תוספתא כפשוטה על שביעית ג:א
Tosefta Kifshutah on Sheviis 3:1 (Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:1) · תוספתא כפשוטה על שביעית · free full Hebrew text
Open in the reader →1. לא יפתח אדם מחצב וכו'. משנתנו פ"ג מ"ה. והתוספתא הובאה בר"ש שם. ופירש הר"ש שאם היה מכוסה בעפר לא יפתחהו בשביעית אם לא היה בו כשיעור, אבל אם היה מגולה כשיעור מותר לפתוח אפילו בשביעית, והר"מ בפיה"מ ובס' היד פירש אחרת, עיין מ"ש להלן שו' 6 ד"ה ואיגד. ועיין במלא"ש בשם הר"ר יהוסף ובהגהות הרש"ש למשנתנו. ואין לזוז מפירושי הראשונים, כפי שמוכח להלן שו' 6, עיי"ש.
עד שיהו בו שלש מרביות וכו'. וכן במשנתנו: שלש מורביות. ופירש הרש"ס (מ"ו ע"א): כמו מורביעות (עיין מ"ש לעיל פ"ב שו' 13), כלומר, מרבגים, מרבצים, שכבות (בלשון זמננו), והיינו שלש שורות רובצות אחת על השניה. ועיין מ"ש על רבג ורבץ בתס"ר ח"ב עמ' 205.
2. שהן שלש על שלש וכו'. במשנתנו מסיים: שיעורן עשרים ושבע אבנים. ופירש הר"מ שכל אבן היא אמה על אמה ברום אמה, וגובה כל המורביות הוא שלש אמות, ונמצא בשכבה הראשונה ט' אבנים, ובשלש השכבות כ"ז אבנים. ובירושלמי שם: היך עבידא תלתא זימנין מן [תלתא] 1 כ"ה בערוך ד' פיזרו, ערך מרביות. וכן בנוסח הרש"ס: מן תלת. ובירושלמי כי"ר חסר שם דף שלם. תשע. 2 כלומר, במורבית הראשונה נמצאות ג' שורות של ג' אבנים. תשעה זימנין מן תלת וכו', כלומר, ותשע שורות בנות ג' (דהיינו בכל שלש השכבות) הן כ"ז אבנים.
אמ' ר' יהודה במי דברים וכו'. וכן בד ובכפו"פ ספמ"ח עמ' תרס"ה. 3 אלא ששם: בד"א. ועיין מ"ש על הצורה שלפנינו לעיל דמאי פ"ג הע' 14. וכן בירושלמי פ"ג ה"ו, ל"ד ע"ד. אבל בכי"ע לא נזכר ר' יהודה. וכן בריבמ"ץ פ"ג מ"ה: תניא בד"א במתכוין וכו'. וכן ברא"ש שם (פי שנים, ל"ד ע"ג). וכן נראה מן ההשמטה בר"ש שם שהתחיל להעתיק סתם: בד"א וכו', ונשמט ע"י דמיון ההתחלות.
2-3. בזמן שמתכוין וכו'. כ"ה בכל הנוסחאות ובראשונים הנ"ל. ובירושלמי שם: בזמן שלא נתכוון לתיקון שדהו וכו', וצ"ל כלפנינו. וכ"ה בנוסח הרש"ס, וכן היה לפני הר"מ, עיין בפ"ב מה' שמיטה ה"ח. 4 וכ"ה שם: בד"א בשנתכוון לתקן שדהו ו ה ת ח י ל (כ"ה בכל כתה"י שבדקתי. ובכל הדפוסים הישנים: שהתחיל. ובד"ח בטעות: או שהתחיל) ליטול בשביעית וכו'. ועיין בס' משנה ראשונה פ"ג מ"ו ד"ה אבל. ומן הירושלמי, וכן מסידור דברי הר"מ הנ"ל, משמע שברייתא זו עונה אף על מ"ו שם, כלומר, על גדר שיש בו עשרה אבנים וכו'. וכן פירש הר"ש שם. 5 ועיין להלן שו' 38–39 ומש"ש. אבל מפיה"מ פ"ג סמ"ה נראה שרבינו פירש שהברייתא מפרשת את המחצב. וכנראה שפסק שם כרשב"ג, עיי"ש. אבל בחיבורו (פ"ב מה' שמיטה ה"ח) חזר בו, עיי"ש.
3. לעשות שדה וכו'. בר"ש הנ"ל: ואיכא דשרי בתוספתא אפילו מתכוין לעשות שדה לצורך מוצאי שביעית, ולא חיישינן למיחזי כמתקן לצורך שביעית וכו'.
בזמן שאין מתכוין לעשות שדה וכו'. פירש ברדב"ז על הר"מ (פ"ב מה' שמיטה ה"ח הנ"ל) שאפילו כן צריך קצת הוכחה שאינו מתכוין לתקן שדהו.
3-4. אפי' דבר מרובה מותר. וכ"ה בכל הנוסחאות ובראשונים הנ"ל. ואין להגיה. ועיין בר"ש שנדחק מאד לפרש את הגירסא שלנו. ובירושלמי הנ"ל: אפילו יותר מיכן מותר. ובר"מ הנ"ל: אבל אם לא נתכוון לתקן שדהו וכו', נוטל בשביעית כל מה שירצה מכל מקום. וכע"ז פירש הרש"ס (מ"ז סע"ב): כגון דבונה בניין אפילו קולות אחרות נקל עליו, כגון בורר עפר בשדה, ואפילו על העשבים שנותן מים בטיט והולכין המים לזרעים ומשקה הוא ומכשיר לזריעה, הכל שרי דאין מתכוון לעבודת הארץ. ולשון התוספתא "דבר מרובה" מסייע לפירושו.