תוספתא כפשוטה על פאה א:יב

הכותב נכסיו לבניו וכו'. פ"ג מ"ז. ומשנתנו בשכיב מרע, אבל בבריא נסתפקו בבבלי (ב"ב קל"ב ב') והעלו בתיקו. ובפיה"מ כאן העמידה בש"מ, אבל בפ"ו מה' זכיה ומתנה ה"ט חזר בו ופסקה בין בבריא ובין בש"מ, ועיין בהגה"מ שם.

48. וכתב לאשתו וכו'. וכן מעתיק מכאן באו"ז ב"ב (פ"ח סי' קכ"א, י"ט ע"ג) וכ"ה במשנתנו הנ"ל בכל הנוסחאות, וכן מעתיקה בירושלמי 53 כתובות ספי"ב, ל"ה ע"ג; גיטין פ"ה סה"א, מ"ו ע"ד. ובבבלי. 54 ב"ב קל"ב א' (בהוצאות שלנו ובגאונים ובראשונים); שם ק"נ ב'. ובד: והניח לאשתו וכו'. ובכי"ע: ושייר לאשתו וכו'. וכ"ה בכמה נוסחאות שבבבלי. 55 ב"ב קל"ב א' בכתי"י ובראשונים, עיין דק"ס, עמ' 364, הע' ע'. וכ"ה בתשה"ג גיאוניקא ח"ב סוף עמ' 152. אבל מתשובת ר' יוסי במשנתנו (עיין מ"ש להלן שו' 49) ברור שלת"ק צריך כתיבה, ועיין בבבלי ב"ב קל"ב ב', בשטמ"ק ובבעה"מ שם פ"ח סי' תתנ"ז, ובמלחמות שם. ועיין מ"ש להלן סד"ה בזמן שקבלה.

קרקע כל שהו וכו'. בשאילתות סי' ל"ג (מבבלי ב"ב ק"נ ב'): הכותב כל נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע או מטלטלי כל שהוא וכו', ובכולהו אפילו מטלטלי הוי שיור לבד מכתובת אשה, דמקרקעי תקינו רבנן מטלטלי לא תקינו. הרי לך שרבינו סובר ש"לבד מכתובת אשה" עונה רק על השיור, אבל לעניין "כתב לאשתו" קרקע הוא לאו דווקא, אלא אפילו מטלטלי. וכ"ה בה"ג ה' הלואה (ד"ו ק"י סע"ג, ד"ב 453). וכ"ה בפיה"מ (ספ"ג) בהוצאות שלנו, והר"מ פירש ע"פ השאילתות והבה"ג. אבל בפיה"מ הוצ' הרצאג (עמ' 17) חסר "ובכותב נכסיו לבניו", וזו היא מהדורא בתרא, ומתאימה לחיבורו (פ"ו מה' זכיה ומתנה ה"י). וכן בתשובת רב האי (בתשה"ג שערי צדק סוף סי' פ"א, ע' ע"ב): הכותב כל נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא איבדה כתובתה, הני מילי היכא דכתב לה קרקע ושתקה, אבל כתב לה מטלטלי לא. וכ"ה בתשה"ג אסף, הוצ' מק"נ ירושלים תש"ב עמ' 33, וכן פסקו שאר פוסקים.

איבדה כתובתה. בירושלמי (ספ"ג ובמקבילות) ובבבלי (ב"ב קל"ב א') נחלקו אמוראים בטעמה של משנתנו למה אבדה כתובתה, ושמואל מעמידה במחלק לפניה, וכיוון שמחלק את הנכסים בפניה ממש והיא שותקת הרי סברה וקבלה, ומקולי כתובה שנו כאן. וכן סובר רב נחמן (בבלי שם קל"ב ב'): כיון שעשאה שותף בין הבנים אבדה כתובתה (עיי"ש ברשב"ם מ"ש בשם רש"י). וכן בשאילתות סי' ל"ג הנ"ל: הכותב כל נכסיו לבניו וכו' בפניה ושתקה איבדה כתובתה. וממש כלשון זו בה"ג (ה' הלואות ד"ו ק"י סע"ג; ד"ב 453). וכן בתשה"ג שערי צדק (ס"ה ע"ב סוף סי' נ'): והמחלק נכסיו על פיו 56 כנראה שהגאון מפרש ששמואל ורב נחמן סוברים כר' יוסי שאינו מצריך כתיבה לשיטת הבבלי, כמו שפירשו כמה מן הראשונים. בפני אשתו ונתן לה מתנה, כיון שעשאה שותף בין הבנים ושתקה אבדה כתובתה. 57 ועיין גם בתשה"ג אסף, הוצ' מק"נ ירושלים תש"ב, עמ' 32, ובהערות שם. ובפיה"מ להר"מ כאן: "שכלל אותה בחלוק נכסיו עם בניו כגון שיכתוב להם לפלוני כך ולפלוני כך ולפלונית כך והיא שומעת, או ישנה שם 58 כ"ה בכל כתה"י שבדקתי. וכ"ה בהוצ' הרצאג, עמ' 16. ולפי גירסא זו אין צורך שיחלק בפניה ממש אלא מספיק אם שמעה ולא מחתה. וכן פסק רבינו בחבורו פ"ו מה' זכיה ומתנה ה"ט. ופירש רבינו שרב נחמן סובר כשמואל אבל לא כשמואל ממש, עיין הבאור החביב בהעמק שאלה סי' ל"ג אות ז', מ"ש בשיטת רבינו. ולא תערער, שתאמר כתובתי אני גובה. וראיה על זה מה שאמרו איבדה כתובתה ולא אמר אבדה, 59 כ"ה בכתי"י, בהוצ' הרצאג ובפיסקא שבמ"מ פ"ו מה' זכיה ומתנה ה"ט בדפוסים הישנים. ורבינו מביא ראייה מלשון המשנה שאמרה איבדה-בפיעל (ולא אבדה-בקל), ומשמע שהיא מאבדת את כתובתה בידים ע"י שתיקותה. ר"ל כי בשתיקותה כשמשותפת עם הבנים אבדה מה שיש לה לקבל בכתובתה". ועיין גם פי' רבינו ברוך באו"ז ב"ב סי' קכ"א, י"ט ע"ג. ולפי הפירושים העתיקים הללו שר"נ סובר כשמואל ממש, הרי הפירוש הפשוט הוא שלא נתן לה את הקרקע בכתובתה, אלא עשאה שותף עם הבנים, ולא קבלה את הקרקע לפרעון כתובתה, ולפ"ז מסתבר יותר שלא מחלה על הכתובה, אלא על שעבוד הנכסים גרידא, וכשקנה אח"כ גובה מהם. 60 עיין רשב"ם ושטמ"ק ב"ב שם ור"מ הנ"ל. אבל בר"י מיגש (קל"ב סע"א) פירש כפירוש הגאונים הנ"ל, ומ"מ פסק שאבדה כתובתה לגמרי. ופירושים אחרים בסוגיין לר"ח, 61 או"ז ב"ב הנ"ל (אבל עיין מ"ש הרא"ש שם פ"ח סי' ל"ד בשם הר"ח), עליות של רבינו יונה בשטמ"ק שם. לרבינו יצחק בר שמואל (עיין או"ז הנ"ל), ורשב"ם שם. ועיין עיטור, מתנת שכ"מ, הוצ' רמא"י נ"ט ע"ב, ומ"ש בשו"ת ר"י אבן לב ח"ב סי' פ"ב, ועיין מ"ש להלן.

49. בזמן שקבלה עליה לשם כתובתה וכו'. במשנתנו: ר' יוסי אומר אם קבלה עליה אף על פי שלא כתב לה איבדה כתובתה. ולפ"ז ברור שלר' יוסי קבלה בלי כתיבה מהני. ומן הלשון בתוספתא שלנו מוכח לכאורה שכתיבה בלי קבלה לא מהני, שהרי הוא אומר על דברי הת"ק: במה דברים אמורים (כלומר, שאם כתב אבדה כתובתה) בזמן שקבלה עליה וכו', ומכאן שכתיבה גרידא לא מהני. אבל בבבלי ב"ב 62 קל"ב ב', בכי"מ ואצל הראשונים, עיין דק"ס שם, עמ' 364 הע' צ', וכ"ה אף בעיטור שכ"מ, הוצ' רמא"י נ"ט ע"ב. שנו: ר' יוסי אומר אם קבלה עליה אעפ"י שלא כתב לה. כתב לה אעפ"י שלא קבלה עליה. ואעפ"י שגירסא זו אינה מתאשרת ע"י הגאונים וכתי"י עתיקים, מ"מ הסוגיא בעצמה מוכיחה שהבבלי סובר שלר' יוסי אחת משתיהן מהני (שהרי הבבלי רוצה לומר: כולה ר' יוסי היא, עיי"ש ברשב"ם וביד רמה), ואפילו כתיבה בלי קבלה, וזה סותר לתוספתא שלנו 63 הגהת בעל ה"ד אינה מתקבלת, שהרי הגירסא ר' יוסי כאן היא בכל נוסחאות התוספתא. וכן מעתיקים הריבמ"ץ, בעל העיטור ובעל או"ז (אלא ששם בט"ס: א"ר אסי) הנ"ל. שמצריכה לר' יוסי כתיבה וקבלה. ברם לפי שיטת הגאונים שכתבנו לעיל קבלת האשה במשנתנו פירושה שקבלה עליה להיות שותפת בין הבנים, ולא שקבלה עליה את הקרקע לשם כתובה, ולפ"ז יתכן לפרש שהברייתא משלימה את דברי ר' יוסי עצמו שבמשנתנו, 64 והמלים "אמר ר' יוסי" היא פיסקא קטועה מן המשנה, כדרך התוספתא, עיין מ"ש לעיל עמ' 6 בשם ר"ת. שאמר שם: אם קבלה עליה וכו'. ומפרשת התוספתא: בד"א בזמן שקבלה לשם כתובתה אבל אם לא קבלה לשם כתובתה (אלא שקיבלה את המתנה) גובה מן השאר. וכע"ז, כנראה, פירש באו"ז ב"ב. 65 סי' קכ"א, י"ט ע"ג, ועיי"ש בסוף הסימן. וכן הבין את דבריו הר"י לובעצקי בהערה ט"ו לספר ההשלמה ב"ב סי' ט', כ"א ע"א. ועיין גם בעיטור שכ"מ, הוצ' הרמא"י, נ"ט ע"ב. ובריבמ"ץ פ"ג מ"ז: דייקינן מדברי ר' יוסי כי תנא קמא בעי שיכתוב לה ובעי שתקבל על עצמה שרצתה כמה שעשה זה לבנו , ואמר לו ר' יוסי קבלה בלבד דיו וכו', תניא א"ר יוסי בד"א בזמן שקבלה עליה לשם כתובתה וכו'. וכנראה שאף הוא פירש כן. אבל גם פירוש זה אינו מתיישב יפה לשיטת הבבלי שרצו לומר שם: כולה ר' יוסי היא וכו', ולפי שיטת רב נחמן, הרי ר' יוסי סובר כאן בפירוש שהיא צריכה לקבל לשם כתובה. 66 אם לא שנפרש כשיטה שמביא הרא"ש (ב"ב פ"ח סי' ל"ד) בשם הר"ח, ולפיה לא פירש רב נחמן את המשנה, אלא חידש דין מיוחד. ועיין תשה"ג אסף הוצ' מק"נ, ירושלים תש"ב, עמ' 32. ברם כ"ז הוא לשיטת רב נחמן בבבלי שכיון שעשאה שותף בין הבנים אבדה כתובתה, ואפשר לפרש שהקבלה היא "שרצתה כמה שעשה זה לבנו", אבל בירושלמי לא נזכרו דברי רב נחמן כלל, ובוודאי פירשו גם בדברי הת"ק שקבלה עליה את הקרקע לשם כתובה, וע"ז חולק ר' יוסי ואומר שקבלה בלבד מהני. ולפ"ז הוסיפה התוספתא כאן שר' יוסי סובר שכתיבה בלא קבלה אינה מועילה. והר"י שוואדראן בפירושו לתוספתא (קומץ מנחה אות א') מקבל את גירסת ד (עיין מ"ש לעיל שו' 48, ד"ה וכתב לאשתו), והיינו שעיקר הגירסא בדברי הת"ק של התוספתא היא: והניח לאשתו (או כגי' כי"ע: ושייר לאשתו), ולא נזכרה כאן כתיבה כלל, אלא שהאשה לא מחתה כשחלק את הנכסים בפניה. וע"ז חולק ר' יוסי ומצריך קבלה לשם כתובה, אבל אם כתב לה אין צריך קבלה, כשיטת הבבלי (וכן החלטתי גם בתס"ר כאן, ריש עמ' 34). וצ"ע.