תוספתא כפשוטה על פאה ב:יח

36. עניים המחזרין בין הגרנות וכו'. כלומר, כדי לקבל מעשר עני, ובעה"ב אינו רוצה להפריש אפילו מעשר ראשון עד שיגיע לביתו, 32 כדי שיוכל לאכול ארעי. הרי הדין נותן שבעה"ב חייב לתת לעני מתנה מועטת ומתוקנת מתרו"מ. ושמא פירושו שנותנים לעניים קצת חולין מעושרין מפני שדרכם של העניים לסייע בבית הגרנות, ולפיכך מפייסין אותם בקצת חולין בשכרם, ומכיוון שבעה"ב נותן להם דבר שכבר נתחייב במעשרות, הרי חיוב המעשרות עליו, ואסור לפרוע חובו בטבל. ועיין מ"ש לעיל.

36-37. הצנועין מוציאין בידן מעות. כלומר, הצנועים, שאינם מוסרים לידי ע"ה דבר שיכול לבוא לידי קבלת טומאה, 33 עיין דמאי פ"ו מ"ו: ב"ש אומרים לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר וכו', וצנועי ב"ה היו נוהגין כדברי ב"ש. נותנים להם מעות.

37. בדברים הנאכלים ונותנין לו וכו'. וכ"ה בד. ובכי"ע לנכון: ודברים הנאכלים וכו', כלומר דברים הנאכלים כמות שהם. ובירושלמי דמאי (פ"ו ה"ו, כ"ה ע"ג): שוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו, אעפ"י שיודע שאינו עושה אותן בטהרה מפני חייו (כגי' כי"ר וכי"ס). ולפיכך אף כאן נותן לו דברים המקבלים טומאה, כדי שיאכלנו עד שלא יגיע לעיר, מפני חייו, שמא לא ימצא לקנות בין הגרנות.

38. ושאר כל מתנות עניים וכו'. חוזר למעלה (להט"ז), לחורי הנמלים וכו', ומוסיף שכל מתנות עניים שאין העניים מקפידים עליהן הרי הן של בעה"ב, וכפירוש הירושלמי (רפ"ח, כ' ע"ד): תני מתנות עניים שבשדה שאין עניים מקפידים עליהם וכו' תני ר' שמעון בן יוחאי לעני ולגר תעזוב אותם ולא לעורבין ולעטלפים (ועיין ר"מ פ"א מה' מתנ"ע הי"א וחולין קל"ד ב'). אבל חוררי הנמלים אינם בכלל זה שהרי אגרו מדבר שכבר נקרא שם מתנ"ע עליהם, ורק משום יאוש בעלים אתינן עלה.