תוספתא כפשוטה על שביעית ב:כ

72. אין מדיירין לא בשבתות וכו'. וכ"ה בירושלמי פ"ג ה"ג, ל"ד ע"ג. ופירושו שאסור לומר לגוי שידייר לו בשבת וכו', ואעפ"י שאינו נותן לו שכר אלא מחזיק לו טובה גרידא, ואעפ"י שאין כאן מלאכה גמורה. ובבבלי מו"ק י"ב א' חסרות המלים "אפילו בטובה". ובכי"מ שם: אין מדיירין שדה בחולו של מועד. וכע"ז היתה הגירסא לפני רוב הראשונים, 59 עיין דק"ס שם, עמ' 35, הע' ה'. וכ"ה גם בפי' הר"ש בן היתום, עמ' 53, ובשיטה לתלמידו של ר' יחיאל מפריש, עמ' צ"ט. ולא נזכרו שבת ויו"ט כלל בבבא זו, ואין מדברים אלא בחוה"מ. ועיין בערוך ערך נער.

73. אין מסייעין וכו'. בכי"ע: אין מסיעין (כלומר, אין מסיעין אותם לפנים). אבל כגירסתנו כ"ה אף בירושלמי ובבבלי.

74. ולנער את הצאן. ופירושו שאפילו באו מאיליהן אסור לנער את הצאן. ובירושלמי (פ"ג ה"ד): מהו לנערה? מוליכה ממקום למקום, כלומר, כדי שיטילו גללים. ועיין בערוך ערך נער, בשיטת הריב"ב לרי"ף מו"ק פ"ב סי' אלף קע"א ובנ"י שם. ועיין ר"מ פ"ח מה' יו"ט הי"א.

74-75. אם היו מדיירין לשבתות ולמועדים מותר וכו'. בד: לשבתות לחדשים ולמועדים וכו'. ובכי"ע חסרה בבא זו. ובירושלמי הנ"ל: ואם היו עושין עמו בשבתות ובימים טובים. ואף לפנינו פירושו כן, 60 עיין במבוא לנוה"מ להרי"ן אפשטין, עמ' 1110 ואילך. כלומר, אם היו עושין עמו בקבלנות להרבה זמן, וכמפורש בבבלי הנ"ל: אם היה שכיר שבת שכיר חודש וכו'.

75. ר' אומ' מדיירין בשבת בטובה וכו'. בירושלמי הנ"ל: תני רבן שמעון בן גמליאל אומר בשבת מדיירין בטובה וכו'. ומלשון זו אפשר לפרש שרבי (או רשב"ג) חולק על עצם הדין וסובר שמותר לומר לגוי לדייר בשבת (משום שאין בדיור משום מלאכה גמורה) וביו"ט במזונות וכו'. אבל בבבלי הנ"ל: ר' אומר בשבת בטובה וכו', ולא נזכרה המלה "מדיירין". ומשמע מדברי המיוחס לרש"י ומפסק הר"מ 61 פ"ח מה' יו"ט הי"א. ועיין במ"מ שם. שפירשו שרבי חולק על הסיפא, כלומר, אם היה שכיר שבת או שנה וכו', והוא מחמיר שאף בקבלנות לא התירו אלא בטובה. אבל בר"ח שם פירש שרבי חולק על הרישא, כלומר, אם באו מאיליהן ("אם באו בשבת") מותר להניח לגוי לדייר בטובה וכו', ובחוה"מ אפילו בשכר מותר. וכן פירש הרי"ץ גיאת (ה' חוה"מ עמ' י"ט) שלא העתיק כלל את הבבא "היה שכיר שבת וכו' ". וכן פירש הר"ש בן היתום שם עמ' 53 ובשיטה לתלמידו של ר' יחיאל מפריש עמ' צ"ט ועוד. ועיין בבאור הגר"א או"ח סי' תקל"ז ס"ק י"ד. ועיין מ"ש זקן זקני בקרן אורה במו"ק שם.

76. ואפילו נוטל שכרו. בירושלמי ובבבלי: אפילו בשכר. ופירש הראב"ד 62 לפי ארחות חיים ה' מועד סי' כ"ג, ח"א, צ"ב ע"ג. ובכל בו סי' ס' הביא כן בשם הר"י. שמותר לדייר לכתחילה במועד ואפילו בשכר, כלומר, לשלם לו בחוה"מ. ועיין גם בשיטה למו"ק שם עמ' ק'. אבל אף הראב"ד מודה שביו"ט אסור לבקש אותו לדייר אפילו אם יתן לו מזונותיו לאחר יו"ט (עיין ברא"ש שם סי' י"ב). ורוב הפוסקים חולקים על הראב"ד גם בנתינת שכר בחוה"מ, עיין בשו"ע או"ח הנ"ל. ועיין בקרן אורה הנ"ל.