תוספתא כפשוטה על פאה ג:י

55-56. הזית שהוא עוד שלש שורות וכו'. צ"ל: הזית שהוא עו[מ]ד [על] שלש שורות וכו', עיין בשנו"ס. ובמשנתנו (פ"ז מ"ב): זית שנמצא עומד בין שלש שורות של שני מלבנים וכו'. ובספרי (כי תצא פי' רפ"ד, עמ' 301): הזית שהוא עומד על שלש שורות של שני (בילקוט: שלש) מלבנים וכו'. ופירושו, שמשני צדי הזית נמצאים שני מלבנים (רבועים), ובכל אחד שלש שורות של זיתים, אינו שכחה, מפני שהאילנות שמן הצד הסתירוהו. עיין מ"ש הר"מ בפיה"מ ובפ"ה מה' מתנ"ע הכ"ה, ובר"ש למשנתנו, ובפאת השלחן פי' י"א ס"ק ד', ובמה"פ פ"ז ה"ב ד"ה כיני, ומ"ש בפירוש הקצר. אבל ר' יוחנן פירש בירושלמי (כצ"ל שם במקום "ר' יוסי", כמו שהגיה הרא"פ ועוד): "בזית נודיין היא מתניתא", ולדבריו אנו עוסקים כאן בזית המסויים ("הזית", כגי' התוספתא והספרי), והחידוש הוא שאינו בטל לגבי הזיתים המקיפים אותו, ולא עוד אלא שהירושלמי מפרש שלשיטה זו אף שאר הזיתים שמסביבו אינן שכחה, עיי"ש. ועיין מ"ש הרי"ן אפשטין במבוא לנוסח המשנה, עמ' 92 ואילך, דברים נכוחים.

56. בזמן שאין מכירו וכו'. ירוש' פ"ז ה"ב (כגי' כי"ר וכי"ס. ולפנינו בטעות: בשהיה מכירו). ובבא זו מדברת בכל הזיתים, ושונה: במה דברים אמורים שיש שכחה לזית דעלמא, בזמן שאינו מכירו, אבל אם הוא מכירו, והוא מסויים בדעתו, אין לו שכחה, וחוזר לאחוריו אפילו מאה אמה, עיין בירושלמי רפ"ז.