דינא דתני רשב"ג וכו'. וע"פ גליון זה, כנראה, הגיהו גם במשנה עצמה, שכן כותב בכפו"פ פ"נ עמ' תרע"ה: ויש גורסים פרוסבל המוקדם למלוה כשר. ובריבמ"ץ (פ"י מ"ה) פירש את דברי רשב"ג שמלוה לאחר פרוסבול פירושו שמאחר שהיה לו פרוסבול למלוה אינו משמט ואפילו נקרע (עיין להלן בתוספתא ובבלי גיטין ל"ז ב'). עוד פירש שם שלאחר פרוסבול כוונתו לאחר שניתקן פרוסבול נאמן גם בלי פרוסבול, וכשיטתו במשנת כתובות (פ"ט מ"ט), וממנו בר"ש שם. ובעיטור הנ"ל פסק כרשב"ג של התוספתא שהפרוזבול צריך להכתב לפני ההלואה, ופירש את משנתנו בפרוסבול שכותב הלוה (עיין בתוספתא ב"ב פי"א ה"ז), ולפיכך אם הקדים זמנו של הפרוסבול כשר ותבוא עליו ברכה, שהרי מייפה בזה את כח המלוה. והרישא בתוספתא שלנו ששנתה שכותבין פרוסבול בערב שביעית, לא באה למעט אלא שאין כותבין אותו משנכנסה שביעית, אבל קודם שביעית שפיר דמי. אבל כשהמלוה כותב יהיה הדין להפך, כלומר פרוזבול המוקדם יהי' פסול כשאר שטרות, מפני שמייפה את כוחו, וכרשב"ג כאן. ועוד פירש בריבמ"ץ הנ"ל שרשב"ג לא אמר כאן שכל מלוה שלאחר פרוזבול דווקא אינו משמט, אלא שהוא חולק על משנתנו וסובר שאף מלוה שלאחר פרוזבול אינה משמטת, ואין כאן לא יפוי כח ולא הורעת כח בזמן הפרוסבול, אלא בין הקדים זמנו ובין אחר זמנו כשר, מפני שהפרוזבול משמט בין הלואה שלפניו ובין הלואה שלאחריו. וכן מסתבר, שכן אם אפשר להבין את שיטת רשב"ג שפרוזבול מועיל אף לפני ההלואה, מפני שהוא מיפה למפרע את כח ב"ד ועושה אותם שלוחים לגבות את חובותיו שלאח"כ, הרי קשה להבין למה לא יועיל פרוזבול לאחר הלואה. יציבא בארעא וגיורא בשמי שמייא! ואעפ"י שלפי שיטה זו הזמן שבפרוזבול אינו מעלה ואינו מוריד, מ"מ צריך לכתוב את השבוע (כלומר, מספר השמיטה ליובל) שהרי אין הפרוזבול מועיל לחובות של השמיטה שעברה, לחובות שכבר הושמטו. ובס' הישר לר"ת סי' ע"ר (ד' וויען כ"ח ע"ד) כתב: ומדתנן במסכת שביעית פרוזבל המוקדם כשר והמאוחר פסול וכו', המוקדם לסוף שביעית (צ"ל: שנת) השמיטה כשר, המאוחר פסול, לאחר סוף שביעית פסול, שהרי כבר שמטתו שביעית, ש"מ צריך לכתוב זמן. וכ"ה (בשמו) בראבי"ה ח"ב סי' תתצ"ג עמ' 686. ולכאורה פירוש זה תמוה מאד, ואין להבין למה לא פירש את משנתנו כפשוטה, שפרוזבול שאחר את זמנו פסול, ומשום זה צריך זמן בפרוזבול, מפני שאינו מועיל להלואות שלוה לאחר שכתבו. ולפיכך נראה שר"ת פירש את דברי רשב"ג כפירוש הריבמ"ץ הנ"ל שפרוזבול מועיל בין להלואה שלפניו ובין להלואה שלאחריו, ואין הכרח לומר שמשנתנו חולקת, משום שאפשר לפרש שכוונתה בפרוזבול המוקדם הוא בפרוזבול שכתבו לפני סוף השמיטה, ולפיכך כשר בין להלואות שלפניו (בשנים של אותה שמיטה) ובין להלואות שלאחריו, 61 כנראה שלרשב"ג פרוזבול מועיל לעולם להלוואות שלאחריו. עיין שו"ת הרדב"ז ח"א, ד' וויניציאה, סי' קע"ו. ופרוזבול המאוחר הוא פרוזבול שכתבו לאחר שמיטה (בלי זמן), והוא פסול מפני שאינו מועיל להלואות שלפני השמיטה שכבר נשמטו. ולפיכך צריך זמן אף לרשב"ג. 62 אלא שלר"ת צריך לכתוב זמן מפורש "לאפוקי נפשין מפלוגתא", שהרי לשיטת רב נסים, הר"מ ועוד הנ"ל, אין פרוזבול מועיל למלוח שלאחריו, ולפיכך צריך לכתוב אף את היום ואת השנה.