תוספתא כפשוטה על פאה ד:יז

54-55. אמ' ליתן ונתן נותנין לו וכו'. באשכול ח"ב הוצ' הר"ח אלבק עמ' 173: אמר ועשה נותנין וכו'. ועיין ספרי ראה סוף פיס' קי"ז, עמ' 176, ולעיל פ"א ה"ד ומש"ש.

55-56. נותנין לו שכר אמירה כשכר מעשה. וכ"ה באשכול ובספרי הנ"ל. אבל מאבות דר"ן (פ"ה, הוצ' שכטר י"ט רע"א) מוכח שהיתה קיימת שיטה שאם אמר ליתן ולא הספיק בידו הרי מוכח שלא התנדב בגזרה מוחלטת, משום שאחרת אי אפשר שהקב"ה לא יספיק בידו. ולפיכך הוא נענש אם לא נתן. ובפסיז"ו ראה (ט"ו ט', ע"ד ע"ג): אמר ליתן ולא הספיק בידו ליתן, שכר דיבור נותנין לו, ולא שכר מעשה. ונראה מסיגנונו ששכר דיבור הוא פחות משכר מעשה. ויש כאן שיטה אמצעית.

56. אבל אמ' לאחרים תנו וכו'. וכ"ה באשכול ובספרי הנ"ל. ובבבלי (ב"ב ט' א'): גדול המעשה יותר מן העושה וכו'. ובר"מ פ"י מה' מתנ"ע ה"ו: הכופה אחרים ליתן צדקה ומעשה אותן שכרו גדול משכר הנותן וכו'. וכנראה שיש הבדל בין מעשה אחרים ובין אמר לאחרים. ועיין אבות פ"ה מי"ג, אבות דר"ן נו"ב פמ"ה, ס"ג ע"ב.

57-58. לא אמ' לאחרים תנו וכו'. וכ"ה בד ובאשכול הנ"ל. אבל בכי"ע חסר עד סוף הברייתא. ובספרי הנ"ל: לא אמר ליתן ולא אמר לאחרים תנו.

58. אבל מניח לו בדברים טובים. וכ"ה בד ובספרי בכת"י ברלין. ובאשכול הנ"ל: אבל נוח לו וכו'. וכ"ה בספרי בשאר הנוסחאות. ובמה"ג שם (מדרש תנאים עמ' 84): אבל מנחמו בדברים טובים. ופירושו כמאמר ר"ל בוי"ר (פל"ד, ט"ו): אם אין לך ליתן לו, נחמו בדברים, אמור לו תצא נפשי עליך שאין לי מה ליתן לך. ומכאן הוא מקור הר"מ בפ"י מה' מתנ"ע ה"ה, ועיין בבלי ב"ב ט' ב' ובתוספ' שם ד"ה והמפייסו. ועיין בכ"מ על הר"מ הנ"ל (ויש שם ט"ס בדברי מרן, עיין להלן). ועיין ב"ר פכ"ה, ב', עמ' 239 ובמנחת יהודה שם. ובפסיז"ו הנ"ל: לא אמר ולא נתן, יצא כל שכרו בהפסדו. והדברים תמוהים מאד. וקרוב לוודאי שיש שם השמטה וצ"ל: לא אמר ולא נתן [אבל הניחו בדברים נותנים לו שכר. אמר ונתן ופניו כבושים בקרקע] יצא כל שכרו בהפסדו. עיין ר"מ פ"י מה' מתנ"ע ה"ד ובאבות דר"ן נו"א ספי"ג, נו"ב ספכ"ג, ובמדרש משלי רפט"ו שציין לו מרן בה"ה. 44 וכנראה שהציון שייך לה"ד. ואח"כ צ"ל: ב"ב פ"א הנותן וכו'.