תוספתא כפשוטה על פאה ד:י
Tosefta Kifshutah on Peah 4:10 · תוספתא כפשוטה על פאה · free full Hebrew text
Open in the reader →30. פרוטה לקופה ופרוסה לתמחוי. וכ"ה בד. ובאשכול הנ"ל: עני שנתן פרוסה לתמחוי וכו'. ומכאן משמע שלקופה נותנים כסף, אבל לתמחוי נותנים מאכל, וכן פירשו כמה מן הראשונים, עיין ערוך ערך תמחוי ובערוך השלם שם, במיוחס לר"ג וברש"י ב"ב ח' א' ועוד. וכן פירש הר"מ בפיה"מ כאן פ"ח מ"ז. אבל בכי"ע כאן: פרוטה לתמחוי ופרוטה לקופה, וכן מעתיק הר"מ ספ"ט מה' מתנ"ע. ומכאן, כנראה, חזר בו מפירושו בפיה"מ ופירש (בס' היד שם ה"ב) שנותנים גם מעות לתמחוי. 26 ומירושלמי דמאי (פ"ג ה"א, כ"ג ע"ב) משמע שלקופה נותנים גם מאכל. ועיין בר"מ ספ"ח מה' שמיטה ויובל. אבל בתוספתא שם ספ"ג גורס: גבאי צדקה במקום "גבאי קופה" שבירושלמי. אבל קרוב לוודאי שגירסתנו נכונה, שהרי לפי גירסת כי"ע והר"מ קשה למה לא ערב ותנא: פרוטה לתמחוי ולקופה. והחילוף בין פרוסה ופרוטה הוא רגיל, עיין לדוגמא מ"ש בהירושלמי כפשוטו לעירובין, עמ' 320 ואילך.
מקבלין אותן ממנו. עיין ש"ך יו"ד סוף סי' רנ"ג.
31. נתנו לו חדשים וכו'. ר"מ הנ"ל, טיו"ד סי' רנ"ג. וברלב"ג ראה, רכ"א סע"ב: ואם היה לבוש בגדים חדשים לא נלבישהו שחוקות.
32. היה משתמש בכלי מילת וכו'. "מילת" הוא כנראה צמר דק מאד, עיין בתוספות עה"ש של קרויס ערך מל (י"ד).
33. מעה נותנין לו מעה. עיסה וכו'. וכ"ה בד (אלא ששם: כלי עיסה). ובכי"ע ובס' האשכול הנ"ל: פת נותנין לו פת. מעה נותנין לו מעה. עיסה וכו'. ובספרי (ראה פי' קי"ח, עמ' 177): הראוי ליתן לו פת נותנין לו פת. עיסה נותנין לו עיסה. מעה נותנין לו מעה וכו'. 27 ועיי"ש בשנו"ס ובהערות הר"א פינקלשטין. ועיין בס' מעלות המדות לר' יחיאל בר' יקותיאל, מעלת הצדקה, ד' קרימונא, כ"ד ע"א, ובמנוה"מ ח"א, עמ' 78. ונראה שהעתיק מטיו"ד סי' ר"ן. ובסמ"ג עשין קס"ב, ר"ז ע"ב: ותניא בספרי ובתוספתא דפאה די מחסורו אשר יחסר לו, למה נאמרו כולם, ללמדך הראוי לתת לו פת חמין, נותנין לו פת חמין, 28 באינקונבל מדפוס בלתי ידוע גורס: פת חמץ נותנין לו חמץ. ובד' נפולי: פת חמץ נותנין לו פת חמץ. וכן תקנתי בסמ"ג מדעתי (בתס"ד ח"א, עמ' 39). אבל בסמ"ג כת"י על קלף (מן המאה הי"ג) גורס: פת חטין נותנין לו. מצה נותנין לו. מצה מצה , להאכילו לתוך פיו מאכילו. 29 ובספרי שלפנינו גורס: הראוי ליתן לו פת יתן לו פת, ליתן לו עיסה יתן לו עיסה, מעה יתן לו מעה. וברלב"ג ראה, רכ"א סע"ב: היה רגיל בפת חטים לא נאכילו שעורים (ועיין גי' סמ"ג כת"י לעיל הע' 28). ובפי' רבינו הלל לספרי ראה (מ"ג ע"ב) פירש: עיסה נותנין לו עיסה, משום דמתבייש ליטול פת. וכנראה שהעיסה שהיו עושים בבית היתה יותר נקיה מפת שנמכרת בחנות. ובמכשירין פ"ב מ"ח שנינו: ואם הית פת עיסה וכו' אם היתה פת קיבר. ובפי' הרא"ש שם: פת עיסה. פת נקיה, ואין הנחתומין עושין אותה, אלא הרגילים לאוכלה אופין אותה בביתם וכו'. ועיין בפיה"מ להר"מ שם.
35. אפי' עבד אפי' סוס. כפו"פ פמ"ד עמ' תקע"ז בשם התוספתא. ועיין בציונים במסורת התוספתא ובר"מ פ"ז מה' מתנ"ע ה"ג.
35-36. לו זו אשה שנ' אעשה לו עזר כנגדו. וכ"ה בד ובכפו"פ הנ"ל. אבל בכי"ע חסר כ"ז, ועיין בציונים הנ"ל. ובירושלמי (כתובות פ"ד ה"ח, כ"ח ע"ד): כתב לבניו ומכר לאחרים? מהו מסבתיה אתה (כלומר, מהו להשיאו אשה)? אמר ר' חנינא אנא לית אנא מסב ליה אתא. א' ר' מנא 30 כ"ה הגירסא בשטמ"ק כתובות מ"ט ב' בשם הריטב"א, ולפנינו בירושלמי משובש. ועיין מ"ש במחברתי "על הירושלמי", עמ' 7. לא מסתברא אגרין ליה שמשא ומסבין ליה איתא, כמה (דו) דהיא שמשא. ולפי הירושלמי אשה בכלל שמש היא, וכן רגיל בירושלמי: 31 שביעית פ"ח ה"ח, ל"ח ע"ב; מע"ש פ"א ה"א, נ"ב ע"ב; כתובות פ"ה ה"ד, כ"ט ע"ד. מה בין הקונה אשה. מה בין הקונה שפחה.
37. באנשי הגליל. וכ"ה בירושלמי. אבל בספרי: בגליל העליון. ובבבלי: באנשי גליל העליון.
37-38. ליטרא בשר בציפורי בכל יום. וכ"ה בכפו"פ הנ"ל. וכן בכי"ע: ליטרא אחת בשר בציפורי בכל יום. ובד: בשר צפורי, וצ"ל: [ב]צפורי. והפירוש הנכון הוא בח"ד, בצפורי במשקל ציפורי, כמו באיטלקי במשקל איטלקי. 32 עיין מ"ש בתס"ר ח"א, עמ' 166, וח"ד, עמ' 193. וכן פירש מהרי"ן אפשטין בתרביץ ש"ה עמ' 270, וציין לספרי האזינו פי' שי"ז, עמ' 360: ארבעה ליטרים בצפרי וכו' שלשים ליטרים בצפרי. ויש להוסיף גם ירושלמי כאן פ"ז ה"ד, כ' ע"א: שבע ליטריות בציפורי. ובירושלמי: ליטרא בשר צפרים בכל יום. ובכי"ל שם חסרה המלה "בשר" והושלמה ע"י הסופר בין השורות. ובכי"ר: ליטרא 33 ואח"כ נמצא שם ריוח כמקום שתי מלים. פי ציפורין. והרי"ן אפשטין הגיה: בי ציפורין, כלומר בצפורין (כגי' מה"ג בספרי האזינו הנ"ל), במשקל צפורי. ואין ספק שצדק מהרי"ן אפשטין ז"ל בהגהתו, שהרי כן יוצא מהמשך הירושלמי ששאל: ואפשר כן? אלא דלא הוה אכל עם חורנין (עם חורנין) לא הוה אכל. 34 כ"ה בכי"ל שם. ונמחקו חמש מלים האחרונות, וטעה המוחק, ולא היה צריך למחוק אלא את המלים שהקפתי. ופירושו: שאם לא היה אוכל עם אנשים אחרים לא היה אוכל (כמו שפירש בס' ניר מדעתו ע"פ הגירסא שלנו עיי"ש). ומתירוץ הירושלמי אנו למדים על הקושיא, שהשאלה היתה על הכמות, ולא על האיכות. ובספרי הנ"ל בדפוסים: ליטרא בשר של ציפור (וזה תיקון ע"פ הבבלי, עיין להלן), אבל בשני כת"י המובחרים (רומי ולונדון): של ציפורי , ופירושו כמו: [ב]של ציפורי. ובבבלי הנ"ל: שלקחו לעני בן טובים אחד מצפורי ליטרא בשר בכל יום. ליטרא בשר מאי רבותא? אמר רב הונא ליטרא בשר משל 35 במדרש הגדול ראה (הסגלה חנ"ב, עמ' קס"ג) גורס: ליטרא מוח של עופות. וכ"ה במאירי כתובות עמ' 288. וכ"ה במנוה"מ ח"א, הוצ' ענאלאו, עמ' 78 (וציין לו הר"א סופר בהערותיו שם) ובס' המוסר לר"י כלץ פ"א, ד' מנטובא, י' סע"ב. ובאיכ"ר פ"ג (הוצ' בובר, עמ' 130): תמנן תבשילין דמוחין דעוף וכו' דהוה כל תבשילה מוחין דעוף. עופות. 36 כלומר, ציפורים, עיין בספרי דבי רב לרד"ף, רכ"ה ע"א. ובבבל, שהיה שם בשר בזול, שאלו ליטרא בשר מאי רבותא? אבל בא"י שהיה בשר ביוקר שאלו: ואיפשר כן? ובכפו"פ הנ"ל מסיים כאן: היה מסבב על הפתחים אין נזקקין לו לכל דבר. וזה נמצא לפנינו לעיל בסוף ה"ח. [ועיין בבלי כתובות קי״א ב׳.]