תוספתא כפשוטה על פאה ב:כ

42-43. המרבץ את שדהו כדי שלא יכנסו עניים וכו'. בד וכי"ע לנכון עד שלא יכנסו (בד: נכנסו) עניים וכו'. ולפנינו בכי"ו היא אשגרה מבבלי ב"מ י"ב א'. ובירושלמי (פ"ה ה"ג, י"ט ע"א) מביא ברייתא זו על משנתנו: אין מגלגלין בטופיח (כ"ה במשנה שבירושלמי ובכ"י קויפמן) דברי ר' מאיר וחכמים מתירין מפני שאיפשר. 34 כ"ה במשניות מטיפוס א"י: ירושלמי, לו, קויפמן, פרמה. וכן יוצא מסוגיית הירושלמי. ופירש הר"ש: אין מרביצין את השדה כל כך שיהא בה משקה טופח, משום דמפסיד לעניים. וכבר הראה ר' יעקב גאלדמאן 35 ירושלים של לונץ, ח"ה, עמ' 371. שכן נוהגים הערבים עד היום שמשקים את הפרדיסים ע"י גלגל שתלוים בו טפיחים (כדים) והמלא מתרוקן והריקן מתמלא, וזהו אנטליא. 36 וי"ר פל"ד, ט'. ועיין תס"ר ח"ד, עמ' 15, ועמ' 115. ור' מאיר אסר להשקות באנטליא לפני שנכנסו העניים לתוך השדה, וחכמים התירו מפני שאי אפשר (איפשר=אי אפשר, עיין מלא"ש) אחרת, ושמין לעניים היזקן ומשלם להם. והברייתא שלנו כחכמים. ובר"מ פ"ד מה' מתנ"ע ה"ח: הצריך לרבץ את שדהו קודם שילקטו העניים לקט שבה, אם היזקו מרובה על הפסד הלקט מותר לרבץ, ואם הפסד הלקט מרובה על הפסדו אסור לרבץ. ועיין מה"פ בירושלמי שם ד"ה אין מגלגלין.

44-45. מלקט ומניח על גבי גדר וכו'. שהרי הוא בעזיבה ולא בנתינה. ובר"מ הנ"ל: ואם קבץ את כל הלקט והניחו על הגדר עד שיבא העני ויטלנו הרי זה מדת חסידות. וכמהרי"ק שם: הוא דעת ר' יהודה שם, וכתבה רבינו למדת חסידות, או אולי במקום אחר מצא הדבר מבואר. ועיין במה"פ הנ"ל.