תוספתא כפשוטה על שקלים ג:כה

68-69. כהן גדול אין נכנס לעזרה לעבודה אלא אם כן נמשח שבעה ונתרבה שבעה וכו'. כל הברייתות עד סוף הפרק נעתקו (מן התוספתא?) במדרש במ"ר פ"ו, ג'. וכבר העיר לנכון הרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ שלו, עמ' 987, שכל הברייתות הללו שייכות כבר לראש יומא, והסופרים טעו והתחילו מ"למה מפרישין וכו' ", משום שהברייתא ההיא מתאימה למשנתנו בריש יומא, אבל למעשה יש לפנינו כאן פתיחה למס' יומא, עיי"ש. ועיין בגי' כי"ל ומ"ש הרי"ן אפשטין שם, עמ' 461 ואילך. ובתו"כ אמור פרש' ב' ה"ב, צ"ד ע"ד: אשר יוצק על ראשו שמן המשחה . לפי שנאמר שבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו מבניו וגו' שיכול אין לי אלא שנמשח שבעה ונתרבה שבעה, נמשח שבעה ונתרבה יום אחד, נמשח יום אחד ונתרבה שבעה, נתרבה יום אחד ונמשח יום אחד, ואפילו שעה אחת מנין וכו'. וכע"ז בבבלי יומא ה' א' (אלא שהדרשה נסמכה לפסוק אחר). 37 ועיין בתוספות ישנים שם ד"ה נתרבה ומ"ש בשיח יצחק שם (ו' ע"ב מן הספר, ולהלן שם קמ"ג ע"א) על דברי בעל פני יהושע ובעל צדה לדרך (שתמה על הרמב"ן בפירושו לפרש' אמור) עיי"ש. ומלשון ברייתא זו אינו מוכח כלל אם הכהן עובד בזמן הימים שנתרבה בהם, והכתובים אינם מלמדים אלא שמצוה על כהן הגדול להמשח שבעה (פעם בכל יום) ולהתרבות בבגדי כהן גדול שבעה ימים, כדי להיות כשר לעבודת יום הכיפורים, אלא שעבודתו כשרה לעולם, אף אם נמשח פעם (כהן משוח), או נתרבה (נעשה מרובה בבגדים) פעם. ונחלקו בזה הר"מ והראב"ד בפ"ד מה' כלי המקדש הי"ג. לשיטת הר"מ אינו עובד לכתחילה במשך שבעת הימים שום עבודה, לא של כהן גדול, ולא של כהן הדיוט, ולשיטת הראב"ד עובד עבודה של כהן הדיוט, ולא הצריכו משיחה וריבוי לכתחילה כל שבעה, אלא לעבודת כהן גדול. והעיר בח"ד שמלשון התוספתא כאן "אין נכנס לעזרה לעבודה וכו' " מוכח כשיטת הר"מ. ועיין מ"ש בכ"מ בשם מהר"י קורקוס בבאור שיטת הר"מ, ואעפ"י שקשה להעמיס כן בלשון הר"מ (שכתב: לובש שמנה בגדים ופושטן וכו'), אבל את התוספתא כאן אפשר לפרש שביום הכיפורים גרידא עסיקינן (עיין מ"ש לעיל סד"ה כהן גדול) ואינו נכנס לעזרה ביוה"כ לעבודת היום אלא אם כן נמשח שבעה ונתרבה שבעה, ואם נכנס ועבד עבודתו כשרה, אעפ"י שלא נמשח או שלא נתרבה אלא שעה אחת. אבל בשבעה ימים שהוא מתרבה, עובד בעבודות שכהן הדיוט כשר בהן, ועובד בשמנה בגדים (שהרי בדיעבד עבודתו כשירה אפילו בעבודה שצריכה כהן גדול דווקא), והיא היא מצות חינוכו, כלומר שעובד עבודות של כהן הדיוט שבעה ימים בשמונה בבגדים, ובזה נעשה כהן גדול לכל דבר, לעבודת יום הכיפורים לכתחילה. ואין מן התוספתא סתירה לדברי הראב"ד כלל. אלא שדברי הר"מ מוסברים מבלי ראייה מן התוספתא, וסובר רבינו שכל זמן שאינו כהן גדול הכשר לעבודת יוה"כ לכתחילה, אינו עובד לא בארבעה של כהן הדיוט ולא בשמונה של כהן גדול, ולובש את הבגדים כדי להתרבות בהם ופושטן מיד, עיין מ"ש במרכבת המשנה ח"ג במקומו כאן. ועיין ר"מ פ"י מה' כלי המקדש ה"ד וה"ה, בתוספות יומא י"ב ב' ד"ה כ"ג, בתוספות ישנים וריטב"א שם ע"ג א' 38 אבל עיין מ"ש בדק"ס יומא, עמ' 28, הע' מ', בשם רבינו אליקים. ובצפנת פענח פי"ז מה' איסורי ביאה ה"א, ד"ה ואחד כה"ג. ועיין בס' שער יוסף להחיד"א, ק"ח ע"ג ואילך, ומ"ש להלן יומא פ"א, שו' 13- 16, ד"ה וכהן גדול.

70-71. כהן הדיוט אין נכנס לעזרה לעבודה אלא אם כן הביא עשירית האיפה וכו'. וכ"ה בבמ"ר הנ"ל. ולעיל עסיקינן בעבודת כהן גדול שהוא לבדו כשר בה, וכאן עסיקינן בעבודת כהן הדיוט בכל זמן, כל אחד כדינו. ועיין במקבילות שנציין להלן.

71. משלו 39 בירושלמי: שלו, וכ"ה בתו"כ בכי"י, והיא היא, והכוונה שבאה משלו. ועובדה בידו. בכי"ו חסרה המלה "משלו" בטעות, וישנה במקבילות. וכן היא ההלכה שבאה משלו, ולא משל ציבור. וכ"ה בבמ"ר הנ"ל ובמקבילות להלן חגיגה פ"ב, שו' 66, סנהדרין פ"ז סה"א, תו"כ צו פרש' ג' ה"ג, ל"א ע"ב, וירושלמי כאן פ"ז ה"ז, נ' ע"ד. אלא שלהלן בחגיגה וסנהדרין מוסיף: אע"פ שאין המשמר שלו, עיין מש"ש, שו' 66, ד"ה ומביא. ובס' יריאים השלם סי' תמ"ז, עמ' 516 (בשם התו"כ): "ועובדה בידו, פי' בעצמו". כלומר, מנחה זו אינה קרבן להכשירו לכהונה (כקנו של גר שעושה אותו ככשירי ישראל), אלא חלק מחינוכו, ולפיכך עובדה בעצמו דווקא, 40 ועיין בס' ראשון לציון (לבעל אור החיים על התורה) ברכות נ"ד א' (כ"ג ע"ב מן הספר) שתפס כדבר פשוט שאם עבד כהן אחר אינו מעכב, וכבר נתחנך ונפטר ממנחת חינוך אחרת. ועיין במנחת חינוך סי' קל"ו ומ"ש הגרזו"ו לייטר בס' ההשלמה על ס' מנחת חינוך, ק"ח ע"ג, ובספרו בית דוד סי' ע"ז. ואין דינה כמנחת חביתין שאין כה"ג צריך לעובדה בידו. ועיין מ"ש להלן על מנחת חינוך של כה"ג אם צריך לעובדה בידו. ובקטעים ממדרש הלכה לויקרא שפרסם הר"ל גינצבורג בגנזי שכטר ח"א, סוף עמ' 801: והוציא את הדשן, כל שהוא למד וכשר לעבודה מרגילין אותו לשרת. ומכאן שגם בכהן מרגילין אותו לשרת, ובעבודות שאינן עלולות לגרום פסול וטומאה בקדשים, כהערת הר"ל גינצבורג שם.

71-72. אע"פ שלא הביא עשירית האיפה משלו ועובדה בידו ועבד עבודתו כשיר'. וכ"ה בד ובמ"ר הנ"ל. ובכי"ע ובכי"ל חסר כאן "ועובדה בידו". ובתוספתא חגיגה וסנהדרין הנ"ל, וכן בירושלמי הנ"ל: אחד כהן גדול ואחד כהן הדיוט שעבדו עד שלא הביאו עשירית האיפה (בירושלמי מוסיף: שלהן) עבודתן כשירה. ובוודאי שאף לפנינו הכוונה גם לכהן גדול, שבו עסיקינן (עיין מ"ש לעיל ברישא), ובכי"ע ובכי"ל לא נזכר שעובדה בידו. ובצפנת פענח פי"ז מה' איסורי ביאה ה"א, ד"ה ואחד כה"ג, דייק מלשון הר"מ ספ"ה מה' כלי המקדש שמנחת חינוך של כה"ג אין צורך שיעבדה בידו, ודינה כמנחת חביתין, שאפילו כהן הדיוט מקריבה. ועיין בתוספות העזרה לתו"כ צו, כ"ט ע"א. ובפירוש תלמיד רשב"ש כאן, עמ' 87, ד"ה כר' שמעון, כתב: ועובדה הוא בעצמו בידו כל העשרון, חציו משום חינוכו, וחציו משום עבודת היום וכו', ומתוך פירושו בירושלמי שם 41 הוא ממשיך את הברייתא שלנו לדברי ר' ישמעאל, אלא שהוא גרס שם "ר' שמעון" כגירסת הנספח לבבלי. ומתוך המשך הירושלמי (לפי פירושו) שר' מנא שאל על דברי ר' שמעון, ברור שהוא סובר שאף מנחת חינוך של כהן גדול שכבר עבד עובדה בידו. אלא שעצם דבריו שכתב "חציו משום חינוכו" קשים מאד, ועיין במשנה למלך ספ"ה מה' כלי המקדש. אבל עיין מ"ש בשירי קרבן ליומא פ"א ה"א, ד"ה עשירית האיפה, ומ"ש עליו בתוספות העזרה לתו"כ צו, ל"ו ע"א. ועיי"ש, כ"ט ע"א, שהסיק שמנחת חינוך של כה"ג שכבר עבד אינה אלא מדרבנן. ובתו"כ צו, ל"א ע"ב הנ"ל, גורס: עבודתם פסולה . וכן מעתיק בפסיקתא זוטרתא שם, ט' ע"ד. אבל בכל כתה"י שבדקתי גורס שם: עבודתן כשירה , וכן הגיה בהגהות שבתמת ישרים. וכ"ה במדרש הגדול ויקרא, עמ' 126, וכן מעתיק בס' יריאים השלם סי' תמ"ז, עמ' 516, ובסמ"ג עשין קפ"ו, רט"ז ע"ג, בשם התו"כ. וכן מוכח קצת מפי' הראב"ד והמיוחס להר"ש שלא העירו כלום. וכן פסק הר"מ פ"ה מה' כלי המקדש הט"ז. ובירושלמי יומא פ"א ה"א, ל"ח ע"ב: עשירית האיפה ומכנסים מעכבין, ועיי"ש בגליון הש"ס. וכבר תפס עליו במעיני יהושע במקומו, וכתב: מה עניין מילואים לכאן, עיין בבלי שם ה' ב'. אבל בוי"ר פ"ח, ד': ביום המשח אתו עשירית האיפה. ר' יוחנן בשם ר' שמעון בן יהוצדק מלמד שעשירית האיפה מעכבת לכהונת אהרן ובניו. וביפה תאר שם פירש שאף כאן במילואים עסיקינן, ודבריו אינם מובנים כלל, שהרי הפסוק מדבר כאן לדורות, וכן הבינו בתו"כ כאן במקומו ובבבלי מנחות נ"א ב'. ובתוספות העזרה לתו"כ צו, ל' ע"א, פירש: ר"ל שלא יעבוד לכתחילה. ועכשיו שזכינו להוצאה המדעית של ר"מ מרגליות אנו רואים (שם, עמ' קע"א) שהגירסא הנכונה היא: מעכבת בגדולת אהרן ובניו. וכן אמרו בספרי קרח פיס' קי"ז, עמ' 135: למשחה, אין משחה אלא גדולה שנא' (ויקרא ז' ל"ה) זאת משחת אהרן ומשחת בניו. וכן כמה פעמים בירושלמי ובבבלי: למשיחה, לגדולה (עיין בהערות הרח"ש הורוביץ שם), וכן בתרגום כאן במקומו ובכ"מ, ועיין גם במדרש שמואל פי"ט, א', הוצ' בובר, ל' רע"א. והכוונה שכל זמן שלא הקריבו מנחת חינוך הכהנים מעכבים אותם מלעבוד, מעכבים את גדולתם, אבל אם עברו ועבדו עבודתם כשירה. סוף דבר הגירסה "פסולה" במנחת חינוך אין לה יסוד. ועיין מ"ש באור שמח בפ"ה מה' כלי המקדש הט"ז, ועדיין לא היו לפניו גירסת כתה"י בתורת כהנים, ולפיכך נדחק.