תוספתא כפשוטה על מעשרות ב:כ

68. פקיעי עמיר עד שיעשם חבילות. בר"מ פ"ג סה"כ: ומאכיל פקיעי עמיר עד שיעשם חבילות. וכן מביא בכפו"פ פכ"ז עמ' ת"צ, ומוסיף: וכדאיתא בתוספתא. ובהשגות להר"מ הנ"ל: ומה שלקח מן התוספתא לעולם הוא מאכיל בפקיעי עמיר 64 בד"ח הוסיפו: עראי, וזו היא טעות הדפוס, וליתא בכל הדפוסים הישנים שבדקתי. עד שיעשנו חבילות, בעמיר שהוא מאכל אדם, כגון חבילה סאה והקורניות שהם מאכל אדם ומאכל בהמה. 65 עיין במשנת שביעית פ"ח מ"א, בתוספתא שם פ"ה הט"ו, ובבבלי נדה נ"א א'. וכן פירשו על פיו כל המפרשים. ולולא דבריהם היה נ"ל שהכוונה לפקיעי עמיר (כלומר זירים מחוברים זה בזה) של תלתן. וכן אמרו בתו"כ (קדושים פרק ג' ה"ז, פ"ח סע"ב, ובמקבילות): תבואה בקשה תלתן בעמיר. וכן בירושלמי (כלאים פ"ב ה"ה, כ"ז ע"ד, ובמקבילה): חוץ משדה תלתן וכו', בשזרעה לעמיר היא מתניתא. ותלתן הוא מאכל אדם ומאכל בהמה, ונמנה יחד עם כרשינין במשנת מע"ש (פ"ב מ"ב ואילך). ותרומה נוהגת בו כאוכלי אדם, 66 ירושלמי תרומות פי"א ה"ו, מ"ח ע"א: אית תניי תני יכול לא תאכל בכרשינין ובתלתן וכו'. לית כאן תלתן. תלתן דבר תורה. ואסרו בטבלו הנאה של כילוי. וכן אמרו בירושלמי תרומות (פ"י ה"ה, מ"ז ע"ב) על משנתנו שם ("מי שהיו לו חבילי תלתן"): מילתיה אמרה עד שהן בחבילות הן נטבלות, כלומר, כשהן בחבילות נטבלות למעשר, 67 וכן אמרו אף בבבלי ביצה (י"ג א') שבתלתן איסורייתא (כלומר, חבילות) טבלא, עיי"ש. ובירושלמי תרומות הנ"ל (וכן במקבילה בערלה פ"ג ה"ד, ס"ג ע"א) אמרו: א"ר יוחנן וארבעה מנהון (כלומר, מזירי התלתן. והגר"א פירש: מן החבילות) מיטה . ולית ליה פיתרא. ונראה שצ"ל: מיסר (במקום: מיטה), ואין מיסר בירושלמי (עיין ירושלמי שביעית פ"ב סה"ח, ל"ד ע"א) אלא איסוריא שבבבלי ביצה הנ"ל. כלומר, כברייתא שלפנינו. אבל עיין מ"ש בתס"ר ח"ג עמ' 62, ופירשתי שם את כל סוגיית הירושלמי באופן אחר, עיי"ש.

ר' שמעון בן אלעזר אומ' וכו'. במשנתנו (פ"ג מ"ה): איזוהי חצר שהיא חייבת במעשרות וכו', ר' עקיבא אומר כל שאחד פותח ואחד נועל פטורה. ופירש"י (נדה מ"ז ב'): שאין השומר קבוע לפתוח ולנעול, אלא זה פותח וזה נועל, לאו בת שימור היא. אבל שאר מפרשים (הר"מ בפיה"מ, הריבמ"ץ, הר"ש והרא"ש) פירשו את המשנה ע"פ הברייתא שלנו. ולהלן העתקנו את הירושלמי.

69. כגון שני שותפין שני דיורין. כ"ה בד. ובכי"ע: כגון שני שותפין ושני דייורין. אבל בירושלמי (פ"ג ה"ו, נ' ע"ד): תני ר' שמעון בן אלעזר אומר משום ר' עקיבה כל שאחד פותח ואחד נועל פטורה. בשני שותפין, לא בשני דיורין. מה בין שותף, מה בין דיור וכו'? בבעל הבית ודיורו היא מתניתא. בעה"ב ממהה ע"י דיור, ואין דיור ממחה ע"י בעה"ב. ולפי מסקנא זו אף הירושלמי מודה שחצר של שני דיורין אינה קובעת. וכן פסק הר"מ בפ"ד מה' מעשר ה"ה. ועיין גם בפיה"מ למשנתנו ובפי' הרא"ש שם. ועיין ירוש' מע"ש פ"ג רה"ה, נ"ד סע"א.

69-70. הגגות פטורין וכו'. משנתנו פ"ג מ"ו. ופירשוה בירושלמי בגג מבוצר לאויר חצר, כלומר שאויר החצר מקיפה מכל צד. וכן אמרו שם שאין הגג פוטר אלא אם יש בו ד' אמות.

70. מעלן לראש הגג ואוכל. זו היא תוספת הברייתא למשנתנו הנ"ל. ולפי פשוטה משמע שמותר לכתחילה להעבירן דרך החצר על מנת לאוכלן בראש גגו, וכר' יוסי בר' יהודה לעיל ה"י. אבל ממשנתנו אין הוכחה, ואפשר לפרשה שהגגות פטורין אם הכניס לחצר תאנים על מנת לעשותן מוקצה, ונמלך שלא לעשותן, והעלן לראש גגו, ואף רבי מודה בה, כמפורש בירושלמי למשנתנו.

71. אם יש בהן בית דירה אין אוכל בהן וכו'. כ"ה בד. ובכי"ע: אין אוכלין מהן וכו'. ובכפו"פ פל"ב עמ' תק"ד: אם יש בהם בית דירה אין אוכל מהם עראי וכו'. ובירושלמי פ"ג ה"ז, נ' ע"ד: דתני בית ספר ובית תלמוד טובלין לספר למשנה, 68 כ"ה בכי"ר ובר"ש פ"ג מ"ז. ובנוסח הרש"ס, מ"ט ע"ב: ולמשנה. ולפנינו בטעות: ולא למשנה. אבל לא לאחרים. ובמה"פ שם ד"ה מן מה כתב: דתוספתא נמי להני דהיושבין בהן מיירי, דלהן קובעין וכו'. ומפשט לשון התוספתא משמע שאם יש בביה"כ או בביה"מ בית דירה, הרי ביה"כ עצמו טובל לבעל הדירה, כדין בית שער ומרפסת של חצר החייבת, עיין במשנתנו פ"ג מ"ו. וכן משמע קצת מדברי הר"מ פ"ד ה"ה שהביא את הברייתא שבירושלמי וחילק בין הסופר (כלומר המלמד מקרא) והמשנה (כלומר, מלמד משנה) ובין שאר אדם, ואת הברייתא שלפנינו העתיק (בה"ו): בהכ"נ ובה"מ אם יש בהן בית דירה קובעין, ואם לאו אין קובעין. ולא חילק בין מקום הדירה ובין שאר בית הכנסת. ועיין בריטב"א יומא י"א סע"ב, ומ"ש בתס"ר ח"ד עמ' 86 ואילך. ועיין מ"ש בס' חזון איש מעשרות סי' ה' ס"ק י'.

72. האוריות והאוצרות וכו'. וכ"ה בד. ובכי"ע: האורייאות וכו'. וכ"ה ("האוריות") להלן עירובין פ"ד (כי"ע פ"ו) ה"ד וה"ה ובבבלי שם נ"ה ב'. 69 בדפוסים ישנים ובראשונים, עיין דק"ס שם, עמ' 223, הע' ט'. ועיין מ"ש בתס"ר ח"ב עמ' 190 וח"ג סוף עמ' 156. וכבר פירשו לנכון שזו היא המלה הלועזית ώρεϊον, horreum, מחסן, אוצר. ובר"מ פ"ד מה' מעשר ה"ו הנ"ל: האוריארות והאוצרות וכו'. ובכי"י שם: האוריראות (האורירות) וכו'. ובכפו"פ פל"ב הנ"ל: האודיארות והאוצרות וכו'.

העשויות למיכנס וכו'. וכ"ה בכפו"פ הנ"ל. ובר"מ הנ"ל בד"י ובכתי"י: למוכנס (ובד"ח משובש: למכונס). ובד: למכנס, ועיין לעיל פ"א שו' 1–2 ומש"ש.

72-73. לבית דירה וכו'. בעירובין הנ"ל: שיש בהן בית דירה וכו'. ואף כאן פירושו שיש שם בית דירה. ובירושלמי פסחים פ"א ה"א, כ"ז ע"ב: ואוצר שאינו בוש לוכל בתוכו הרי הוא כמרתף (כלומר, וצריך בדיקה). ועיין במשנתנו פ"ג מ"ה, ואינו עניין לכאן. ועיין בס' חזון איש מעשרות סי' ה' ס"ק י'.

73. ר' נחמיה אומ' חצר הנעדרת וכו'. ירושלמי פ"ג ה"י, נ' סע"ד, ופסקו שם כמותו. והסיקו: והוא שעידר רובה. וכן פסק הר"מ בפ"ד מה' מעשר הי"ד.