תוספתא כפשוטה על שביעית ה:ג

5-6. עלה תמכא והחרחבינה וכו'. הברייתא מדגמת את הכללים שבמשנתנו רפ"ז. ושתי ירקות הללו נמנו במשנת פסחים פ"ב מ"ו. ובירושלמי שם (כ"ט ע"ג): ובתמכה גנגידין. ובערוך ערך תמכה: פי' קרדו וכו'. ובגלוסר של ניקומידיס 3 1939, Anecdota Atheniensia II עמ' 309. וכ"ה שם, עמ' 332. מגדיר: Τιγγίδιον άγριοκάρδαμον καί λεπίδιον, ולפ"ז הוא pepperwort ,lepidium. ויש מגדירים אותו (שם 322): λιβανωτίς, והוא צמח מר שעליו דומים לחזרת מרה. 4 עיין מ"ש תיאופרסטוס בתולדות הצמחים ס"ט פי"א סי' י"א. ועיין מ"ש לעף פלורה ח"א עמ' 430 ואילך וה"ג סוף עמ' 449. 5 ועיין בתוספות ערה"ש של קרויס ערך תמכה. ואף הפירוש μαροόλιον יש לו על מה לסמוך, עיין בס' Anecdota etc. הנ"ל, עמ' 399. ואשר להרחבינה לעף מפרשו שהוא eryngium. וקשה לקבל פירוש זה, מפני שספק גדול אם אפשר למנותו בכלל ירקות, ולא עוד אלא שהעלים שלו יש להם קוצים. 6 עיין מ"ש תיאופרסטוס הנ"ל ס"ו פ"א סי' ג'; פליניאוס תולדות הטבע סכ"ב פ"ז (ח'), סי' י"ח.

6. עלי ורד וכו'. בירושלמי (פ"ז ה"ב, ל"ז ע"ב): וההן וורד תני בה תלת מילין, עלין שלו יש להן שביעית וכו'. ועיין בפי' הרש"ס, קי"ג רע"א.

ועלי מילת וכו'. והם עלי עצי מילין שנזכרו להלן פ"ז הי"א, מה שקורים עכשיו בטעות "אורן" (עיין מ"ש להלן שו' 14). ועיין מ"ש לעף פלורה ח"ב עמ' 286 ואילך.

7. עיקר הבלבסין וכו'. ובלבס, בולבוס, הוא βολβός ביונית, והגלוסטורים היונים מבארים אותו: 7 עיין בס' Anecdota etc. הנ"ל (לעיל הע' 3), ריש עמ' 282. בצל שוטה, או בצל ים. ויש מגדירים אותו 8 שם, עמ' 322. בצל הנאכל. ובארמית שמכא (עיין ערוך ערך שמכא), עיין לעף פלורה ח"ב עמ' 184 ואילך. והעיקר שלו אינו לא מאכל אדם ולא מאכל בהמה.

עיקר ורד וכו'. וכן בירושלמי הנ"ל: וההן וורד וכו', עיקר שלו אין לו שביעית וכו'. ולעיל שם: עיקר הוורד וכו', אין בהן קדושת שביעית.