תוספתא כפשוטה על שביעית ה:ח

15-16. הצבעין והפטמין וכו'. שו"ת הראבי"ה כת"י סי' תתקע"ג, ונעתקה גם בשו"ת מהר"ם ב"ב הוצ' מק"נ עמ' 15. והברייתא הובאה בירושלמי פ"ט ה"ז, ל"ט ע"א, ופסקה הר"מ בפ"ח מה' שמיטה הי"ט.

16. לוקחין מורסן מכל מקום וכו'. ולהלן שבת פ"ח (בד פ"ט) ה"ט שנינו: המוציא מורסן וכו' לבהמה וכו', לצבוע וכו'. והן הצבעין והפטמין 24 כלומר, מפטמי בהמות ועופות. ועיין גם במשנתנו שבת פכ"ד מ"ג; פסחים פ"ב מ"ז. שכאן. ובירושלמי הנ"ל: לוקחין מורסן מכל מקום ואינן חוששין. ובר"מ הנ"ל: ואינן חוששין שמא מספיחי שביעית הוא. ופירש בפ"מ דלא נחשדו על הפסולת. והסיקו בירושלמי שלא אמרו אלא בסתם, אבל בחשוד וודאי אין לוקחין ממנו. ועיין במשנת בכורות פ"ד מ"ח ובירושלמי סוף מעשרות, נ"ב ע"א.

16-17. נבילה ואין מוכרין אותה מחרוזות וכו'. וכ"ה בכי"ע ובראבי"ה הנ"ל. 25 והמגיה בשו"ת מהר"ם הנ"ל, עמ' 15, הע' ח' לא תיקן כהוגן. ובד חסרה המלה "נבילה". וברוקח סי' תס"ז: בתוספת' נבילה אין מוכרין אותה וכו'. וברור שהמלה "נבילה" היא פיסקא קטועה של משנתנו (פ"ז מ"ג): שאין עושין סחורה בפירות שביעית וכו', ולא בנבילות וכו' לקח לעצמו והותיר מותר למכרן. 26 וכעדותו של ר"ת: דרך התוספתא באלף מקומות ליקח קצת מן המשנה לזכרון דברים. עיין לעיל, ריש עמ' 6, להלן כלאים פ"ה שו' 28–29, ועוד בכ"מ. ופירשה התוספתא שאפילו אם לקח בהמה לעצמו ונתנבלה שמותר למכרה, מ"מ אין מוכרין אותה מחרוזות, כלומר, שלא יעשנה כבשר כשר, עיין להלן מכשירין ספ"א וירושלמי שקלים פ"ז ה"ה, נ' ע"ג. ועיין תשב"ץ ח"ג סוף סי' רצ"ב. ובמהר"ם הנ"ל עמ' 16: כדתני' אין מוכרין אותו מחרוזות מחרוזות, אבל בחציה או שלימה או נתח או ירך או כתף שרי. ועיין מ"ש להלן שו' 23 בשם הירושלמי.

17. אבל מוכרין אותה איברין איברין על גבי מטות. וכ"ה בד. ובשו"ת מהר"ם הנ"ל: אבל מוכרין אותה איברים ע"ג מוטות. ובכי"ע: אבל מביאין אותה חתיכות חתיכות על גבי מוטות. וכ"ה בראבי"ה וברוקח הנ"ל. וגירסתנו יותר נכונה, כמפורש במשנת שקלים (פ"ז מ"ג): נמצא בגבולין אברים נבלות. חתיכות מותרות. ועיין הסיגנון במשנת ביצה פ"ג מ"ג.