תוספתא כפשוטה על פאה ג:יב

62. גוי שמכר כרמו לישראל וכו'. ר"מ פ"ד מה' מתנ"ע הכ"ה, כפו"פ פנ"ב עמ' תשט"ז.

62-63. וישראל שמכר וכו'. בבא זו ליתא בר"מ ובכפו"פ הנ"ל. ולכאורה צריך לפרשה שמכר אותו לפני שנודעו העוללות. אבל בצפנת פענח פ"ד הכ"ב מפרש שלשיטת הר"מ אין בצירת הגוי מחייבת בעוללות, ומוכיח שלרבינו (עיי"ש בר"מ הכ"ד) "אין לעניים בעוללות קודם הבציר", פירושו קודם הבציר ממש (ולא קודם זמן הבציר, עיין בירושלמי שם), ומפרש כן גם את לשון התוספתא לעיל הי"א, שהיא בדווקא. ואין עניים נוטלין את העוללות לפני שלקחו את האשכולות. וכן כנראה פירש את התוספתא גם במהרי"ק שם בהכ"ה. ומ"ש על הר"מ שם הכ"ד, כן מפורש בר"ש כת"י מביאו במלא"ש (פ"ז מ"ה): דר"י סבר שאין לעניים כלום עד אחר בצירה, ור"מ סבר דיש להם. ובירושלמי (סה"ה) טעם אחר. ועיין מ"ש במשנה ראשונה פ"ז מ"ז, אבל עדיין אינו מיושב למה השמיט הר"מ בבא זו.

63. ישראל וגוי שהיו שותפין וכו'. ר"מ וכפו"פ הנ"ל. ועיין לעיל פ"ב ה"ט ומ"ש.