תוספתא כפשוטה על פאה ג:טו
Tosefta Kifshutah on Peah 3:15 · תוספתא כפשוטה על פאה · free full Hebrew text
Open in the reader →67-68. הנוטע כרם להקדש פטור מן הערלה וכו'. בירושלמי פ"ז ה"ח (ובמקבילה בפסחים פ"ד, עיי"ש): דתני הנוטע כרם להקדש פטור מן הערלה ומן הרבעי ומן העוללות וכו', ועיין מ"ש בהירושלמי כפשוטו 442 ולהלן ערלה פ"א ה"ד. וטעם הפטור מפני שכתוב ונטעתם לכם פרט להקדש (הר"ש סיריליאו).
68. ומן הרבעי. בירושלמי ערלה, פ"א ה"א, סי ע"ד: כל שאין לו ערלה אין לו רבעי.
וחייב בשביעית. וכ"ה בירושלמי פאה ופסחים הנ"ל, ובארו שם שאין קדושת שביעית מפקיעה את קדושת הקדש, אלא שקדושת שביעית נוהגת גם בהקדש, וצריך לפדות את הפירות, והגזבר היה מחלפן (כלומר, את הדמים) ביד אחר, והפירות והדמים נאכלים בקדושת שביעית, והדמים שבידי הגזבר מותרים לגמרי. וכן בירושלמי שקלים (פ"ד ה"א, מ"ח ע"א): ההן עומר מהו שיזרע לכן מתחילה וכו', לא נמצא כקומץ על השיריים שאינן נאכלין וכו'. ופי' הראב"ד (תו"כ בהר פ"א, ק"ו ע"א) שהשיריים יהיו אסורים מחמת ספחים. ואנו רואים שאעפ"י שמותר לזרוע בשביעית לעומר (מפני שלא נאסרה זריעת מצוה בשביעית, עיין לעיל שם בירושלמי), מ"מ חלה על הזרעים קדושת שביעית. ובירושלמי הנ"ל מרבינן ליה מקרא: ושבתה הארץ שבת לה', אפילו דבר שהוא לה' קדושת שביעית חלה עליו. והר"מ השמיט הלכה זו, עיין במשל"מ ריש ה' שביעית. ועיין תוספ' מנחות פ"ד א' ד"ה שומרי, ובמנחת חינוך מצוה שכ"ט, ובקומץ מנחה בתוספתא כאן.
68-69. מאימתי אדם רשיי לבצור כרמו משיודע הפרי. בד: לבצור כרמו בשביעית וכו'. ובכי"ע: מאימתי אין אדם רשאי לקוץ את כרמו בשביעית וכו'. ולפ"ז הברייתא שלנו כב"ש (בשביעית פ"ד מ"י): מאימתי אין קוצצין האילן בשביעית. ב"ש אומרים כל האילן משיוציא. ופירש"י (ברכות ל"ו ב') ור"ש (במשנה שם): משיוציאו את הפרי, אבל ב"ה סוברים שם: והגפנים משיגרעו. ואולי הגירסא הנכונה היא לפנינו, וצ"ל: משיגרע הפרי, ופירשו בירושלמי (שביעית שם, ל"ה ע"ד): גפנים משיגריעו. אמר ר' יונה משיזחלו מים. ובפ"ד מ"ז: מאימתי אוכלין פירות האילן בשביעית וכו' הבוסר משהביא מים אוכל בו פתו בשדה (ועיין בבלי ברכות ל"ו ב', ופסחים נ"ג א'). ולפ"ז אסור לבצור את הכרם לפני שנגרע הפרי והביא מים.
69. שכבר נתחייב הכרם בגדולי עוללות. בבא זו היא מילתא באפי נפשה, והיא משלימה את משנתנו (ספ"ז): המקדיש את כרמו וכו' משנודעו בו העוללות, העוללות לעניים. ומבארת התוספתא שאין העניים נותנים שכר גידולי התוספת להקדש, מפני שכבר נתחייב הכרם ונשתעבד לעוללות העניים. וכן בריבמ"ץ שם: ות"ק אמר לך אין צריכין לתת [שכר], שכבר נתחייב הכרם לגדל העוללות. וכן מפרש בתוספתא. וכל המפרשים נדחקו מאד.