תוספתא כפשוטה על פאה ב:טז

33. חורי נמלים אסורין משום גזל. במשנתנו (פ"ד מי"א): חורי הנמלים שבתוך הקמה הרי הן של בעה"ב וכו'. והברייתא שלנו מלמדת שבשעת הקציר אין חורי הנמלים הפקר ואסורין משום גזל של בהע"ב או של עניים. ועיין להלן.

ואם הפקירן בעה"ב מותרי' וכו'. במעשרות פ"ה מ"ז: חורי הנמלים שלנו בצד הערימה החייבת הרי אלו חייבים. והטעם הוא שאנו תולים שגררו מערמה שכבר נתחייבה במעשרות. ופירשו בירושלמי 28 שם נ"ב ע"א וחלה פ"א ה"ח, נ"ח ע"א. שחורי הנמלים בצד הערימה הפטורה (כלומר שעדיין לא נתמרחה) פטורים מן המעשרות, מפני שהבעלים מתייאשין מהן והוי ליה הפקר לפני המרוח שפטור מן המעשרות (פאה פ"א מ"ו). ולפ"ז מפורש בירושלמי שחורי הנמלים הם בחזקת הפקר, 29 עיין בפ"מ שנדחק מאד בפי' הירושלמי, אבל אין ספק שהפי' הנכון הוא בפי' הרש"ס, הרא"ף והגר"א בשנו"א מעשרות שם. לפי שהבעלים מתייאשים מהם. ומסתבר הדבר שבשעת הקציר שהפועלים מצויים בשדה אין מה שבחורים הפקר, שבקל אפשר ללקט משם, אבל אחרי גמר הקציר, בשעה שהתבואה כבר בערימות, החורים הם בחזקת הפקר, וכדברי הירושלמי במעשרות. וזו היא כוונת הברייתא כאן: ואם הפקירן בעה"ב, כלומר שכבר פינו את התבואה, הרי כל מה שנשאר בחורין הוא בחזקת הפקר (ועיין פאה רפ"ח).

34. אם היו נזיקין אסורין. בד: אם היו פיקדון וכו'. ובכי"ע: אם היו נקררן גזוזין וכו'. ושמא צ"ל: אם היו נקדרין (או נקדדין), כלומר שניכר שהתחילו לקדוד ולנקוב את החורים כדי להוציא מהם את התבואה 30 עיין דב"ר שפטים, ב': ארשב"י מעשה היה ונמצאו בחור שלה שלש מאות כור וכו'. הרי אלו אסורין משום גזל. [ועיין או״ש פט״ז מה׳ גזילה ואבדה ה״ח.]